בימים אלה אנו עומדים לפני מערכת בחירות, כל מערכת בחירות בארצנו המיוסרת חשיבותם עליונה, ודומני כי הבחירות הקרובות חשיבותם עולה על כל מערכות הבחירות האחרונות. הפעם כנראה (אם יתממשו הסקרים) יקבעו גבולותיה המזרחיים של ישראל, כמהלך חד-צדדי.
מערכת בחירות במדינה דמוקרטית וראויה, חייבת להיות חופשית ונטולת כל השפעה חיצונית, ויש לתת לבוחר את כל חופש הפעולה והחשיבה כדי שיבחר על-פי מצפונו ואמונתו.
הפעם, התקשורת הגדישה את הסאה בהתגייסותה הטוטלית לטובת מפלגה מסויימת, ומעבירה את ציבור המאזינים והצופים כבני מרום תחת שטיפת המח הטוטלית לטובת אותה מפלגה, ואין צורך בחדי אוזן או בבעלי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה כדי להבחין בכך.
צרמה לי מאוד פרשנתו "המלומדת" של פרשן מסויים ברשות השידור הממלכתית, תוך כוונה ברורה לפגוע ברשימת הליכוד בכך שהעביר את שבט ביקורתו על מועמדי הליכוד. שאינם ראויים למשרת שר הביטחון (אין מר ביטחון ברשימה).
מניין מסיק אותו פרשן את המסקנה שרק מי ששירת כאלוף או כרמטכ"ל ראוי להיות שר ביטחון, יצוין כי המחדל הביטחוני הגדול בתולדות מדינת ישראל קרה תחת שרביטו של הכי "מר ביטחון" שהיה למדינת ישראל. במלחמת יום כיפור, משה דיין היה שר הביטחון, בתקופת כהונתו של יצחק רבין ז"ל כשר ביטחון התפוצצו אוטובוסים בערנו, בתקופת כהונתו של אהוד ברק כשר ביטחון לא נערכו כיהות והופתעו מפריצתה של האינתיפאדה האחרונה.
שאלתי מדוע פרשנות פוליטית מעין זו, לא עולה על הדעת שתעלה למשל במדינה כמו ארצות הברית שבעיותיה מורכבות לעין ערוך מבעיותנו?.
יורשה לי בהזדמנות זו להציע שהמחוקק יתן את דעתו ויחייב בחוק שכל פרשן, עורך תוכנית, שדרן וכו' יביע ברבים מהי דעתו הפוליטית כדי שאנו הצופים / מאזינים נדע בדיוק בפני מי אנו עומדים כפי שברור לי מהי עמדתו של עיתון הארץ.
