שרון מצעיד את "קדימה" לגבהים של מנדטים שלא נודעו, נתניהו מוריד את ה"ליכוד" ליגון שאולה ופרץ מדשדש את "העבודה". למה? הסקרים אומרים כי רוב העם מעוניין במנהיג חזק. האם שרון הוא מנהיג חזק? כנראה שכן. אבל גם נתניהו מנהיג חזק לא? ופרץ, לא מנהיג חזק? ברור שכן. אז מה?
האמת חבויה במה שהחברה באמת רוצה - יציבות. ואם אין יציבות, קרי, יש בעיות, אזי שתהיה דרך לפתור את הבעיות. כשמדברים על הדרך הרי מדברים על מנגנון מוסכם שיאפשר לחברה לדון בבעיות מתוך ראייה ארוכת טווח.
אי יציבות פוליטית, כלכלית וביטחונית שמשחקות אחת עם רעותה לא מאפשרות לחברה לשקול שיקולים ארוכי טווח. או אז מחפשת החברה אחר מה שהיא מורגלת מזה זמן רב. את דרך המלך. וזו לא דרך הישר, כי אם דרך המושל במושלו. ולכל בעיה יש מושל. ואם אין מושל, נבחר במי שיכול למשול. מי שהוכיח שיכול למשול. עד שיוכיח אחרת.
נתניהו משל בהפרטה עד שהעוני והבריאות טפחו על פניו ואז עמיר פרץ הגיע. הוא הוכיח משילות בעובדים ולכן זה הכי קרוב לעוני אז בוא ניתן לו צ'אנס. אבל אז נזכרנו שבעצם הפלשתינים קיימים והם מפוצצים אותנו אז בין עוני לחיים אנו בוחרים בחיים ולכן שרון הוא האיש. כי הוא התעסק בזה לאחרונה והוכיח שהוא מסוגל למשול ולהינתק. ולכן ניתן לו, כי אנו עדיין מפחדים.
אבל האמת שמה שבאמת מפחיד הן התנודות שלנו ואנו קופצים משריפה לשריפה. מעצימים שריפות ומחפשים את זה שיכבה ומהר.
דרך המושל בעייתית. מקום שכולנו לא ממש רוצים לתת למושל כלים פיזיים או תודעתיים [אני מקווה שאני לא טועה] ולפיכך מן הראוי כי נקדיש קצת מחשבה לאיתור מושל חדש עקבי שיבטא את מה שאנו מאמינים ורוצים.
הרי הבעיות הן כואבות לכל מי שמביט נכוחה. התפקוד של הכנסת כאילו מנותק מהבעיות היומיומיות. המינהל הציבורי סוגר עצמו, השלטון המקומי מאשים את המרכזי, העוני גדל, סל הבריאות קטן, המשטרה עסוקה בצה"ל וצה"ל עסוק בעצמו והמיעוטים ממודרים.
נכון התפיסה שלנו את הדמוקרטיה היא מאוד מיוחדת. זאת תפיסה שנשענת על מרכיב תרבותי אותנטי והוא היכולת שלנו רבת השנים לפתור בעיות בדרך "האני אנווט". כך הקמנו מדינה, כך הקמנו התנחלויות, כך ברחנו לקפריסין להתחתן, כך הקמנו כבלים פיראטיים, כך עשינו הפרטה וכך עשינו הינתקות. אבל אי היציבות ממשיכה ועולה. מין סינדרום שכזה.
זו העת לייצב פוליטית מושל חדש והוא לא אדם אלא מערכת כללים שתאפשר לנו באמצעות הממשל שלנו להתמודד עם הבעיות שלנו בצורה מוסכמת עם ראייה ארוכת טווח.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
