עשיר אינו שמח בחלקו

נחמיה שטרסלר, פרשן כלכלי בכיר בהארץ, פרסם ספר "ושלא יעבדו עליכם". בשיחה בטלוויזיה לפני ימים אחדים הוא סיפר אנקדוטה: "פעם, לפני שנים רבות, המשכורות הגבוהות ביותר במשק היו בבנקאות. באותה תקופה שאלתי בנקאי ידוע שהרוויח 300 אלף שקלים לחודש, מה הוא עושה עם כל הכסף הענק הזה, והוא ענה לי: 'על איזה כסף ענק אתה מדבר? בעלי הבית של הבנק עושים ממני צחוק. אני דואג להם לרווחים של מאות מיליונים והם זורקים לי פירורים - אני לא גומר את החודש', התלונן. "'אתה לא גומר את החודש?' נדהמתי, והוא ענה: 'לא גומר את החודש. יש לי בית בסביון והזמנתי פסל חדש של תומרקין לגינה. אשתי רוצה מכונית חדשה, והבת רוצה דירה בשדרות רוטשילד'. שאלתי: 'כמה חסר לך כדי שתוכל להיות מאושר?' והוא אמר: 'חסרים לי עוד 20 אחוזים למשכורת'.

כשחזרתי מהפגישה, קיבלתי תשובה זהה גם בעיתון 'הארץ', שהעובדים בו אינם משתכרים סכומי עתק. שאלתי את אחד העובדים שמקבל 10,000 שקלים בחודש מה הוא חושב על השכר שלו. הוא התלונן על בעלי העיתון, שמדכאים אותו ואמר שחסרים לו 20 אחוזים כדי שהוא יהיה המאושר באדם". שטרסלר מסביר בפשטות: "בכל מצב, תמיד, לאדם המודרני חסרים 20 אחוזים כדי להיות מאושר. זה נכון לגבי המשכורת והדירה של כולנו, שכל אחד בטוח שאם היה בה חדר אחד נוסף, הכל היה מסתדר לו. זה נכון גם למטבח, שתמיד חסר בו ארון אחד נוסף כדי לשים את הסרוויס שקיבלנו מסבתא, ובכלל זה נכון לכל שטחי החיים".

שמעתי את הדברים ונזכרתי בסיפור ישן מתחילת עבודתי העיתונאית, שמשקף את הרצון להרוויח עוד ועוד ועוד. אפילו בהימורים. קבלתי ממפעל הפיס שמות וכתובות של שלושה שזכו במיליון לירות כל אחד. זה היה סכום עתק ומפעל הפיס לא הסתיר את הזוכים. אני זוכר היטב אחד מן הסיפורים שפרסמתי למרות הזמן הרב שעבר. הייתי אצל אחד הזוכים והוא אמר לי, שתוך ימים ספורים יקבל את הכסף. "ומה תעשה איתו"? שאלתי. - "אפתח מסעדה בשוק הכרמל", השיב. "ומה אתה עושה עכשיו?" שאלתי. - "אני סבל בשוק הכרמל", ענה. פרסמתי את סיפורו ולא פירסמתי את המסקנה (העצובה) שלי: האיש לא יודע לנהל מסעדה ולהחזיק כסף. הוא חושב שעשרים אחוזים יעזרו לו. לדעתי, הזכיה שלו הייתה בזבוז.

חיוך טוב לבריות

כאשר אני עובר על קלנועית ברחובות, אני נוהג לומר שלום ובוקר טוב למנקים. החיוך שלהם עושה לי טוב. החיוך טוב לא רק למקבל, אלא גם לנותן.

דיכאון שלא עובר

אדם הגיע אל המרפא של העיר והתלונן, שהוא מדוכא. כך סיפר יוסי אלפי בערב של מספרי סיפורים. המרפא אמר לו: יש בכיכר העיר מישהו שמצחיק אנשים. לך אליו ושמח. המתלונן השיב: האיש הזה הוא אני...