אני ימני כשם שהפילוסוף הדגול מישל פוקו, בקונספט "הפוליטיקה המתקדמת" שלו היה ימני. הוא דחה את המרקסיזם, אך בפעילותו האישית היה מעורב בכל פעולה ועצומה רדיקלית.
שלא כמוהו איני דוחה את המרקסיזם, אלא מזקק ממנו את התכנים המתאימים לפעולה וחשיבה ממוקדת כלפי גורמים היוצרים מחסומי כוח ופיקוק נתיבים בפני ההתקדמות האנושית.
איני דוגל במלחמת המעמדות, אלא שבמוקדים שונים בחברה עשויים להווצר צווארי בקבוק עריצים החוסמים נתיבי יצירה ומשביקים את רוח האדם, תוך הפצת גזל שיטתי המקרין סאוב, כגון האליטות בישראל.
מכאן, שאני מאמץ מושגים מרקסיסטיים באופן חלקי, תוך אינטגרציה עם גישתי, העוסקת מאז 1970 בשאלות של יחסי כוח, מוקדי כוח, ופיקוק נתיבים תוך דיכוי.
ב-1970, בהיותי בן 20, כתבתי במסגרת הצבאית עבודה חלוצית בנושא: "שילטון ונחשלות - הכוח הריכוזי במצרים של ג'מאל עבד-אל נאסר". זאת תוך הסתמכות על סופרים מצריים כמו נאג'יב מחפוז, שהראה את תחושת הדיכוי וחוסר האונים של האדם המצרי תחת מערכת הכוח ההגמונית המצרית, בפרט בספרו "מתחת לסככה".
כמו כן עסקתי בדרמה ובתיאטרון המצרי, ובשיקוף הכוח החד מוקדי הזה ובפעפועו לכל פינות החיים במצרים, כאשר את יכולת שליטה והשינוי של ההמון חוסמת שכבת בירוקרטייה מעובה.
אינני גם נאו-ליברל טהור, שכן גם כאן יכולות להווצר סתירות מבניות. כמו בישראל, שבה רטוריקה ליברלית של תחרות חופשית משרתת פרקטיקה של קרטליזם משקי וקפיטליזם מנוון.
חלקים מהשמאל הרדיקלי בישראל, הם בעלי תפקיד חשוב ביצירת ביקורת ממוקדת, וזאת בנבדל מ"השמאל" הפאשו-סטליניסטי בישראל, שבצפידותו מחליאת הרוח הוא משליט אקלים של עריצות מאחורי פסאדה של ליברליזם, תוך מתן שרות אידאולוגי ופוליטי לאליטות הקרטליזם המשקי בישראל.
גם הימין הליברלי הוא לגישתי בעל תפקיד משחרר ומהפכני בישראל, באשר בצד תצורות רוחניות צפידות ודכאניות יש בו מוקדים חיוניים של פוליטיקה משחררת מדפוסי עריצות שרווחו בישראל מאז המורשת הבן גוריונית והמורשת הסטליניסטית של העלייה השנייה. בדומה לפוקו, איני דוגל בדיכוטומיות המקובלות, ואני בעד אינטגרציות הפורצות קבעונות מחשבתיים וסימוני גבולות.
דוגמא לביקורתי על אליטות העריצות בישראל היא השאלה של יהודי פולין והאנטישמיות הפולנית. אותה היסטוריוגרפיה מתועבת. השקר המיתולוגי של הממסד הבן גוריוני בנושא יהדות פולין והאנטישמיות. אחד השקרים הקשים ביותר של תעמולת הזרם הפאשו-בולשביקי בציונות:
יהודי פולין מעולם לא נידחו על-ידי הפולנים. יהודי גרמניה נידחו על-ידי הגרמנים, הן בגלל אנטישמיות ארסית, והן משום שיהודי גרמניה שלטו מאז המאה ה-18 על עולם הפשע הגרמני, וכפי שכותב פרופ' יעקב טלמון, היו מעורבים מאז אמצע המאה ה-19 בכל פרשות השחיתות הענקיות שהתגלו בגרמניה, דבר שהתעמולה הנאצית ניצלה היטב.
התעמולה הציונית מותחת גזירה שווה בין פולין, גרמניה הנאצית ואוקראינה, תוך הדבקת אסוסיאציות רופפות, וזהו מעשה נבלה היסטורי. סיבת הדבר היא שמאז הסכם השילומים עם גרמניה של קונרד אדנאאואר, דיללה ההנהגה הבן-גוריונית את האשמה הגרמנית והיטטה אותה כלפי פולין וארצות נוספות, תוך יצירת אסוסיאציות ודימויים רופפים.
והרי אין שקר היסטורי מתועב מזה: מאות אלפי חיילים פולנים נילחמו בשורות בנות הברית. מתחילת המלחמה היתה מחתרת אנטי-גרמנית גדולה בפולין, ובניגוד לאוקראינים, אף פולני לא שירת בתור Wachmann או בתפקיד אחר במחנות ההשמדה. פולנים רבים הצילו יהודים, כל הכנסייה הקתולית הפולנית נרתמה להצלת יהודים, ורבים הם הכמרים פולנים שנישלחו לאושוויץ.
ראה השתלשלות דיון חשוב על יהדות פולין ושקריו הקשים של הממסד הפאשו-בולשביקי בישראל, בשולי המאמר. זאת כאשר עקב בצד אגודל, נהדפות הגישות והמנטרות הרווחות בנושא, עד שהתבונה והשכל הישר מפציעים.
(באתר "הגדה השמאלית" כותבים כותבים שמאליים בצד כותבים ימניים, כשנשמרת מסגרת תרבותית)
[קישור] שירה וביקורת תצורות הכוח הגס והסאוב החברתי
[קישור] 
