לפני יותר משנה, יצא האזרח ק' לתומו (עם רכבו) לצומת (T), בלם בשלט עצור ופנה ימינה, אחרי שווידא שמצד שמאל לא בא שום רכב.
השוטר שחיכה לסיים את מכסת הרפורטים היומית, הורה לו לעצור ושלל מידית את רישיון הנהיגה של הפושע ק', בגין אי מתן זכות קדימה.
הפושע ק' נסע בטרמפים לתחנת משטרה והתחנן לקבל את רישיונו בחזרה. שוטר טוב הסביר לו את התהליך, ואכן בתוך עשרה ימים הוחזר רישיונו (שנשלל ל-30 יום).
ק' הוזמן למשפט בחודש פברואר, והגיע למשפט עם כל מסמכיו. באיחור של חצי שעה הגיע כבוד השופט, עטור גלימה מכובדת נישא ורם מעל המוני העבריינים (או העבריינים הפוטנציאליים - אין אפשרות שלישית). האזרח ק' שהתכונן לעימות עם השוטר, בנוסח בסדרות הטלוויזיה שראה (אפילו למד להגיד OBJECTION עם מבטא), חיפש אך לא מצא את קבלן הרפורטים.
בהגיע תורו שאל כבוד השופט:"מודה?" "לא" ענה האזרח ק', והשופט, נרגש מהנחישות בקולו של האזרח ק', פתח מייד יומן וקבע ברגש, "ניפגש שוב בדצמבר". האזרח ק' הדביק את ההזמנה על הקיר (כמו הזמנה לחתונת מלכת אנגליה) כדי לא לשכוח, נסע לצומת, ערך מדידות מרחקים, צילם פה ושם, וכן צילם בווידיאו כדי למדוד את מהירות כלי הרכב המגיעים לצומת.
האזרח ק' לא התעצל ופתח את המחברת מכיתה ט' שבה למד לאחרונה, ומצא חישובי מהירות משנות השבעים. בלוקחו סיכון מחושב שהחישובים לא השתנו מאז, "התאמן על יבש" וערך חישובים של "בעיית ק' וקבלן הרפורטים".
בדצמבר, הגיע שוב למקום המוכר והחביב וכבר לא היה צריך לשאול היכן לשכת השופט. סוף סוף ניתן לאזרח ק' לבטא את כל מה שלמד מסדרות הטלוויזיה.
קבלן הרפורטים הוזמן להעיד ע"י ה"טובע" המשטרתי והאזרח ק' שמע בסבלנות את דבריו, וכבר ערך רשימות כמו בסרטים שראה לרוב. כבוד השופט, אדם חביב ובעל הגיון בסיסי, הרשה בטובו לאזרח ק' לחקור חקירה נגדית.
האזרח ק' שחיכה כל חייו להזדמנות זו, התמוגג מאושר ושאל את הקבלן: "באיזה מרחק עמדת מהצומת?". הקבלן הסתכל בכתב ידו הלא קריא בהעתק התלונה, וכעבור מספר דקות אמר, כ-25 מטר. האזרח ק' שאל את הקבלן אם יש לו מדדים כמותיים לקביעת אי מתן זכות קדימה או שהוא מסתמך על הניסיון? הקבלן ענה ללא היסוס:
"אל תזלזל בניסיון".
האזרח ק' המשיך ושאל את הקבלן לאור ניסיונו, אם בשעה שהוא מסתכל שמאלה בצומת T, הוא יכול לדעת אם הרכב הבא לקראתו נוסע במהירות של 50 או 80 קמ"ש? הקבלן ענה שלא.
כאן האזרח ק', שהחליט לעשות הסבת מקצוע לאור הצלחתו (המדומה), הסביר לשופט:
1. המרחק הוא 50 מטר, שזה פי שניים מהערכת הקבלן, לכן אין לסמוך על הערכותיו המספריות.
2. לקבלן, על-פי דבריו, אין יכולת להעריך מהירויות, או שינויי מהירות, קרי האטה או האצה של כלי רכב שבא מולו, ולכן אין לסמוך על הערכותיו בנוגע למרחקים, מהירויות וזמנים, עליהם מתבסס מתן זכות קדימה.
3. לקבלן לא היתה כל יכולת לראות אם הרכב אכן בלם בלימת חירום כדבריו.
4. ומכאן לקבלן אין כל יכולת לקבוע אי מתן זכות קדימה.
5. מקום עמידתו תרם לחוסר יכולת זו.
6. האזרח ק' הציע לקבלן ולשופט כמה דרכים להפוך את מבחן אי מתן זכות קדימה ליותר מדוייק, כמו העמדת קבלן משנה בצידה השני של הצומת, כך שיראה אם הרכב שלא נתנו לו זכות קדימה לוחץ על דוושת הבלם.
7. הקבלן ישב מתחת לפנס בשביל לתפוס רפורטים למילוי מכסה, בו בזמן שבהמשך הכביש הלא ארוך יש עברייני תנועה מסוכנים באמת, ממש רוצחים פוטנציאליים, שעוקפים בקו הפרדה רצוף בסיבובים, אך לקבלני הרפורטים קשה יותר ונוח פחות לתפוס אותם אז הם מחפשים מתחת לפנס.
התובע המשטרתי ביקש מהשופט להאמין לגרסת קבלן הרפורטים, כיוון שאפילו צייר סקיצה של האירוע. האזרח ק' ביקש מכבוד השופט לקנות לקבלן הרפורטים סט של צבעי פנדה בזכות כישרונו בציור, אך לא להאמין לגרסתו.
השופט התרשם עמוקות, אך החליט כאדם רציני שאחריות הצדק על כתפיו השחות, שקודם שהוא מקבל החלטה גורלית אם להרשיע או לזכות (אין באמצע!), הוא רוצה לבקר בצומת עם האזרח ק'. ודחה את גזר הדין לשלהי פברואר.
האזרח ק' התרגש וחשב:
1. אולי יכול שופט התעבורה החביב, לסייע לשופטי העליון לבקר במקומות הקשורים למשפט, כמהלך שבשגרה למקרים שבהם ההחלטה קשה.
2. אולי יכול היה השופט הנכבד לסיים את המשפט בפעם אחת ויחידה, לשבט או לחסד, בצדק או בטעות, אבל תוך בזבוז יום עבודה יחיד ולא שלושה.
האזרח ק' ממשיך לכסוס ציפורניים עד חודש פברואר - החזיקו לו אצבעות!
