עוטף יהודה ושומרון

עלינו להכריז בהקדם, באופן חד-צדדי, על גבול ביטחון "עוטף יהודה ושומרון" בעל משמעות מדינית, לא פחות מאשר משמעות לגבי ביטחון האזרח הפשוט. הגדר תהיה רק מרכיב אחד במשמעות המדינית והאסטרטגית של גבול הביטחון.

גבול הביטחון ישורטט לפי כמה פרמטרים, אשר העיקריים שבהם הם שיקולי ביטחון, שיקולים דמוגרפיים, יכולת פעולה בשטח הפלשתיני, השארת קלפי מיקוח (שטחים) למו"מ להסדר סופי. לפי גבול חדש זה שקיים על מפה מפורטת, יותר מ-93% פלשתינים יחיו בשטחי הרשות, אולם 51% מהשטח ישארו ברשות ישראל.

תפיסת השטחים תהיה אקט בלתי-חוזר לפחות עד להסכם מלא, שימחיש לפלשתינים כי הפיגועים מביאים לכרסום בשטח ובאינטרסים החשובים להם. כמה מהמנהיגים הפלשתינים הביעו חששות כבדים, מכך שהניתוק היזום ינגוס בשטחים פלשתינים והוא איום ישראלי ליצור עובדות בשטח. חשוב לזכור, כי בשנת 1947 קיבל היישוב היהודי בארץ את תוכנית החלוקה, אך פתיחת הערבים במלחמה הובילה בסופה לגבולות ישראל 1948, בלא הסדר שלום, גבול זה יהיה נקודת המוצא לכל הסדר.

ייתכן שבעתיד, ללא הסדר שלום, גבול הביטחון יהווה גבול דה-פאקטו לישראל, שיהלום את ההסכמה הלאומית של רוב אזרחי ישראל, את צורכי הביטחון ואת הקשר החיוני בין העם לירושלים. גבול הביטחון יכלול חיץ בינינו לבין הפלשתינים, בין שומרון ויהודה לבין ירדן ובין רצועת עזה למצרים, כדי למנוע חדירת כוחות סדירים, למנוע קשר לא מבוקר בין הפלשתינים לגורמים עוינים מחוץ לישראל, והחדרת אמל"ח.

לגבול יהיו השלכות מדיניות וביטחוניות נוספות במידה שנתאם את צעדינו עם הממשל האמריקני, ונכשיר את דעת הקהל בישראל (מפה ותוכנית מפורטות אפשר למצוא בספרי: ישראל נגד הטרור שיצא לאור לאחרונה). אולם לא סגי בכך, עלינו לפעול גם בתחום המדיני ולאו דווקא בכיוון פשרני שהפלשתינים רואים מייד כחולשה. להלן דוגמא.

קיימת דילמה קשה, האם רצוי לישראל לערב בסכסוך מדינות אחרות. השיקול אינו חד חד-ערכי, לגבי כל מדינה פועלים שיקולים שונים. אחד השיקולים המרכזיים הוא האם המעורבות תשפיע על מדיניות אותה מדינה לטובת ישראל או לרעתה. להערכתי, יצירת מעורבות מצרית וירדנית "רק" בסוגייה הביטחונית, עשויה להשפיע בכיוון חיובי על מדיניותן, ולסייע לנו בהקמת צוות היגוי בהשתתפות מצרים, ירדן וישראל לדיון בענייני ביטחון אזוריים וביניהם מאבק בטרור האיסלמי שפועל בשלושת המדינות והסדרי ביטחון בינינו לבין הרשות הפלשתינית.

לאחר עיבוד האג'נדה של הצוות, אפשר להזמין גם את נציגי הרשות ולהתחיל לעבוד. הנציגים של כל מדינה יהיו רמי דרג, צוות ההיגוי יתכנס מדי שבוע, ויציע צעדים מודרגים בהסכמת כל הצדדים. לצוות זה יש כמה יתרונות: מצרים וירדן יהפכו לגורם מתווך, נייטרלי במידה מסויימת. תיווצר דינמיקה חדשה של דיון והסכמות. הוועדה תהווה "מעקף" של ההחלטה לא לקיים מו"מ מדיני עם הפלשתינים לפני רגיעה בטרור.

יש לזכור, כי יש אינטרסים משותפים למצרים, ירדן וישראל: הטרור האיסלמי מאיים על שלושת המדינות. כמו כן, כמו ישראל גם מצרים וירדן אינן מעוניינות בהכנסת כוחות שלהו לתחומי הרשות. ולבסוף, יתרון נוסף, יהיה בסיוע של צעד כזה לאמריקנים בהכנת הקרקע לקראת המערכה נגד עיראק.

יש באמתחתנו הצעות נוספות, אך קטנה היריעה מלמנותן. המכנה המשותף להן הוא יוזמה מתמדת בכל הגזרות: המדינית, התקשורתית, הביטחונית, הכלכלית והחברתית.