העם בשל לדיקטטורה

בבית הכנסת יש את ארון הקודש, ובדמוקרטיה יש את הקלפי. אין דבר כזה יהודי דתי, שאוכל בבית-הכנסת בשר חזיר, ואין דבר כזה דמוקרט אמיתי, שלא מכבד תוצאות קלפי.

הסיסמא האולטימטיבית בדמוקרטיה היא: "רוצה להשפיע- תצביע"! והקלישאה האולטימטיבית בדמוקרטיה היא: "העם אמר את דברו".

לפני הבחירות, משקיעה המדינה מיליונים בסיסמא "רוצה להשפיע- תצביע", שתכליתה עידוד האזרחים להטריח את עצמם לקלפי. רוצה לומר: הדמוקרטיה הישראלית שואלת אותך הוד מעלתו האזרח, איזוהי האידיאולוגיה, מהאידיאולוגיות המוצעות על-ידי המפלגות- שהיית רוצה לראות במימושה. הצבעתך תכובד.

אחרי הבחירות, שומעים האזרחים: "העם אמר את דברו". את הקלישאה הזו משמיעים, כשרוצים לדרבן את השלטון לבצע את האידיאולוגיה המנצחת, או כדי למתן את מחאות המיעוט. רוצה לומר, "הרוב קובע", ואל להם למעטים לרטון, לנוכח מימוש האידיאולוגיה שזכתה ברוב פתקי המצביעים.

בקדנציה היוצאת, מול עיניהם של כלבי השמירה, ובעידודם, הדיקטטור שרון ביצע מעשה "סנאף" בסיסמא "רוצה להשפיע- תצביע", וריסק את האמון של רבים מהאזרחים בדמוקרטיה הישראלית.

למרות הקמפיין, שניסו להרים כל אמצעי התקשורת, פלוס מומחים למדע המדינה מהאקדמיה, סלבריטאים, נשיא המדינה, עורכי עיתונים, ואפילו נשיא המכון לדמוקרטיה פרופ' אריק כרמון- המצביעים לא הגיעו.

"הכי נמוך בתולדות המדינה". ארבע מילים ששמענו אחרי הבחירות, המתארות בדאגה את אחוזי ההצבעה- הן אות מבשר רע. וכאילו שזה לא מספיק ברור, אלה שהגיעו לקלפי, חלקם הגדול הצביע הצבעת מחאה. אחרי ספירת הפתקים, אין מנוס מהמסקנה: הישראלים מאסו בדמוקרטיה, והגמלאים הם לא הראשונים ליהנות מהמיאוס הזה. קדמו להם, שונאי המתנחלים, ומעריציו הרבים של שרון. שוחרי הדיקטטורה, פתחו שמפניה.

ואם יש מי שחוגג, אז יש מי שמזהיר. כלבי השמירה ושוחרי הדמוקרטיה מהאקדמיה נזדעקו: המשטר שלנו בסכנה!! סריקה זריזה מגלה, שהפרצופים המבועתים מניצחונם של שוחרי הדיקטטורה, הם אותם פרצופים שתמכו בהתלהבות בדיקטטור המושחת, שהשליך לפח הזבל (פעמיים) את "רוצה להשפיע- תצביע", ואת "העם אמר את דברו".

הנברן ארי שביט, שלף מפח הזבל את "העם אמר את דברו", והחליט לכתוב על זה מאמר. תחת הכותרת "גבולות המנדט", הוא כותב: "העם אמר את דברו: הארץ תחולק" (העיתון לאנשים חושבים / 30.3.06). מי שקרא את המאמר מבין שפסיקת הבוחר קדושה בעיני הכותב, ואינה ניתנת לערעור.

השם ארי שביט, נשמע מוכר. אחרי מאמץ, ירד לי האסימון. יחצן הדיקטטורה שינה את טעמו, והינה הוא קורא לכווווולם לכבד את "העם אמר את דברו". הקרב בתודעתו הוכרע- הדמוקרטיה עדיפה. לא עוד (ציטוט) "לגיטימיות שנויה במחלוקת".

ועוד מאותו מאמר: "תם עידן הספין והאתרוג"... ואם יורשה לי לפרש (וסליחה על הלוגיקה הפרימיטיבית), אז: הסתיימה התקופה שבה אנחנו כלבי השמירה, הפצנו את הספינים שיצאו מלשכת ראש הממשלה, והגנו על המנהיג המושחת מאימת החוק.

"אחרי תקופה ארוכה של תרדמת מוסרית, האומה הישראלית שוב דורשת צדק", והפירוש: לדעתי, בתקופתו של שרון, המוסר שכב בתרדמת (אני הייתי בוחר מילה אחרת), ותוצאת הבחירות האחרונות, מבשרת את דרישתה המחודשת של החברה הישראלית, לצדק. עקורי גוש-קטיף וצפון השומרון, אליבא דא-שביט, אינם שייכים לקולקטיב הקרוי "האומה הישראלית", ולכן, בשם הצדק כמובן, בגידה בהם, השפלתם, ורמיסתם- צודקת.

מדינה שבה שליט מושחת זוכה לגיבוי ותמיכה של המשטרה, הפרקליטות, האקדמיה, ביהמ"ש העליון, התרבות, ובעיקר כלבי השמירה- לא יכולה להיקרא דמוקרטיה. נקודה. אחוז הצבעה נמוך, והערצת ההמונים את שרון מוכיחים- העם בשל לדיקטטורה...