החדשות הטובות של ישראל

פסק זמן

לפעמים טוב לקחת פסק זמן, לנשום עמוקות, לבחון את הסביבה וליהנות לרגע מכל שאלוהים נתן לנו ובו אין אנו אפילו מבחינים. פסק זמן כזה בדיוק ניתן למשך ארבעה ימים בירושלים הבירה, מרחק הליכה קצרה מחוץ לחומות העיר העתיקה.

הגעתי במיוחד עם עוד למעלה מ-180 משתתפים ב"כנס תקשורת נוצרית" שארגן משרד העיתונות הממשלתית. ייצגנו 35 מדינות מרחבי העולם: אלבניה, אוקראינה ואסטוניה, אוסטרליה וניו-זילנד, בלגיה והולנד, קנדה, ארה"ב ומקסיקו, סין, שבדיה, פינלנד, נורבגיה ודנמרק, גרמניה ואנגליה, פולין ורומניה ורוסיה, ספרד ושוויץ, דרום אפריקה, חוף השנהב, גאנה וקניה, אינדונזיה, קוריאה, פיליפינים ונאפל.

זו הפעם השנייה שהכנס נערך, ומחשבה רבה הושקעה בו, כמו גם מאמץ ואמצעים כספיים לא מבוטלים, ועיקרו: החדשות הטובות של ישראל. חדשות שעיקרן: אנחנו חיים וקיימים, בועטים וצורחים (אם להשתמש בביטוי האמריקני), נפעמים ונרגשים. ארץ קטנה אך חזקה, ולעיתים (קרי לרוב) אנחנו שוכחים עד כמה מעטים וקטנים אנחנו ומתנהגים כאילו העולם כולו פרוש לרגלינו ואנחנו "אור לגויים".

אריה שאג, מי לא ירא, ה׳ אלוהים דיבר, מי לא ינבא

לארץ טוב שבאו המשתתפים, שכן הנה קבוצה מגוונת, מכל קצוות העולם, מיבשות שונות, שחבריה כולם מתחרים זה בזה, כולם אנשי מקצוע פר אקסלנס, ולמרות כל זאת, הם מגובשים, מאוחדים בגישתם, באהדתם ובאהבתם אותנו. איפה עוד ניתן למצוא אנשים כאלו, קבוצה שכזאת?

זו בדיוק הייתה הסיבה שראש הממשלה הרגיש כה נינוח, ולאחר שקיבל את פנינו, הוא הקדיש את הזמן להקשיב לנו, לענות בשלווה ובנינוחות לכל שאלותנו. אין זה דבר של מה בכך בכלל, כי ראש הממשלה בד"כ מגיע, מוקף ביחידה לאבטחת אישים, כשכולם כבר ישובים, אומר דברו, לוחץ יד המכובדים ביותר ועוזב כשהוא מוקף קבוצה שלמה של אנשי עזר שונים ומשונים שלא מרפים לשניה ממנו ומונעים כל גישה אליו.

לא רק שראש הממשלה הקדיש לבאים תשומת לב מיוחדת, הוא הרגיש כל כך בנוח, שהוא הזמין את שגריר ארה"ב ישראל שהיה בין הקרואים לשאת דברים, בעוד הוא עצמו התיישב על כיסא יחיד שהובא אל הבמה והקשיב גם הוא, כאחד מאתנו.

טוב לפעמים להזכר (או להחשף) שישנם עשרות מיליונים ברחבי העולם (ויש הטוענים אפילו שהמספר גדול ביותר) של מאמינים נוצרים התומכים במדינת ישראל ובעם היהודי, חלקם נלהבים ביותר, כל אחד ומניעיו איתו, המתפללים לשלום ישראל, באים אליה, תורמים לה ועוזרים להפיץ את החדשות הנהדרות של עצם קיומה.

הם הם, אותם נוצרים מאמינים, הלוחמים שלנו בחזית ההסברה הבינלאומית. הם עומדים על משמר ציון וירושלים, שומרים על חומותיה, לא נמים ולא ישנים, כה חרדים הם לגורלה ולגורל העם היהודי.

נציגי התקשורת שלהם לא יוצרים "חדשות שיקריות" כי אם מדווחים את האמת כפי שהיא. לא מפחדים הם ולא מעוניינים לסלף או להמציא, שכן הבוס שלהם אינו מתפשר ואינו מוכן לעגל פינות או לקצר את הדרך. כל אחד ואחת מהם נותנים ויתנו את הדין, בהווה כמו בעתיד, ומה רצונם לפיכך? רק לעשות טוב, בדרכם הם, לא לתת לעשוק את העני, היתום והאלמנה או את הגר והזר, ולא לסטות מן הדרך, דרך החיים שלהם.

איזה רגע נפלא זה, המתאפשר לעיתים כה נדירות, וכך ישב לו ראש הממשלה, יותר המום - למרות שהוא ידע וכבר צריך להיות רגיל - שכן מה שנגלה לפניו היה לא פחות מאשר נפלאות וכוחו העצום ועצם היצירה של הקב"ה בעצמו!

אני אהיה לו לאב, והוא יהיה לי לבן

גם נשיא המדינה נפגש עם הקבוצה במשכנו הוא. בעוד כולנו יושבים וממתינים, שכן הנשיא עסוק עד מאוד בייצוג המדינה שעה אחר שעה, קרא ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, המארח של הכנס, לנורמה זייגר מבורלי הילס, להוביל את כל הישובים בשירה. זו מסורת שהחלה בשנה שעברה, והשנה כבר היינו מוכנים. אך לאחר כמה שירים, כשהנשיא עדיין בושש לבוא, היינו זקוקים לשיר נוסף, והפעם היה זה תפקיד הנוצרים, שכן נורמה היא אחת משני מוזמנים בינלאומיים שאינם נוצרים (הם חלק מהתקשורת הנוצרית, אך יהודים בעצמם). קמה ארלין מארה"ב, שגם היא כמו נורמה בתחילת שנות ה-70 לחייה, לאחר שהקדישה עשור לעבוד עבור אייפק, השדולה למען ישראל בארה"ב, ופצחה בשיר Amazing Grace.

הנוכחים כולם הצטרפו לשירה, והועברנו כמו על מרבד קסמים לזמן ומקום אחרים, בהם עמד המלך דוד לפני מלך מלכי המלכים ושאל "מי אני ה׳ אלוהים, ומי ביתי, כי הביאותני עד הלום"? וממשיך המלך דוד: "ה׳ אין כמוך ואין אלוהים זולתך, בכל אשר שמענו באוזנינו, ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ ... ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם, ואתה ה׳ היית להם לאלוהים".

וכך היו רגלינו ניצבות בציון ירושלים, ליד הר המוריה, מקום שם אומר דוד המלך "כי אתה אלוהי גלית את אוזן עבדך, לבנות לו בית, על כן מצא עבדך להתפלל לפניך ... ועתה הואלת לברך את בית עבדך, להיות לעולם לפניך, כי אתה ה׳ ברכת ומבורך לעולם" (דברי הימים א׳, י"ז:16-27).

וכך, בעוד שרים הנוצרים כולם שיר תודה והלל ויקר, על חסדו המופלא של האל, נכנס הנשיא וכולם קמו לקבלו בהתרגשות כה רבה.

נשיא מדינת ישראל, מקבל פני נוצרים מיבשות התבל כולה, והם נרגשים מקדושת המקום בו בחר הקב"ה לשכון בקרב עמו, כמו גם מהקרבה לאלוהיהם, שהוא אלוהי העברים וישראל. והנה מקבל אותם ישראלי-ירושלמי אחד שמשפחתו הגיעה למקום זה בדיוק לפני כמאתיים שנה בכדי לקבל את פני המשיח (הייתה זו שנת תק"ע, והאמינו כולם שהמשיח יגיע ויתגלה באותה שנה בדיוק), ומאז פרו והתרבו אבותיו-רבותיו וכבר מונים הם כשלוש רבבות ומחצית הרבבה אנשים.

זכר מי שהיה בשנה הקודמת שלאחר שהנשיא ישא דבריו, הוא יצטרף ליושבים בשורה הראשונה לצילום קבוצתי. עד כמה נפלאות דרכי אלוהים חיים, ונשיא שזוכר שבקרב עמו הוא יושב ואת כולם מייצג, שלאחר שהצלמים סיימו את מלאכתם, באופן ספונטני לחלוטין, קם הנשיא והלך לשתי השורות האחרונות, אלו שהתבקשו לעמוד מהלך התצלום כך שיראו גם אותם, ובעוד הוא עומד שם הצטלמנו פעם נוספת.

ואז התקדם הוא במרכז שהיה חסום מקדימה על-ידי שורת המכובדים-יותר, ונזכרנו בים סוף שנחצה, ונעצר הוא במרכז, זכר לימים עברו להזכירנו את גדולות השם ואת העובדה שהיהודים כולם נכחו אז, כמו היום, והניח ידיו על כתפי מחד וכתפי שכני מאידך-גיסא, והצטלמנו פעם נוספת.

לנוצרים, עבורם נשיא מדינת ישראל הוא הנציג הבכיר ביותר של מאווי נפשותיהם, לחוות רגע זה - בו הנשיא כיבד אותם באופן אישי - היה דבר מופלא ונהדר גם יחדיו.

הבשורה מציון

180 נוצרים מ-35 מדינות התקבצו והגיעו לארץ. עולם אחר לגמרי הם מייצגים. עולם ההולך כשספר התנ"ך בידו ובלבו, מנחה כל צעד ושעל לפניו, דברי אלוהים חיים ולא ספר מעלה אבק על מדף שהילדים אפילו לא בטוחים איך לבטא הרבה מילים בו ומה פרוש הכתוב.

חיים הנוצרים אוהבי ישראל לפי העקרונות התנ"כיים, ולא סוטים הם ימינה או שמאלה. צוק איתן הם.

מים אדירים מכרסמים, מתנפצים, מנסים להרוס, לבקע, לפורר, אך הסלע מסרב, עומד בשלו, עיקש ועקשן וגאה גם יחד, מלגלג-כביכול על נסיונות השווא לערער את עמידתו האיתנה. יודע הוא שלא איתני הטבע יוכלו לו, שכן דברי אלוהים חיים הוא מייצג, אלוהים שהבדיל בין האור ובין החושך, ועשה את הרקיע, והפריד בין היבשה לבין הימים, והדשיא את הארץ וזרע עץ פרי עושה פרי למינהו, והבדיל בין היום ובין הלילה, בין האור ובין החושך, ע"י מאורות, ובהם המאור הגדול לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה והכוכבים כולם, ומילא את הימים בנפש חיה ואת כל עוף כנף למינהו, ומילא את הארץ בם, ומהארץ הוציא נפש חיה למינה, בהמה ורמש האדמה וחית הארץ, וברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא אותם ...

וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

כך מסופר לנו בספר בראשית, ומאז הבריאה ... נפלאות דרכי אלוהים חיים. אלה שאנחנו, בנו הוא בחר לו לעם, נעשנו לגוי גדול שאלוהים ברך וגידל את שמנו, ושכחנו שמוטלת עלינו המשימה להיות ברכה.

באו הנוצרים והתכנסו מכל רחבי העולם להזכירנו את שנאמר בבראשית י"ב:3, "ונברכו בך כל משפחות האדמה". והנה מתגשמים דברי הנביא ישעיה, לעינינו ממש, בציון ירושלים, "ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את ה׳ צבאות בירושלים ולחלות את פני ה׳" חיל גדול מאד, עושה דברו, "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך".

הם הנוצרים, המקיימים את הנבואה: "על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה תמיד, לא יחשו". באו "וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך".

כך ישבנו, נפעמים, וניצב נשיא מדינת ישראל ביננו ובתוכנו ועמנו, וכולנו כאחד הרגשנו באותו רגע את שיר המעלות לדוד: "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד".