מיינה של תורה - "בכור"

כשהייתי קטן, מניח בן שלוש או ארבע, היה לי תחביב ואני זוכר אותו עד עצם היום. בחלב עיר מולדתי הייתה לנו חשמלית, קראו לה טראם (ترام) בערבית, לא יודע אם היה דבר כזה בארץ, זה היה כלי תחבורה ציבורי שנע על מסילה באמצע רחובות העיר. התחנה האחרונה של הטראם הייתה 2 תחנות לאחר שמגיעים לתחנת אל-ג'מילייה של הבית שלי, ויום אחד הייתי בחברת אחד האחים שלי וירדנו, לא זוכר את הסיבה, דווקא בתחנה האחרונה, או אז לעיני נגלה משהו שהרשים אותי עד מאוד. היו פזורים על רציף התחנה עשרות אם לא מאות של ספחי הכרטיסיות שהיו זורקים גבאי החשמליות בתחנה האחרונה. אלה היו הספחים שנותרים בכרטיסיות לאחר שנתלשו מהן הכרטיסים. בכל כרטסת כזו היו כחמישים ספחים צבעוניים, וכאמור הם היו פזורים לכל עבר ואני התחלתי לאסוף מכל הבא ליד ולדחוף אל תוך הכיסים של המכנסיים והמעיל עד שלא נותר מקום. מאז התחלתי להיות אספן של כרטיסיות הטראם, ויען הייתי הקטן בחבורה ומודע לקסם שלי - הייתי מפעיל את הקסם הזה ודורש מכל האחים לרדת בתחנה האחרונה ולהביא לי את הכרטיסיות הפזורות, כל יום קצת עד שהיה לי באחד הארונות מדף שלם משלי מיוחד לכרטיסיות מלא מכל טוב. ההובי הלך והתפתח והתחלתי לדרוש ולקבל גם דפים מכל הגדלים שהיו עוברים מיון מקצועי לצרפם לאוסף והמדף הלך והתעצם.

זה לא היה סתם משחק, אם הייתם שואלים אותי מה אני עושה הייתי עונה: אני בונה את העולם. היו לי תוכניות מסודרות וארוכות טווח עבור הכרטיסיות שמתחילות במדף, עוברות דרך כל מי שהיכרתי ללא נקודת סיום ללא סוף פסוק. זו הייתה התחלה של דבר יסודי מתמשך ללא סוף; מכאן מתחילים את הכל. זה היה החמצן כאשר הוחלט על הבריאה. זה היה הגזע המושרש עמוק באדמה שממנו יתפתח העץ והפרי והשולחן והכיסא ומפעל הרהיטים והחנויות ומרכזי הקניות והערים והמדינות והאומות ועוד היד נטויה. המדף של הכרטיסיות שהיה לי בארון היה היסוד לכל.

הרעיון המקורי שהתחיל באיסוף הכרטיסיות, חנה על המדף של הארון ועבר באין סוף תחנות נקרא בלשון התורה "בכור".

בכור הוא גם הראשון לכל ילדי המשפחה; בו, בבכור, מתחיל הפרויקט עצום הממדים של ההורים ושל כל האנושות. מהרעיון הזה ולמעשה צומחת האנושות: להוליד ילד ולבנות משפחה. הילד השני הוא חלק מהילד הראשון, כלומר הוא חלק מפרויקט עצום ממדים שהתחיל בילד הראשון, הבכור.

חז"ל הציבו כלל יפה שאומר "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", אבל לא פיתחו את הכלל החשוב הזה, לא הגיעו דרכו להבנת המונחים למיניהם, לא ירדו לסוף דעת התורה, הם התחילו בבכור ונתקעו עימו, נתקעו עם הילד הראשון של המשפחה וזה עצר להם את המשך הדרך, את הבנת הטקסט המילולי שהתרחק שנות אור מפשוטו של המקרא, דהיינו מהבן הראשון של המשפחה והלך אל עבר מסרים אחרים שאין להם קשר וחצי קשר עם הבכור המשפחתי שלנו. כך בכל מילות ומונחי התורה, כולם מתחילים בפשוטם וממשיכים אל האינסוף.

כך פספסנו במשך דורות את המסר המקורי בפרשה המפורסמת של מכירת בכורת עשיו ליעקב, ונתקענו עם המקרא הפשוט שהוביל אותנו מהילד הראשון "הבכור" אל הבכורה שמגיעה לילד הראשון, אך למעשה התורה ביקשה לצייר לנו מעין שרטוט לעולמו של כל איש, עשיו ויעקב, באמצעות המונח "בכורה" שיצא זה מכבר מפשוטו מתחת למכ"ם חז"ל.

מכירת הבכורה - עשיו ויעקב, בראשית כ"ה:

כז ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה; ויעקב איש תם יושב אוהלים. כוח ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב. כט ויזד יעקב נזיד; ויבא עשו מן השדה והוא עיף. ל ויאמר עשו אל יעקב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנכי; על-כן קרא שמו אדום. לא ויאמר יעקב: מכרה כיום את בכורתך לי. לב ויאמר עשו, הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. לג ויאמר יעקב השבעה לי כיום, וישבע לו; וימכור את בכורתו ליעקב. לד ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת ויקם וילך; ויבז עשו את הבכורה.

לא ארד לפרטי הקטע כי לא קל הדבר, השורות הספורות לעיל הן ספר עבה ומעבר לזאת חסרים לנו כה מונחים בסיסיים שהשתרבבו בשורות הספורות ואינם שגורים בפינו להבנת הנושא. למעשה רק מונח אחד מתוכם מובן כבר לנו: בכור או הבכורה. על כן נתמקד במונח בכור שהוסבר לעיל וננסה להבין את הדברים מנקודת ראות זו.

לכל אדם "בכור" נתון שהגיע לרמת בשלות זו או אחרת. קו הזינוק שעומד על אם הדרך הוא הבכור ואילו הדרך עצמה אותה חצה עד שהגיע עם הבכור שלו הלום נקראת בכורה. קיימת איפא בכורה מעשית פרקטית וקיימת בכורה תיאורטית. הבכורה המעשית מטבעה היא תכליתית בת-יישום, ואילו התיאורטית לא תבוא לידי בשלות עד שתגיע אל השלב המעשי השימושי. זה לא אומר שהמעשי עולה על התיאורטי. אומרים סוף מעשה במחשבה תחילה ואבוי לבכור המעשי שלא עבר בתחנת התאוריה, היכן התבשל והוכן כיאות עד לשלב המעשי.

שני אחים שני עולמות, עשיו ויעקב לכל אחד אופי ובכור. הבכורה של יעקב הייתה תיאורטית, אם תרצה רוחנית אך יציבה ובלתי מוגבלת, לעומתו הבכורה של עשיו אומנם פרקטית והגיעה לידי בשלות אולם הייתה חסרת מעוף, מוגבלת; עובדה שעמדה כחבילה ארוזה ומוכנה למכירה. העובדה השנייה מצביעה על זאת כי על-אף והבכורה של יעקב עדיין בשלבי התיאוריה, אולם היא התחילה להניב פירות הניתנים למימוש בעסקות חליפין והכילה במרחב המעוף שלה בכורה נוספת.

שני הבכורות של עשיו ויעקב נמצאים כאחד בתוך כל איש באשר הוא; הנטייה שלנו לבכור זה או זה היא שמתווה את האופי שלנו. לסיכום, בכור הוא הרעיון היסודי שהתחיל אי-שם לפמפם בתוכנו, חנה על המדף שלנו ועברנו במחיצתו בהרבה תחנות עד הלום. בפרק הבא נבקר במסגרת הבכורה שלנו בתחנת המונח "אחד". אחד מי יודע?