זה לא היה יום הבוחרת

אם יש מדד כואב ומציאותי למצבן האמיתי של נשים בישראל, הרי שזו המערכת הפוליטית. זו, מציבה בפנינו מראה מצוחצחת ובוהקת, שכל ניואנס נראה בה במימדיו האמיתיים. כל מי שסוברות שכבר השגנו הישגים וניתן לנוח על זרי הדפנה, שתפעלנה את המחשבון:

כמה מושבים יש בכנסת? כמה מתוכם מאוישים על-ידי נשים? כן, אני מכירה את כל התירוצים השחוקים של "נשים לא מגישות מועמדות" ו"נשים לא רוצות". מוכרים לי גם המשפטים שנשמעים לכאורה נאורים, של "אני בוחר/ת על בסיס כישורים ולא על בסיס מגדר". האמת העגומה היא, שכולנו בוגדות בגידה מלוכלכת במיוחד ב...עצמנו. המשת"פיות של נשות ישראל עם הרוח הפטריארכאלית הנושבת במקומותינו, המשת"פיות עם נציגיה ועם התרבות שהיא מנציחה כאן, נראית בלתי נסבלת בעליל כשמנתחים את הנתונים.

איך זה קורה?

מפלגת הגמלאים
עוד לפני שהפכה לטרנס לוהט, ביום שעלה לאוויר התשדיר הראשון שהראה מהי הקצבה שמקבלים גמלאים וכמה נשאר להם בסוף החודש, חשבתי שהם יהיו כוכבי הבחירות הללו, למרות שלא הופתעתי מכך שהמועמדים היו גברים בלבד (למעט מס' 6 -מקום בלתי ריאלי בעליל, אלמלא הצבעת המחאה של צעירי ישראל), כולם יוצאי מערכות הצבא והמערכות הציבוריות.

במציאות בה רוב הקשישים הן קשישות, עושה רושם שלרוב הקשישים בישראל אין ייצוג הולם במפלגת הגמלאים. התרבות הפטריארכאלית-שוביניסטית מוטמעת כל כך עמוק בכולנו, שאף אחד סביבי לא שם לב לתופעה הביזארית הזו, עד שהפניתי את תשומת ליבם. אלו שהבינו - לא הצביעו לגמלאים.

אין ספק בליבי שמדובר באוכלוסיית קשישים בעלת מוסר עבודה גבוהה שתגיע לישיבות הכנסת ותעמול קשה למען האג'נדה שלה, אלא שבהעדר נשים שתייצגנה נשים כשיעורן באוכלוסיית הקשישים, יש לי חשש כבד ששוב יחוקקו חוקים ותתוקנה תקנות שתטבנה עם גמלאים ולא תתייחסנה כראוי לצרכיהן השונים ולאינטרסים האמיתיים של נשים גמלאיות. נבחרה כאן מפלגת גמלאים וקבלה 7 מושבים בכנסת. מושבים שאינם שלנו.

הליכוד
היחידה שהגיעה למיקום ריאלי ונכנסה לכנסת היא לימור לבנת. והיא, בעוונותיה (הרבים), לא רק שאינה מייצגת נשים אלא אף משתתפת במסע הדיכוי של נשים מוחלשות בישראל, ששאר חבריה לתנועה מריצים, עם דם בעיניים, מזה מספר שנים. ידה הונפה אל על בכל ההצבעות על קיצוץ תקציבים המיועדים לנשים, והיא זו שפעלה בהתלהבות בלתי מרוסנת לקידום הפגיעה במורות בישראל. מבחינתו, מדובר לכן במפלגה על טהרת הגברים.
נבחרה כאן מפלגה וקבלה 12 מושבים בכנסת. מושבים שאינם שלנו.

ש"ס ויהדות התורה
קשים חייה של אישה חרדית. היא עובדת, יולדת, מגדלת ילדים. מוטלת עליה נידתה ככתם והיא חייבת לפנות מזמנה העמוס ו'להיטהר' לפני שהיא ניגשת לספק את צרכיו המיניים של בעלה ולהעמיד צאצאים נוספים, שהולדתם אינה מקנה לה "פס" מאף אחת ממטלותיה. בעלה, שפנוי זמנו ללימודים ולא מוטל עליו עול הפרנסה, הלידה וגידול הילדים - רק לו יש זכות להיבחר ולהשפיע על סדר יומה האזרחי של אשתו ועל חוקי הקהילה והמדינה בהן היא מקיימת אותו. והחוצפה הגדולה מכולן היא, שמפלגות אלו מקיימות מטה נשים שתפקידו לגייס קולות למפלגה, תוך שהן מודרות ממנה.
היום בו יהיה ייצוג הולם לנשים במפלגות החרדיות, יהיה זה בו תצבענה הנשים החרדיות הצבעת מחאה למפלגה אחרת. עד אז, נבחרו כאן שתי מפלגות וקבלו 18 מושבים בכנסת, שאינם שלנו.

מרץ
5 ח"כים הכניסה מרץ, המפלגה השוויונית, החברתית והפמיניסטית, לכנסת. רק אחת מהן, זהבה גלאון, היא אישה. אישה שהצביעה בזמנו בעד שידורי הפורנוגראפיה, בשמו של חופש הדיבור - אותו חופש שנשלל מנשים שהן 'כוכבות' שידורי הפורנוגראפיה ולכן גם קורבנות 'התעשיה'. ובל נשכח שכוחה של גלאון במפלגתה רב. לו רצתה, היתה יוצרת מציאות בה אינה נמצאת לבד בצמרת. יוצא, שיש כאן מפלגה שקבלה 5 מושבים בכנסת, שאינם שלנו.

מפלגת העבודה
25% מרשימת מפלגת העבודה לכנסת הן נשים. זה יכול היה להיות יותר טוב, רק שאותן נבחרות הכתיבו לקבוצות התמיכה שלהן תכתיב שלא אפשר לאחרות להגיע אף הן למקומות ריאליים: ההנחיות למצביעי הפריימריז היו להצביע "רק לי" כדי שמועמדת אחרת לא תתפוס את מקומן בשיבוץ השריונים. יצא, שמועמדות כדוגמת יולי תמיר, קולט אביטל או שלי יחימוביץ, שלא נזקקו לשריון, תפסו את מקומן של מועמדות שכן נזקקו לו.

לולא אותם פריימריז מכורים מראש, סביר להניח שהיו לפחות 6-7 חברות כנסת מטעם מפלגת העבודה. ועוד לא דברנו על כך שיולי תמיר, בכירת חברות הכנסת של מפלגת העבודה, השואפת להיות שרת החינוך, התערבה בבחירות להסתדרות המורות בעד מועמד גבר (חבר מפלגה) ונגד מועמדת אישה, והשתייכה לקבוצה שטרפדה מועמדות נשית (ראויה, מבחינה אישית ומקצועית) וקידמה מועמד גבר (בלתי ראוי, מבחינה אישית ומקצועית) לשריון הגמלאים ברשימת העבודה לכנסת. וזה רק קצה הקרחון...מפלגת העבודה קבלה 20 מושבים בכנסת, מתוכם אולי 3-4 שלנו.

קדימה
6 נשים מתוך 29 מועמדים לכנסת, במפלגת שלטון, זה לא מבריק. ובמיוחד אם נזכור שלצד 3 ח"כיות בעלות רזומה מעורר תקווה (ציפי לבני, מרינה סולודקין ואמירה דותן), ניצבות דליה איציק הבלתי רלוונטית ונטולת האג'נדה, רוחמה אברהם ורונית תירוש (שותפתה הנלהבת של לימור לבנת לפגיעה במורות והרס מערכת החינוך בישראל). 29 מושבים בכנסת נתנו למפלגה הזו, רק 3 מהם שלנו.

חד"ש / בל"ד/ רע"מ-תע"ל
אין צדיק בסדום - אפילו לא חד"ש, שהתברכה בעבר באחת מהמצוינות בין הח"כיות בכנסת בכל הזמנים, תמר גוז'נסקי.
הדמיון בין הפונדמנטליזם האנטי-נשי במפלגות הדתיות ובמפלגות הערביות הוא מדהים, זה רק הם שחושבים שיש הבדל ביניהם.
עם ישראל בחר כאן ב- 9 ח"כים, אף אחד מהם לא שלנו.

ישראל ביתנו
דווקא לא פיתחתי ציפיות, אבל בכל זאת יש 3 נשים ברשימה. ובתקווה שלא נתבדה - ניתן להן בינתיים ליהנות מהספק: 11 ח"כים נבחרו כאן, שלש מהם שלנו.

האיחוד הלאומי - מפד"ל
ראינו אותן שוכבות על הגדר למען הרעיון הציוני ונגד כוחות הרשע של הממשלה הישראלית, ראינו אותן נגררות על אבנים, קוצים ודרדרים, צועקות, מפגינות, חיות עם ילדיהן הרבים בתנאים מזוויעים בהתנחלויות נידחות, נעצרות למען המולדת והרעיון הציוני, ראינו את הנשים בירוק ואת הנשים בשביסים וחצאיות ארוכות שעומדות כחומה אנושית בצורה מול כולנו, יוצרות סערה בכוס המים הלאומית ומשיטות את ספינת הציונות הדתית משרטון לשרטון. נשים מנהיגות, שנמצא להן מקום אחד דחוק ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל לכנסת, אחת מתוך 12 מושבים, שאף אחד מהם לא שלנו.

ומה הלאה?

בפעם הבאה, נשים יקרות, תזכרנה לעצמכן שאנו הנשים מהוות 52% מהאוכלוסיה, 48% מכוח העבודה במשק ובלעדינו לא ייוולדו גברים שיאיישו את המחצית המגיעה להם מכלל המושבים בכנסת. המחצית השנייה מגיעה לנו, בזכות ולא בחסד, ונוכל לכבוש אותה בזכות הצבעתכן-הצבעתנו. הצבעת מחאה. לא משנה הרעיון הפוליטי שלנו, לא משנה האידיאולוגיה המדינית שלנו, אם לא נעשה פעם אחת מעשה ונדיר מהכנסת מפלגות שאין בהן ייצוג הולם לנשים - לא יוכל אף רעיון להתממש, כפי שלא התממש עד היום.

אין שום דבר "חברתי" בהדרת מחצית מהאוכלוסיה ממוקדי ההשפעה, כמו שאין איחוד לאומי, זכויות מיעוטים, ערכי יהדות, סוציאליזם או (להבדיל) ליברליזם, בהיעדרן של נשים ממפת המנהיגות הפוליטית בישראל. כדי שנשים תתמודדנה, חשוב שיקרו שני דברים:
1. אנו הנשים נקום ונדרוש ייצוג מנדטורי, מחייב, של נשים כתנאי לרישומן והתמודדותן של מפלגות ללא קשר לאידיאולוגיה או אג'נדה כזו או אחרת
2. לא נצביע למפלגה שאינה מקיימת את התנאי ההגון, ההוגן והבסיסי של ייצוג הולם.

כי מתוך 120 ח"כים – רק 9 שלנו...
מדינות אירופה השונות מתברכות ב- 30-50% נשים בפרלמנט. שם, נשים בוחרות נשים, גברים בוחרים נשים, ואבוי למפלגה שתעיז לא להציב נשים ברשימתה, בין אם זה מתוך מניעים פסיאודו-אידיאולוגיים/דתיים או בשל שוביניזם (סמוי או גלוי) לסוגיו.