הדיון הפוליטי-ציבורי בישראל אינו פוסח על ניתוח מעמדם של חברי הכנסת ומידת מקצועיותם במשחק הפרלמנטרי. רבים, וביניהם אף חברי הכנסת עצמם, נשמעו לא פעם כמבקרים את חוסר עמלם של עמיתיהם מהמפלגות היריבות, בכל הקשור לעשייה החקיקתית ולמעורבותם הפרלמנטרית.

בדומה, מזה שנים אנו עדים ל"סיכומים שנתיים" באשר למידת השתתפותם של חברי הכנסת בישיבות מליאה, בדיוני הוועדות השונות ובאירועים רשמיים רבי-חשיבות. בדרך כלל, הנתונים מצביעים על מציאות עגומה, אם לא מבישה, ולפיה חברי הוועדות נעדרים לעיתים תכופות מן הדיונים, ובמחדליהם מקשים הם על קיומו של דיון רציף ויעיל.

נותרנו עם 80 חברי כנסת פעילים

במבט משווה לעולם, נראה אפוא כי כנסת ישראל מורכבת ממספר חברים קטן - יחסית למדינות אחרות בעלות סדר אוכלוסין דומה, וניווכח כי מספר שרי ישראל בכנסות האחרונות, גדול בהרבה באופן יחסי לדמוקרטיות מערביות ותיקות כחדשות. הצצה חטופה להרכב ממשלתו האחרונה של אריאל שרון, ה-30 במספר, תעלה כי לצידו של ראש הממשלה, עמדו עוד 21 שרים ו-12 חברי הכנסת המתפקדים כסגניהם. מספרם הכולל של חברי הרשות המבצעת, אם כן, עמד עד לא מזמן - על 34.

על-פי חוק, חברי הממשלה אינם יכולים לקחת חלק בהרכב הוועדות השונות בכנסת, ועל-כן מותירים נתח עבודה זה, לעמיתיהם מחוץ. כידוע, הללו אינם יכולים להציע חוקים לכנסת אלא תחת מטרייתה של הממשלה כגוף אחד. מכאן, שממשלה רחבה מותירה למעשה פחות שחקנים בהרכב הפרלמנטרי ומצמצמת ב"כוח העבודה" החקיקתי.

אם נוסיף ל-34 חברי הממשלה את מספר ראשי הסיעות, ואת יו"ר הכנסת עצמו, אשר מטבע תפקידם אינם פעלתנים חקיקתיים - ניווכח, כי כנסת ישראל עומדת כיום על כ-80 חברים בפועל; 80 חברים, אשר עבודת הפרלמנט היא לב עיסוקם.

חישוב פשוט: 20 וועדות בכנסת = 300 חברי כנסת

צלילה לנבכי הרכבי ועדות הכנסת ומספרן, תעלה אפוא כי כיום מתפקדות 20 ועדות, ביניהן "ועדות הכנסת הקבועות" אשר מספרן הוא 12, ועדות מיוחדות ו"ועדות לעניין מסוים". מספר חברי הוועדה נע בין 13-25, ובדרך כלל עומד על כ-15 חברים.

בוועדת הכספים, לדוגמה, פועלים 17 חברי הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון פועלים 16 חברים, וכך אף בוועדת חוק, חוקה ומשפט. הללו, אמורים להקדיש, בין היתר, את כל אונם, את כל מרצם ואת כל זמנם, לכהונתם בכנסת ונגזרותיה. אם נעשה חישוב לוגי פשוט, וננסה לחבר את מספר הוועדות מול מספר החברים בהן, נמצא אפוא כי קיומן של 20 וועדות פעילות מצריך 300 חברי כנסת פעילים. 300 חברי כנסת שעיקר פועלם הינו פרלמנטרי-חקיקתי, בעוד נוכחנו כי בימים אלה נותרנו עם כ-80 בלבד.

מציאות זו לכשעצמה מסרבלת את חייה של כנסת ישראל. הנתונים הפשוטים הללו מעלים תמונה מורכבת ולפיה חברי הכנסת "הפעלתנים" נדרשים במקרים רבים לחלק עצמם לשלושה חלקים, לחברות ועשייה בשלוש ועדות שונות, וזאת בלא להחשיב את עבודתם העצמאית השוטפת. קו זה לבדו, יש בו בכדי להצביע על ההסבר שעומד מאחורי הנתונים המבזים באשר למספר משתתפי הוועדות השונות ואף לבאר את אופי חיינו המגה-בירוקרטים במדינה ישראל.

ממוצע הנוכחים: 1.6 ח"כים לישיבה

דוגמה בודדת לכך ניתן לראות בוועדה לזכויות הילד, בראשה עומד ח"כ רן כהן, אשר קיימה עד-כה 35 ישיבות, בהן נכח היו"ר לבדו ב-25 מהן. ממוצע הנוכחים בישיבה, אם-כן, עומד על 1.6 חברי כנסת. בוועדה למאבק בנגע הסמים, בראשה עומד ח"כ יחיאל חזן, התקיימו עד-כה 10 ישיבות, מתוכן נכח חזן - כשהוא לבדו - בשבע ישיבות, מה שמותיר ממוצע של 1.54 חברי כנסת לישיבה.

קיומה של ישיבת ועדה אינו דבר של מה בכך; הוא כולל הוצאות כספיות המגיעות לכדי מאות אלפי דולרים. הוא כרוך בהזמנת מומחים, עדים, חוקרים ונציגים חיצוניים אשר במקרים רבים מגיעים לתוך אולם דיונים ריק מאדם. לצד זאת יש להזכיר כי יו"ר הוועדה לכשעצמו זוכה, לצד היוקרה, גם במשכורת גבוהה יותר ביחס לחבריו.

אין לומר כי מדינות אחרות אינן יודעות מספר ועדות כבישראל. בבריטניה, לדוגמה, ישנן 19 וועדות פעילות; אך עם זאת, ישנם 659 חברי פרלמנט. בישראל, המציאות הנוכחית גוררת חוסר עשייה פרלמנטרי, לפעמים בכורח, אשר מקשה על ההתקדמות החקיקתית שליבה בשירות ציבור האזרחים. מצב דברים זה דורש בחינה מחודשת של הרכבי הוועדות, לרבות בדיקת אפשרות מיזוגן. המשך התנהלות דומה רק תוסיף לבזבוז כספי הציבור, לחוסר ההתקדמות החקיקתית וללגלוג על עשיית הכנסת וחבריה.