לפני חודשים אחדים פרסמה רשות המיסים נוהל כתוב לפטור מפני הליך פלילי עקב "גילוי מרצון". לפי נוהל "גילוי מרצון", לנישום שגילה לרשויות מרצונו על עבירת מס שביצע, ושילם את מלוא השומה המחויבת, תינתן "חסינות מפני הליך פלילי" בנוגע לעבירה שביצע. העובדה, כי ביצע עבירה פלילית "תימחק", ורשויות המס יסתפקו בתשלום המס; לא יוטל על העבריין כל עונש פלילי, ואף לא יוכתם שמו באישום או בהרשעה פלילית. בכך הוסדרה לכאורה פרקטיקה, שהתקיימה זמן רב כנוהג בלתי רשמי, הידוע למעטים.
ההסדרה ראויה אומנם לשבח, כמעשה מנהל תקין; אלא שחוקיותו של הנוהל מוטלת בספק, וקיומו מבטא את אוזלת היד האכיפתית והמוסרית של המדינה.
פטור "גילוי מרצון" רחב מאד בהיקפו. הוא חל על עבירות מס הכנסה, מע"מ, מיסוי מקרקעין ועוד, ועל עבירות של התחמקות ממס מעסקים ועסקות בישראל ובחו"ל, ניהול ספרים כוזבים, השמטת הכנסות ונכסים מדיווח לרשויות ועוד. אין צורך להדגיש, שאלו עבירות המס החמורות יותר, שמרכיב הפליליות שלהן מהותי ועיקרי.
שלושה תנאים בלבד מציבה רשות המיסים לזכאות לפטור מפליליות בעת "גילוי מרצון". הראשון, שהגילוי מרצון ייעשה בפניה כנה ומלאה של העבריין, ולא בעקבות חקירה או בדיקה של רשות שלטונית כלשהי. השני, שאין בידי רשויות השלטון מידע קודם על העבירה, מאמצעי התקשורת, מכתבי בית דין בישראל, או מבדיקות של תיקי שותפים או חברות קשורות. התנאי השלישי, תשלום המס המגיע, לרבות הפרשי הצמדה ריבית וקנסות אזרחיים (אך ללא קנסות פליליים).
הנוהל בא לעודד נישומים, עוסקים, בעלי תפקידים בתאגידים, מייצגים ואחרים, לדווח נתוני אמת, ולשלם את נטל המס המתחייב מכך. לכאורה, עניין רצוי וכדאי לרשויות המס ולציבור כולו. ואולם, נוהל "גילוי מרצון" איננו מתיישב לכאורה עם החוק בישראל.
החלק הכללי של חוק העונשין (סעיף 34) מתייחס במפורש לפטור מאחריות פלילית למי שגילה חרטה כנה על עבירה. המחוקק קבע, כי פטור כזה יינתן רק אם המתחרט מנע בחרטתו את עשיית העבירה או את השלמתה, או אם הודיע בעוד מועד לרשויות על העבירה לשם מניעת עשייתה או השלמתה ועשה למטרה זו כמיטב יכולתו. המחוקק קבע עוד, כי פטור כזה יינתן רק למי שמסייע לביצוע העבירה, ולא לעבריין העיקרי. תנאים אלו נעקפו ונרמסו על-ידי רשות המיסים.
נוהל "גילוי מרצון" מתיימר לפטור מאחריות גם את העבריין הראשי, וגם לאחר שהעבירה נעשתה והושלמה על-ידו. לרשות המיסים איו סמכות לקבוע נוהל, הסותר חקיקה ראשית. פטור מאישום פלילי נגד עבריין מותר שיוסדר רק בחקיקה ראשית, לא בנוהל פנימי של הרשות המבצעת. נוהל "גילוי מרצון" סותר, במובן זה, את עקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות. לעתירה לבג"צ כנגד חוקיות הנוהל, סיכויים טובים; אם יימצא העותר הציבורי שירים את הכפפה, כמובן, שהרי הנפגע מנוהל זה הוא ציבור שומרי החוק בכללותו.
כלל היסוד של הדין הפלילי הוא, כי מי שעבר עבירה צריך לעמוד לדין, להימצא אשם, ולהיענש בענישה הפלילית הקבועה לפי חוק. עבירות המס עליהן מעניקה כעת רשות המיסים פטור מהעמדה לדין אינן עבירות קלות ערך, ואין ספק כי היה לגביהן "עניין לציבור" שמבצעיהן יועמדו לדין, אילו נתפסו בידי רשות המיסים בחקירותיה. הסיבה היחידה שבגינה מצאה הרשות לפטור את העבריינים הללו היא "התנדבותם" למסור "גילוי מרצון" של הכנסותיהם האמיתיות, ולשלם את מס האמת המתחייב מכך. יתכן שמסתתרת כאן הודאה בכך, שאלולא היה העבריין מתייצב ומוסר "גילוי מרצון", לא היתה רשות המיסים חושפת אותו לעולם.
זוהי פשיטת רגל של מערכת האכיפה, שמחלקת החקירות של רשות המיסים, בה נולד נוהל "גילוי מרצון", היא חלק ממנה.
השיקול התועלתי, שהנחה כנראה את רשות המיסים בקבעה את הנוהל, הינו קצר ראות. צפוי כאן אותו תהליך שאירע כאשר החליטו הרשויות על ביטול הקנסות על חובות מס שבח, ארנונה ודוחות חנייה: מי ששילם בזמן יצא פראייר. ככל שנוהל "גילוי מרצון" יתפרסם, והשימוש בו ירווח, יחושו עוד ועוד משלמי מס אמת כי עדיפה הבחירה באפשרות של הימנעות מתשלום עם אופציה ל"חזרה בתשובה" בעתיד.
הנוהל החדש, והנוהג הישן שקדם לו, שומטים את הבסיס המוסרי מתחת לדרישת המדינה לדיווחי אמת ולתשלום מס אמת. אם העיקרון, לפיו אזרח שמרמה את מס הכנסה יבוא על עונשו, יכורסם - תכורסם איתו שארית הלכידות המוסרית שמכוחה משלמים האזרחים ההגונים את מסיהם.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
