הנאום מעלה שורה של שאלות לגבי ההתרחשויות האפשריות בעתיד, אך דבר אחד ברור: יש בו ניצחון אדיר לקו שנתניהו הוביל בנושא הגרעין האירני
הצהרת הנשיא טראמפ על יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין שנחתם ב-2015, מעוררת כמובן שפע של שאלות: מה יהיה גורל ההסכם, האם יקרוס, מה יעשו המדינות האירופיות, מה תעשה אירן, מה יהיה גורל ההשקעות של החברות האירופיות שחתמו חוזים עם אירן בשווי של 55 מיליארד דולר, איך יוטלו הסנקציות ועוד ועוד. אין בכווני לדון בכך, אך ברצוני להצביע על 3 משמעויות עיקריות, לדעתי, העולות מהנאום.
הראשונה טכנית, אך מהותית. טראמפ היה יכול בהינף יד וקולמוס לצאת מההסכם ולהטיל סנקציות ב"מזכר נשיאותי" בגלל הנשיא אובמה. מדוע? כי להסכם הגרעין האירני ב-2015 לא היה אישרור של הסנאט האמריקני ברוב של שני שלישים כנדרש בחוקה. לא רק זאת, כמעט שני שלישים מחברי הסנאט היו נגד ההסכם. כיוון שכך, לא פנה אובמה בכלל לקבל את אישור הסנאט, אלא נתן תוקף להסכם ב"מזכר נשיאותי". ומזכר נשיאותי ניתן לבטל על-ידי "מזכר נשיאותי" אחר. ואכן 47 סנאטורים שלחו ב-2015 מכתב להנהגה האירנית ובו הם מבהירים ומזהירים כי ההסכם, שלא קבל אישרור הסנאט האמריקני, אינו שווא את הנייר שלו.
השנייה, הנאום החזיר את ארה"ב להיות כוח מוביל בעולם, ולהתחיל לשנות את הסדר העולמי. הוא כרך ביחד שני אירועים מרכזים גלובאליים: היציאה מהסכם רב-לאומי והצעות להסכמים אחרים בעניין האירני, וכניסה להסכם אפשרי עם
קוריאה הצפונית בשיתוף עם סין, יפן ו
קוריאה הדרומית. וכל זאת תחת הסיסמה: "לארה"ב אין איומי סרק ואין הבטחות סרק". זה ההפך מהקו הרופס של אובמה שעיקרו היה: "ארה"ב מובילה מאחור" ובהקשר לאובמה - בשנה האחרונה לנשיאותו דברו רק על "מורשת אובמה", כערך עליון, כמטרת על. עכשיו, אחרי שהוציא את כל העוקץ מ"אובמה קר", נעץ טראמפ מסמר אחרון במורשת שאובמה ואנשיו היו הכי גאים בה: הסכם הגרעין. האם טראמפ יצליח? כמובן שאיני יודע וקשה להעריך. ברור אבל שכל שונאיו, הלא מעטים, ישנאו אותו עוד יותר ויפליגו בתחזיות שחורות.
ניצחון אדיר
והשלישית, ישראל וראש ממשלתה. ישראל והמודיעין שלה היו היחידים שהוזכרו בנאום היסטורי זה ככאלו שתרמו למאבק בשקר האירני וביססו את ההוכחות לכך. מה יגידו עכשיו "אזובי הקיר" שזלזלו בחשיבות הארכיון הגרעיני האירני, התפארו בשחצנות ש"הוא לא חידש להם"? יתר על כן, לדעתי,
הנאום המכונן הזה של טראמפ מהווה ניצחון אדיר לנתניהו, הייתי אפילו מגזים עד כדי אמירה שמדובר בניצחון אישי היסטורי (ויום צום ואבל לשונאיו השרופים?). כל מגבלות ההסכם שנתניהו העלה בנאומו המפורסם בקונגרס, וזכו לביקורות וחרפות מצד כל יריביו, נימנו עכשיו על-ידי טראמפ. במילים אחרות, כל מה שישראל הרשמית טענה נגד ההסכם, זכה עכשיו לגושפנקא נשיאותית אמריקנית. וליבת הטענה של ישראל: הלגיטימיות שאירן קיבלה על-פי ההסכם לייצר נשק גרעיני כאשר יפוג תוקף ההסכם ב-2025. האבסורד הזה זעק לשמיים, ועמו זעק אבסורד מתחום אחר: אירן הטרוריסטית, החתרנית, זאת התולה אנשים על עמודי חשמל ושוברת ידיים לילדים שנתפסו בגנבה - התקבלה "למשפחת העמים", והאירופים אצו רצו לחבקה ולעשות איתה עסקים.
ואתמול נתניהו ישב עם פוטין. כאן אני מסיים בשתי בשאלות. לאיזה מנהיג בעולם ישנה בימים אלו האפשרות "להרים טלפון" ולקבל גם את נשיא ארה"ב וגם את נשיא רוסיה, כמו שיש לנתניהו? מי מכל אלו שקוננו בזמנו כי נאום נתניהו בקונגרס יביא לשבר "שאינו ניתן לאיחוי" ביחסי ישראל עם ארה"ב, העלה בדעתו שיחסי ישראל עם ארה"ב יהיו כל כך הדוקים ואינטימיים כמו שהם עכשיו? ועוד עם שגרירות אמריקנית בירושלים? בזמנו פרשן ותיק מאוד ומכובד, קבע שהשגרירות לא תועבר לירושלים, והוא אומר זאת לא משום שהוא חכם, אלא משום שדבר כזה לא יכול לקרות!
אכן, המציאות היא רבת תעתועים!
טראמפ צדק בהחלטה, הנימוק שנתן הוא בעייתי - כמו גם הדרישות שהציב
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
