|
|
גאולה [צילום: דוד כהן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
חג הגאולה - ראש השנה לחסידות חב"ד, הוא מועד המצוין מדי שנה, בתאריך י"ט בכסלו, לזכר שחרור מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי המכונה האדמו"ר, מהכלא הרוסי ביום זה בשנת ה'תקנט'. ביום זה מצוין גם יום ההילולה של המגיד ממזריטש.
בשנת תקנ"ט הלשינו כמה ממתנגדיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד ובעל התניא, לשלטון הצאר הרוסי, כי הרבי הינו מורד במלכות תוך סיוע לשלטון העותומאני-הטורקי, במלחמתו ברוסיה. סיפור המאסר והגאולה של האדמור הזקן בא בהמשך למאבקם של היהודים ה'מתנגדים' לחסידות. הללו ניסו בדרכים רבות ושונות להיאבק בתורת החסידות.
בתקופה המדוברת חלו תמורות פוליטיות במהלכן עברו חלקים נרחבים משטחה של פולין לשליטתה של רוסיה, ששלטה בנתיניה ביד ברזל תוך התערבות בכל פרט בחייהם, שלא כמו מלכות פולין שהייתה חלשה ולא יציבה. המתנגדים ניצלו עובדה זו בכדי להגיש כתב הלשנה כנגד הרבי וחסידיו, ובכך להעביר את המאבק בשיטת החסידות לידי הממשלה הרוסית (דבר האסור בתכלית על-פי ההלכה - המוגדר "פניה לערכאות").
לביצוע ההלשנה התנדב רב העיר פינסק בשם אביגדור. הוא נסע לפטרבורג ובידו כתב הלשנה. וכך נכתב: הרבי שולח כספים לארץ ישראל כדי לשחד את הסולטאן העותמני. הכספים באמת נועדו לעזור ליהודי ארץ ישראל שהיו אז בשפל כלכלי ולא קשורים לסולטאן. אבל רוסיה הייתה ביחסים גרועים עם טורקיה, ועל כן האשימו את הרב ב'מרידה במלכות'. במקביל נטען כי הרבי מנהיג חידושים ביהדות, אשר 'הורסים' את דרך התורה, כביכול. הממשלה הרוסית לקחה זאת ברצינות ומיד נשלחו קצינים וחיילים להביאו לעיר הבירה.
מבצר על המים
הקצין הממונה נכנס לחדרו של הרב ומצאו עטור בטלית ותפילין. הרב ניסה שלא ללכת איתם, אבל לבסוף הובל במרכבה שחורה, כפי שנלקחו המסוכנים שבאסירים, אל מבצר פטרופבלוסבקיה בפטרבורג.
הדרך אל עיר הבירה חלפה על פני העיר 'נעוועל' והמרכבה הגיעה לשם ביום ששי בצהריים. הרבי פנה אל החייל וביקש לעצור ולשבות במקום עקב השבת הקריבה. הלה לא חשב כלל לציית והמשיך בנסיעה, אך באופן פלאי, פתאום נשברו צירי העגלה. מיד כשסיימו לתקנם - נפלו הסוסים ומתו. הבין החייל כי משמיים עוזרים לרבי שלא לחלל את השבת ובהסכמת הרבי הטה את המרכבה לשדה בצד הדרך. המסע נמשך לאחר השבת עד ליעד - מבצר על המים, באמצע נהר הדנובה.
חקירות הרבי נערכו בכלא אחר, ופעם בשיט לשם, ביקש הרבי מהחייל שיעצור את הסירה לדכות ספורות כדי להגיד את ברכת הלבנה. החייל סירב לבקשה למרות אזהרות הרבי שביכולתו לגרום בעצמו לעצירת הסירה, החייל גילה להפתעתו שהסירה נעצרה ואין בכוחו להשיטה עוד! לאחר שאמר הרבי את המזמור הקודם לברכת הלבנה, "שחרר" את הסירה לדרכה ופנה שוב אל החייל שיעצור בעצמו (הרבי רצה לקיים את המצווה בדרך הטבע ולא להשתמש בנס) החייל הפעם כמובן הסכים וביקש בתמורה ברכה כתובה בכתב ידו הקדוש.
רבי שניאור זלמן נחקר במשך 53 ימים בקשיחות רבה. הרבי השיב להם בלשון הקודש וכתב תשובותיו ב-23 סעיפים, שכללו הסבר מפורט מהי חסידות (מוסר מכה בשוט כדי לאיים, וחסידות להשפיע בדרכי נועם, עולם חסידות היום כמרפא לדור של היום, שהוא בבחינת דור גוסס, בבחינת בן מלך שחלה ולא מצאו מזור לתרופתו. רופא אמר בכתר שלך יש יהלום, אתה מוכן לשחוק אותה ולטפטף עם מים לפי בנך? המלך מיד הסכים והבן החלים. כך החסידות, היא הכרחית לדור, ואפילו אומרים יותר מהמלאך גבריאל) מה תפקידו של הרבי בניהוג חסידיו וכמובן מהות משלוחי כסף לארץ ישראל לעזרת אחיו היהודים.
סוד כמוס
ביום המשפט נעמדה מול הרבי קבוצת שופטים והחלו שאלות כמו: מדוע מחנך הרבי לאריכות ומתינות בתפילה? וכו'... הרבי ענה על שאלה זו כך: מסופר בגמרא על צעירים שהייתה 'תורתן אומנותן' והם לא היו עוצרים את לימודם, גם לא לתפלה, אלא התפללו פעם בשלושים יום, וגם אז היו מקצרים. ומאידך-גיסא, צדיקים רבים היו מתפללים באריכות. המשנה מספרת שהם הקדישו תשע שעות מיומם לתפילה. מתי הספיקו ללמוד? היות שהם חסידים תורתם משתמרת. הרבי לא הסכים לענות על שאלה אחת - על כוונתו בסיום פרקו הראשון של ספר התניא (שם מביא האדמור הזקן את דברי הגמרא במסכת בבא בתרא דף י' עמ' ב' על הפסוק 'וחסד לאומים חטאת' - שכול צדקה וחסד שאומות העולם עושין אינו אלא להתייהר) הרבי לא ענה, והשתיקה הבהירה לשופטים כי מדובר בסוד כמוס, והם קיבלו את התשובה.
האדמור אומר: אתה יהודי, יש לך 2 נפשות. האחת נפש בהמית שדואגת לעצמה כמו בהמה, אבל יש בך נפש אלוקית שהיא חלק אלוק ממעל. הקב"ה צריך אותך אומרת החסידות, נבראת כדי להשלים את תכלית הבריאה, צריך את המצוות שלך, את אהבת ישראל, אייכה? האם אתה ממלא את התכלית שלמענה נבראת? את זה ידעו חסידי הרבי ולחצו לחץ אדיר כדי שישוחרר ממאסרו. היה זה יום י"ט כסלו תקנ"ט, ושמחת החסידים הרקיעה לשחקים.
תאריך השחרור נקבע כחג גדול. עברו 220 שנים ושמחת חסידי חב"ד וידידיהם הרבים נחוגה בשמחה רבה עד היום. אצל חסידי חב"ד שחרורו של הרבי מבית הכלא הינו סמל של ניצחונה של תנועת החסידות על מתנגדיה. חסידי חב"ד מברכים ביום זה את הברכה "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, תכתבו ותחתמו". ב-י"ט בכסלו מתחילים החסידים, בסדר לימוד התניא וכמובן מסיימים סדר לימוד. בישיבות החבדיות קובעים ומתחילים סדר לימוד הגמרא שילמדו באותה שנה. חסידי חב"ד אינם אומרים תחנון בחג הגאולה. בסעודותיהם נוהגים החסידים לאכול "שוורצא קאשע" שהיא דייסת כוסמת, היה זה מזון אהוב על רבם. וכמובן בכול מרכזי הגאולה ברחבי תבל מקיימים את חג הגאולה.
ביום שלישי י"ט כסלו, בעוד הרבי יושב בחדר כלאו ואומר תהילים, בדיוק כאשר הגיע לפסוק "פדה בשלום נפשי" הגיעו שליחי בית המשפט לבשרו שהוא משוחרר. כאשר הגיע הרב לביתו בשלום, שלם בגופו ושלם בתורתו, דבר לא נגרע מעבודת הפצת מעיינות החסידות אלא להפך, הולך מוסיף ומאיר.
והפעם - הופעה נאותה, משבר, הריסת בתים והפקרות
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
