אריאל שרון היה ראש ממשלה כושל כמעט בכל היבט. למי ששכח, השיפור בכלכלה הגיע רק לאחר שהמשק הגיע לסף התמוטטות, ולא נותרה ברירה אלא לנקוט בצעדי חרום למניעת קריסה מוחלטת.
בדיוק כמו בביטחון שהיציאה למבצע "חומת מגן" התבצעה רק לאחר שהאיפוק של שרון גבה נהר של דם, שהגיע לשיא של 130 קרבנות בחודש אחד.
מיד לאחר תחילת ההתאוששות החל שרון בביזבוז ההישגים ע"י ההינתקות, שקילקלה את הישגי "חומת מגן" ואת הישגי הכלכלה ע"י בזבוז 10 מיליארד שקל למימון ההרפתקה.
שרון נתן דוגמה אישית של התנהלות מופקרת, שקרנות ומעילה באמון. בתוכנית ההינתקות שאותה מעולם לא נימק, הוא הקריב אינטרסים עליונים של המדינה, אם לצורך היחלצות מחשדות השחיתות שאפפו אותו, או כתוצאה משיבוש הדעת.
קשה להאמין שאדם כמוהו לא הבין את שרשרת האסונות הגלומים בתוכנית הזו. האיש שהכיר את השטח טוב מכולם ידע היטב כי ללא בידוד הרצועה בפילדלפי תגיע החזית אל אשקלון, והיציאה החד-צדדית תעניק לטרור עידוד מוראלי אדיר, כפי שהוא הזהיר כמה חודשים קודם.
הוא ידע כי מצפון הרצועה ניתן לשלוט על תחנת הכוח ומתקני הנפט בזיקים, ויכול היה להעריך את הנזק לצה"ל ולסולידריות החברתית שיגרם ע"י הפניית חיילים נגד אחיהם למשימת טיהור אתני, תוך בגידה בבני בריתו לשעבר, תושבי הישובים שגירש ללא רחמים.
אך הגרוע מכל הוא השבר שביצע בחלום הדורות היהודי לחזור לארץ ישראל, לאחר שסובב אותו לאחור ע"י מסירת חבל עזה לאוייב.
יישום התוכנית הוביל את שרון לזרוק את כל מי שלא ציית באופן מוחלט, והוא חינך את הנשארים לתרבות של אמירת הן והתבטלות מוחלטת.
סילוקם של הרמטכ"ל יעלון ושל ראש השב"כ דיכטר, הפך את מחליפיהם לבובות והציג את צמרת צה"ל, שמונתה בהתערבותו הגסה של עמרי, כחבורת חדלי אישים.
דיכטר עצמו ערך מחדש את חשבון טובתו האישית ושינה כיוון באופן עלוב בהצטרפותו למפלגת הדחלילים שהתגבשה סביב שרון. המפלגה הזו הורכבה מאנשים שבהצטרפותם נטשו את דעתם העצמאית והתבטלו לחלוטין בפני רצונותיו של הבוס, תקדים ראשון למפלגה החפה לחלוטין מכל אידיאולוגיה, פרט לעקרון הבודד של הבאת שרון לשלטון.
קשה להעריך את מלוא הנזק החינוכי שגרם הנצחון שהוענק בחסות שרון לשחיתות, לרשעות ולרמיסת כל הכללים. משטר שרון הצליח להפיק את הרע ביותר אצל כל מי שחסה בצילו, החל מצה"ל, המערכת המשפטית, הפקידים וכלה בצוות הרופאים בהדסה, שאולץ ע"י עוזריו לשקר ולטשטש את העובדות בנוגע לאישפוזו הראשון.
הנאמנות המוחלטת תבעה השתתפות פעילה במערכת השקרים הסידרתית שכונו בשם החיבה "ספינים". שותפים נוספים הם כלי התקשורת הגדולים שהתגייסו כולם לשווק את שרון ומפלגתו, 'מוצרים' בעייתיים למדי, ביודעם ששרון ימשיך להגשים את הפנטזיות השמאלניות שלהם עד תום.
הפרופגנדה הסטליניסטית הדביקה שהם מזרימים ללא הרף מאז האשפוז, מעוררת מחשבות נוגות על האפשרות לתכנת בני אדם בעזרת מערכת תעמולה יעילה.
שרון הגשים את "חזונו" של נסראללה, והפך את ישראל לבעלת הרתעה של קורי עכביש. הוא מותיר אחריו מדינה הנתונה בסיכונים ביטחוניים חסרי תקדים, מעשה ידיו, כבולה בהתחייבויות מדיניות מסוכנות, חברתה חלשה ושסועה ורבים בה אימצו לעצמם את דפוסי ההתנהגות המרושעת, המושחתת וחסרת האחריות בהתאם לדוגמה האישית שנתן.
כך יש לקרוא את הבעות הצער הכנות של מנהיגים ערביים המבינים היטב את גודל היתרונות ששרון העניק להם ובחינם. בפרפרזה עגומה לדברי צ'רצ'יל, ניתן לומר כי מזמן לא נגרם נזק כה גדול לאנשים כה רבים ע"י מנהיג אחד, ולכן רבים מרגישים הקלה לנוכח העובדה ששרון חדל להיות ראש ממשלה, גם מפני שברור היה שהוא ימשיך להרחיב את החורבן שבו החל.
למרות זאת, מעטים מאד הם האנשים הנהנים לראות כיצד הפך שרון קורבן למסע עינויים שבמסגרתו עבר ניתוח מוח מדי יום. במצבים כאלו טבעי הוא שמנסים לראות את התמונה הכוללת של פועלו שחלקה כולל זכויות והישגים חסרי תקדים, אלא שאותה תמונה מציגה גם את ההתפתחות והמגמה של התנהלותו שהביאה את המדינה אל סף התהום וסיכנה את עצם קיומה.
כל הפרשה מהולה גם בעצב גדול, לא זה המשווק לנו במנות גדושות, אלא עצב על מה ששרון וכולנו יכולים היינו להיות, ואיזו תפנית היסטורית חיובית יכול היה לחולל לו באמת היה מקדיש את כישרונותיו ואת כושר מנהיגותו יוצאי הדופן לטובת המדינה.
