הפגנה של "האפודות הצהובות" בלב פריז

ביום שבת האחרון, אחר-הצהריים, ברחובות סנט הונורה וריבולי שבמרכז פריז, ראיתי את "האפודים הצהובים". זה היה השבוע ה-11 מאז עלו על במת צרפת. זאת הייתה ההפגנה המרכזית. הפגנה שקטה ומסודרת, לאחר מהומות אלימות שהתרחשו בבוקר ברחבי העיר. זה היה מראה נדיר. אלפים, בטור שאינך רואה את קצהו, מילאו את הרחוב. צעדו שם נשים מבוגרות, אפילו זקנות, צעירים וצעירת, לא הכל היו עם אפודות צהובות. חלק שר, חלק שוחח, חלק פשוט שתק. והייתה אפילו תזמורת מאולתרת. נערות צעירות, דווקא בבגדים לבנים, עם משרוקיות, שמרו על הסדר. להבדיל מהפגנות אצלנו, כמות השלטים הייתה דלה ביותר, כמעט אפסית, לאורך הטור הארוך. ידי הצועדים היו ריקות. נישאו דגלים פה ושם. רובם דגלי צרפת. היו גם מעט דגלים אדומים. אשתי ואני התבוננו בדמויות המפגינים, בלבושם. צרפת של העם הצרפתי, העממי, "הדפוק". היכן הם והיכן הניסיון העלוב לחקות אותם אצלנו בהפגנה נגד עלית המחירים? היכן הם והיכן הלהקה הנודדת של המפגינים "המקצועיים" שאצלנו?

והרי 3 תובנות שלי הקשורות לנושא ה"אפודות הצהובות" ומשהו עלינו:

הראשונה קשורה למשטרה הצרפתית. ראיתי בחודשיים האחרונים הרבה סרטונים על התנגשות המשטרה עם המפגינים, ויש לי היכרות רבת שנים איתה (כמשקיף!). אלימות כזאת לא ראיתי באף משטרה, ממש אלימות רצחנית, מכים באכזריות שלא תיאמן, וגז כיד המלך. משטרת ישראל לעומתם היא מורה לנימוסים יפים. אם איני טועה עד עכשיו היו 10 מפגינים הרוגים, למעלה ממאה פצועים ואלפי עצורים. תמונה אחת, שהפכה לוויראלית ברשת החברתית, זעזעה אותי: חצר של בית ספר ידוע בפריז. ליד גדר האבן של החצר עומדים נערים, פניהם לקיר, ידיהם מורמות. לידם שוטר עם נשק אוטומטי. בחצר עצמה שורות של נערים יושבים, ידיהם כפופות מאחרי ראשם המורכן. בין השורות ומסביב שוטרים עם כלי נשק אוטומטיים. לשנייה חשבתי שאני צופה בתמונה מתקופת השואה! לא! פשוט המשטרה הצרפתית רדפה אחר תלמידים שהשתתפו בהפגנה, ונכנסה לחפשם בבית הספר.

השנייה קשורה לנשיא צרפת, מקרון. מקרון האיש ומקרון מייצג האליטות הצרפתיות והממסד. לקראת סוף השבוע שעבר ערך מקרון ארוחת ערב בארמון ורסיי (דווקא שם, במקום שמסמל יותר מכל את המלוכה האבסולוטית הצרפתית) לכבוד הצמרת הכלכלית העולמית, שעשתה משם את דרכה לדאבוס. התכלית: להמריץ אותה להשקיע בצרפת למרות מהומות תנועת האפודים הצהובים בכל רחבי צרפת. ובין השאר הוא אמר בערך כך: אותי לא יעלו לגיליוטינה כמו את לואי ה-16 ואשתו מרי אנטואנט. למה? כי הם לא רצו לעשות רפורמות כלכליות, אבל אני אעשה רפורמות! בין אם דבריו היו דברי בורות גמורה ובין אם העידו על ניתוק מהמציאות (הבעיה היא לא רפורמה כזאת או אחרת אלא שינוי המשטר של צרפת), מה שמעניין היא העובדה שהוא משווה עצמו למלך צרפת, ואכן, אולי בישראל פחות יודעים, אבל מקרון מכנה את עצמו "יופיטר", אל האלים הרומאי (מקבילו של זאוס היווני). שר האוצר שלו מכנה עצמו "הרמס" (השליח של זאוס). מגלומן ברמה השמיימית, שבז ולועג לכל אותם צרפתים אפורים שראינו אותם צועדים ברחובות פריז, ועיקר התעניינותו היא בבעיות האקלים הגלובאלי. נתניהו, לעומתו, הוא כתינוק העולה מהרחצה. בישראל, אגב, האליטות נלחמות בנתניהו; בצרפת זה הפוך: המלחמה היא נגד האליטות.

והשלישית נוגעת לתקשורת הממוסדת. בצרפת היא ניסתה להסתיר עד כמה שאפשר את התנועה שמטלטלת את החברה הצרפתית. פשוט לא דיווחו! זה משתנה ממש בימים אלו. וגם אצלנו, בתקשורת הממוסדת (בעיקר בטלוויזיה) ניסו להצניע. בצרפת, אני מבין, כי התקשורת היא ברובה הגדול חלק מהממסד. אבל למה אצלנו? כי זה לא נגד ביבי? אתם יכולים לדמיין מה היה קורה אם נתניהו היה מכנה עצמו, למשל, בשם דויד המלך או אליהו הנביא?