עפיפוני תבערה

עבורי, בהתבוננות פנימית, עפיפוני התבערה, הם תזכורת לשאלות החשובות מכל: מאיפה באנו? לאן אנו הולכים?

בשנות החמישים של המאה העשרים, ניהלו הכימאים סטנלי מילר והרולד יורי, ניסוי מדעי אגדי, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, בניסיון להשיב על השאלות האלה ממש. הניסוי הנועז נכשל, אבל ברחבי העולם היללו את מאמציהם של השניים, והניסוי נודע מאז ואילך בשם ניסוי מילר-יורי. על זאת ועוד, למדתי רבות מהספר 'מקור' של דן בראון.

שני המדענים ניסו לשחזר את התנאים ששררו בראשית ימי האדמה - כוכב לכת לוהט, מכוסה באוקיינוס סוער וחסר חיים של כימיקלים רותחים. המרק הקדמון. לאחר ששיחזרו את הרכב הכימיקלים שנמצא באוקיינוסים הקדומים ובאטמוספירה הקדומה - מים, מתאן, אמוניה ומימון - מילר ויורי חיממו את התערובת כדי לדמות את התנאים במים הרותחים. לאחר מכן העבירו בה זרמים חשמליים, כחיקוי פעולת הברקים. לבסוף הניחו לתערובת להצטנן ממש כפי שהצטננו האוקיינוסים על פני כדור-הארץ. הם רצו להבעיר את ניצוץ החיים מתוך הים הקדמוני חסר החיים. לדמות "בריאה", באמצעות המדע לבדו. ללא אלוהים.

ניסיונותיהם ליצור "חיים" מן החומר הדומם כשלו. אלא, שבשנת 2007, חמישים שנה אחרי הניסוי, נתגלו מחדש המבחנות הנשכחות, ומדענים שבו וניתחו את הדגימות, באמצעות טכניקות רגישות פי כמה, כמו כרומטוגרפיית נוזל וספקטרומטריית מאסה - ואז נתגלו חומצות אמינו ותרכובות מורכבות. זוהו אבני הבניין של האר-אן-איי. יסודות של די-אן-איי. אבל הכל היה בסופו של דבר תערובת מבולגנת של כימיקלים חסרי חיים. שום חיים. שום תגובה כימית ספונטנית. אף רגע של בריאה. אלא אם כן, ייכנס למשוואה גורם ושמו אנטרופיה.

כאשר אנו מבינים, שהחיים הם כלי יעיל להפליא לפיזור אנרגיה, שהם מערכת הפעלה של היקום ולה פקודת על אחת ויחידה: לפזר אנרגיה! זו התכלית של כל מערכת החיים על פני האדמה. הגדלת האנטרופיה במרק הקדמון, תביא לכך שהמערכת בנתה מבנה כדי לפזר את האנרגיה שלה. המבנה הזה הוא די-אנ-איי. שרשרת נוקליאוטידים נבנתה מחומצות האמינו. שרשרת חלבון בסיסית. ואז החלה אחת משרשראות הנוקליאוטידים להיכרך סביב עצמה ולהסתלסל לכדי ספיראלה. הספיראלה הקטנה הפכה לספיראלה תאומה, וכך נוצר הסליל הכפול של התרכובת הכימית המפורסמת ביותר עליי אדמות. הדי-אנ-איי.

מוצא האדם אינו מן הקוף, אלא אומר המדע, מוצאו מן המרק הקדום. באנו משום מקום - ומכל מקום. אנחנו התוצר של חוקי הפיסיקה. אנחנו התוצר של האנטרופיה. החיים הם מה שהיקום יוצר ומשכפל כדי לפזר אנרגיה.

מצפון אנושי

אז אם כן, חוקי הפיזיקה לבדם יכולים ליצור חיים? כן. אם חוקי הפיזיקה חזקים מספיק ליצור חיים... מי יצר את החוקים?! אלוהים נתן את הפקודה למערכת. את הפקודה לפזר אנרגיה בדרך היעילה ביותר, באמצעות חוקי חיים. כך בעולם הפיסיקלי, וכך אנו חייבים לומר, גם בעולם המוסרי והרוחני. צלם אלוהים יש בנו. נשמה שיש בנו, המצפון האנושי, היא החוק הפנימי שחי בנו, והוא תורגם למצפון אנושי שיטתי,בהתגלות מעמד הר סיני, במתן תורה, ובניסוח הקוד המוסרי של הקיום האנושי, החל משבע מצוות בני נוח, ועד לתורה שבכתב ובעל פה.

אז מה הקשר לעפיפוני תבערה? הם מזכירים לנו מאין באנו. אנחנו באים ממציאות של כאוס, ונועדנו לשקף את האלוהים, שמביא סדר בתוך הכאוס. סדר פיסיקלי וסדר מוסרי. מבעירי העפיפונים הם נציגי הכאוס בעולם. השדות והתרבות המתקדמת שעם ישראל בונה מזה אלפי שנים, ועם קום המדינה היהודית מזה שבעים שנה, היא תרבות של סדר. סדר מוסרי וסדר מדעי. עם עולם המשלב תורה ומדע. כלומר, ציביליזציה של כאוס, נלחמת בציביליזציה של סדר אלוהי מוסרי.

ולאן אנו הולכים? אנו הולכים לקראת הממלכה השביעית. זו הממלכה של מינים לא חיים. זו ממלכת הטכנולוגיה. אנחנו עדים למפץ הקמבריוני של הטכנולוגיה. מינים חדשים של טכנולוגיה נולדים מדי יום ומתפתחים בקצב מסחרר, ואנחנו יוצריה של הממלכה השביעית. בועת הטכנולוגיה בולעת בקצב מסחרר את הבועה האנושית. זהו תהליך של אנדו-סימביוזה כפויה. כלומר, התמזגות של הממלכה הטכנולוגית עם האדם. אנחנו הופכים למין היברידי - מיזוג של ביולוגיה ושל טכנולוגיה. טכנולוגיות חדשות כמו קיברנטיקה, אינטליגנציה סינתטית, קריוניקה, הנדסה מולקולארית, ומציאות וירטואלית, הופכים אותנו לאדם חדש.

ומה הקשר לעפיפונים? עפיפוני התבערה מזכירים לנו, שכמה שאנחנו מתקדמים, נהפכים למין חדש, לאדם מכונה, עדיין אפשר לנצח אותנו באמצעות טכנולוגיה פשוטה מאוד, ושטיפת מוחות שיטתית, שהופכת את אויבי המין האנושי הישן והחדש, למכונות שנאה ורצח קטלניות, שמכריזות ג'יהאד על העולם כולו. כלומר, אנו במלחמה במכונות של שנאה, יורקות אש, חופרות מנהרות, מציפות את כולנו במבול דמוגרפי, ונחושות להשיב את העולם כולו, לכאוס הנשלט על-ידי דת אחת ויחידה, שכל תכליתה: כיבוש והשתלטות האגו, על משאבים אנושיים ולא אנושיים.

אנחנו מבינים עתה את המסר הנוסף של עפיפוני התבערה. העתיד הטכנולוגי שאנו מתמכרים אליו, נבלעים בתוכו, מחייב אותנו ליצור בתוכו התגלות אלוהית יציבה, מוסריות יציבה, שהיא בעצם הקוד המוסרי העליון, תורת ישראל. אם לא נעשה כן, אנו עלולים להיות כמוהם, נהפוך למבעירי העפיפונים של העתיד. אנחנו עלולים להיות אדם-מכונה שהממלכה השביעית תשתמש בו, כפי שהתקשורת הממסדית משתמשת בנו, כפי שטייקונים ותאגידי ענק משתמשים בנו, והעולם יהפוך להיות מטריקס שיבלע את האדם שבנו. על כן, ללא תורה וללא אלוהים, אנחנו ומבעירי העפיפונים בגיהינום גם יחד. כאשר אנו פוגשים את אלוהים במצפון התורה, המצוות, בנשמה המטיבה לכל, אנחנו ועימנו האנושות כולה נחיה בגן עדן, גם יחד.