כמעט ללא הד תקשורתי של ממש הסתיים ביקורו בארץ של שופט בית המשפט העליון האמריקני אנטונין סקאליה, שהינו השופט המשפיע ביותר על בית המשפט העליון האמריקני בעשרים השנה האחרונות. כך גם הגדיר אותו הנשיא ברק בעת ביקורו.
במושב משותף עם פרופ' רות גביזון ועם הנשיא ברק באוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, פרש השופט סקאליה את האג'נדה האידיאולוגית משפטית שלו, המהווה בסיס למאבק האיתנים המתנהל בבית המשפט העליון בארצות הברית זה שנות דור, ויש האומרים למלחמת התרבות המתחוללת בארצות הברית בין הרוב השמרני מסורתי בציבור האמריקני למיעוט הליברלי.
השופט סקאליה הינו שמרן המתנגד לאקטיביזם שיפוטי, והוא פיתח את התורה של ה"אוריגינליזם", לפיה יש לפרש את החוקה האמריקנית אך ורק בהתאם ללשונה ולכוונה המקורית של מחוקקיה בסוף המאה השמונה עשרה.
בהתאם לעקרון זה, מתנגד השופט סקאליה, כי בתי המשפט ישתמשו לפרוש החוקים במקור חיצוני כלשהו, כגון "זכויות האדם", "רעיונות אוניברסליים", או השענות כלשהי על משפט השוואתי זר.
שנים היו השופטים השמרנים מיעוט בבית המשפט העליון האמריקני, אולם עתה, לאחר שהנשיא בוש מינה בחודשים האחרונים שני שופטים שמרנים נוספים, רוברטס ואליטו, דומה כי הכף נוטה דווקא לכיוון השמרני, וכי הערכים השמרנים והמסורתיים המאפיינים את מרבית הציבור האמריקני יזכו לביטוי בולט יותר בבית המשפט. יש הטוענים, כי יש בכך משום מהפכה היסטורית של ממש.
דומה כי עם השקפות כמו של השופט סקאליה אין שום סיכוי כי השופט החשוב ביותר בבית המשפט העליון האמריקני היה מצליח להתמנות לבית המשפט העליון הישראלי... שכן בית המשפט העליון הישראלי באמצעות שיטת המינויים, המשכפלת את עצמה, שומר על אחדות רעיונית כמעט מוחלטת של ליברליזם טוטאלי ואקטיביזם שיפוטי רדיקאלי שאין לו אח ורע.
שופטי העליון, באמצעות שליטתם המסורתית בוועדה למינוי שופטים, מונעים בקנאות כל חדירה של "רעיונות מסוכנים", מסוג האידיאולוגיה של השופט סקאליה, וחוסמים כל דעה מנוגדת, שיש בה כדי לשקף את הציבוריות הישראלית שהיא, כידוע, פחות ליברלית.
מרבית הציבור בארץ דוגל ברעיונות שמרניים ומסורתיים, כגון קיום מדינת לאום יהודית ואינו שש לקבל על עצמו רעיונות "נאורים", כגון "מדינת כל אזרחיה", או הפרדה מוחלטת של הדת והמדינה מבית מדרשו של המיעוט הליברלי המשכיל והמבוסס בציבור הישראלי.
עד לפני מספר שנים, עוד היה קיים סיכוי שאם השופט סקאליה היה לוקח חלק בחיים הציבוריים במדינת ישראל, בשים לב ל"השקפותיו המסוכנות", רחמנא ליצלן, אזי, יד נעלמה בפרקליטות היתה מסדרת לו, מן הסתם, כתב אישום ומרחיקה אותו ממוקדי הכוח, כפי שקרה כזכור בדרך פלא לפרופ' יעקב נאמן, לעו"ד דרור חוטר ישי, ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין ולאחרים.
כיום חלפה, כך אנו מקווים, התקופה החשוכה של "תפירת התיקים" למתנגדים אידיאלוגיים, אולם מינוי לבית המשפט העליון של שופט שמרן, המתנגד לאקטיביזם השיפוטי ו"לדת החילונית" של זכויות האדם הינו חזון אחרית הימים.
