לאחרונה עולה עניין ניסיונם של בני זוג (בעיקר בעלים) לבטל הסכמי ממון, אשר קיבלו תוקף של פסק דין בבית המשפט. הטענה העיקרית לביטול ההסכם, הינה העובדה כי האישה הפעילה על הבעל אמצעים קשים של סחיטה רגשית ואישית, ניצלה את נפשו הרגישה והפגיעה והביאה לכך שהסכים לתנאים רכושים מפליגים שהם בלתי אפשריים מבחינת הבעל.
הטענה המשפטית היא, כי הבעל הסכים לתנאים הללו, לא בהסכמה חופשית, אלא כתוצאה של כפיה וסחיטה שהפעילה האישה עליו. כמה פסקי דין אחרונים יצאו תחת ידם של בתי המשפט אשר איפשרו לבעל לבטל את הסכמי הממון. (דוגמא: עמ' 1242/04). איך, למרות זאת, ניתן להימנע מאפשרות של ביטול ההסכם?
חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, קובע כי על בית המשפט לאשר את ההסכם בתנאי שנוכח, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
כלומר, לפני שהצדדים פונים לבית המשפט לאישור ההסכם ולפני שיקבל תוקף של פסק דין, יש לשים דגש, כי על בית המשפט לבחון שכל אחד מבני הזוג מבין את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו.
בית המשפט צריך להסביר בעצמו לצדדים את עיקרי ההסכם ומשמעות ההסכם, ולהשתכנע שהצדדים הבינו בדיוק במה מדובר לרבות התוצאות וההשלכות הנובעות מכך.
במקרה שאחד מהצדדים לא היה מיוצג ולא התייעץ עם עו"ד מטעמו, עלולה להיווצר בעיה ובית המשפט עלול לראות זאת כניצול ו/או חוסר הסכמה חופשית של אותו צד.
לכן, על-מנת להימנע ממצבים אלו, חשוב לציין בנוסח הסכם הממון כי הצדדים מצהירים ומאשרים, כי ניתנה אפשרות לכל אחד מהם לעיין בהסכם זה בטרם חתימתו, וכן לקחתו לעיונו של עו"ד, על-מנת לוודא כי הסכם זה מבטא את רצונם האמיתי והנכון.
בפסק הדין עמ' 1242/04 טען הבעל, כי לא התקיימו ולא חלו התנאים האמורים בחוק לאישור ההסכם, ובית המשפט המחוזי ביטל את אישור ההסכם, משום שבית המשפט לענייני משפחה לא בדק את תנאי ההסכם, ולא וידא עם הצדדים כי הבינו את השלכותיו ותוצאותיו.
ברע 1327/02 ע ע נ' ע ל ש, טען הבעל כי כב' השופטת עיינה אך דקות ספורות בלבד במסמך שהוגש לאישורה כהסכם ממון. דקות אלה, לא איפשרו לשופטת לעמוד על משמעותו האמיתית של הסכם הממון ועל תוצאותיו.
לכן, טען שבית המשפט לא קיים את התנאים המוקדמים שבהם מותנה אישור הסכם ממון על-פי הוראות החוק, בין היתר, בכך שלא עשה דבר כדי להיווכח במידת הוודאות הנדרשת, כי הצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
עוד טען הבעל, כי בית המשפט לא הסביר לבני הזוג, לא בשפה פשוטה וברורה ולא באופן אחר כלשהו, את משמעות ההסכם, וגם לא בירר עם בני הזוג האם באמת נעשה ההסכם בהסכמה חופשית.
בית המשפט לא יכול היה, כך לטענת הבעל, להתרשם בדקות הספורות שעמדו בפניו בעלי הדין, בעת שהתקיים ההליך של אישור המסמך כהסכם ממון, האם נתון המערער לסחיטה או מתייצב בבית המשפט תחת כפיה ואילוץ.
טענות אלו ואחרות, מלמדות כי יש להיזהר בלשון עריכת ההסכם, וכן לוודא, כאמור, את הבנת הצדדים והסכמתם.
