שעה רוחשת חושך, ויש שחר והילה

נשיאות, נשיאים, שופטות, שופטים, רשמות, רשמים, עובדות ועובדים יקרים,

היום אני מסיימת מסע ארוך ומרתק כשופטת - מסע שהחל לפני 34 שנים כמעט, במרס 1990, בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, ומסתיים כאן, בבית המשפט העליון בירושלים, שבו כיהנתי למעלה מ-20 שנה.

רצה הגורל וביום פרישתי מכס השיפוט אנו נתונים באחת התקופות הקשות ביותר בתולדות המדינה. אנו קוברים את מתינו וחובשים את פצעינו, ומתפללים לשיבת כל החטופים והנעדרים לחיק משפחתם במהרה. על כן העת הזו אינה מתאימה לטקסים חגיגיים או לאירועי פרישה. בעת הזו מוטב להתרכז בעשייה, בסיוע, בחיזוק ובתמיכה. זהו סוד כוחה ועוצמתה של החברה הישראלית, המתגלה במלוא תפארתה בימים הכואבים והקשים מנשוא שחווים כולנו.

המסע שלי כשופטת מסתיים היום, אך כפי שכתב המשורר אברהם חלפי:

מַסָּע מֻצְלָח לֹא מִסְתַּיֵּם לְעוֹלָם,
הַקִּילוֹמֶטְרִים כֵּן.
אַךְ הַזְּמַן נִשְׁאַר חָקוּק בְּתוֹכְךָ
הוֹפֵךְ חֵלֶק מִמְּךָ.
בְּסוֹף הַמַּסָּע אֵינֶנִּי מַרְגִּישׁ מְנַצֵּחַ,
אֶלָּא יוֹתֵר אֲסִיר תּוֹדָה.
כְּאִלּוּ שֶׁהַדֶּרֶךְ עָבְרָה בְּתוֹכִי
וְלֹא אֲנִי בְּתוֹכָהּ.

אכן, אני אסירת תודה על ההזדמנות והזכות הגדולה שניתנו לי לעבור את המסע הזה ולעשות כל שביכולתי, בכל ערכאות השיפוט שבהן כיהנתי, כדי להרבות טוב. אני אסירת תודה על שש השנים האחרונות, שבהן זכיתי לעמוד כנשיאה בראש הרשות השופטת ולהכיר מקרוב את העשייה היום-יומית הברוכה של שופטות ושופטי ישראל ושל עובדי המנהל והסגל הניהולי בכל רחבי הארץ, הבאים ממחויבות ציבורית, מאהבת אדם ומחדוות נתינה ומעוררים בלבי הערכה וגאווה אין-קץ.

לכן, ואף שבשונה מן הנשיאים שקדמו לי, לא התאפשר לי להעביר את התפקיד לנשיא קבוע שימונה תחתי, אני סמוכה ובטוחה שהרשות השופטת נתונה בידיים מצוינות. אין לי ספק שכל אחת ואחד מכם בחלקתו ימשיך למלא את תפקידו באמונה, במסירות ובמקצועיות על הצד הטוב ביותר, תחת הובלתו של המשנה לנשיאה, השופט עוזי פוגלמן, אשר מתוקף החוק יכהן החל ממחר כממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון.

בטקס שהתקיים במשכן נשיאי ישראל ביום 26.10.2017, בו הצהרתי אמונים כנשיאת בית המשפט העליון, ראיתי לנכון לפתוח צוהר אל סיפור חיי ואל הרקע שבו גדלתי וממנו צמחתי. עשיתי כן מתוך מחשבה שילדות וילדים שרקע צמיחתם דומה לשלי, יוכלו לשאוב כוח ועידוד מהסיפור שלי ולהאמין שהחברה שלנו נותנת הזדמנות לכל אחת ואחד שמוכנים להתאמץ, להשקיע ולקחת את גורלם בידם.

נבחרת איכותית, אני גאה בכם

בחודשיים האחרונים סיירתי בכל בתי המשפט ברחבי הארץ, מקצרין וקריית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום, וכן במטה הנהלת בתי המשפט, ונפרדתי באופן אישי מכל העובדים והשופטים המסורים שלנו תוך הבעת תודה מעומק הלב על פועלכם יום-יום ושעה-שעה בשירות הציבור. משבוטל טקס הפרישה שתוכנן להתקיים בבית המשפט העליון היום, לא אצא ידי השלמת חובת שלמי התודה מבלי שאודה קבל עם למנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, שעימו כמנהל התחלתי את תקופת הנשיאות באוקטובר 2017 ועימו אני מסיימת אותה באוקטובר 2023. השופט שפיצר נרתם במסירות רבה לשוב לתפקיד לפני למעלה משנה, עם פרישתו של מנהל בתי המשפט הקודם, השופט (בדימ') יגאל מרזל, שאף הוא ידו רב לו בעשייה מקצועית ומסורה.

שניכם ליוויתם אותי, כל אחד בתקופתו, בהובלת המערכת בימים מאתגרים וסוערים, ואין לי ספק כי בלעדי פועלכם היינו מתקשים מאוד לצלוח אותם. קבוצה מובחרת נוספת, שהינה הבריח התיכון של שדרת הניהול ברשות השופטת, היא נשיאי ונשיאות בתי המשפט המחוזיים, השלום ובתי הדין לעבודה. הם מובילים בגאון ובתחושת שליחות עמוקה את בתי המשפט ובתי הדין, ויחד - תוך שיתוף פעולה עם מטה ההנהלה ופורום ה-14 - הם מנווטים את המערכת על כל ענפיה, במחוברות ובערבות הדדית. תודה לכולכם.

עוד אני מבקשת להודות לכל חברי וחברותי, שופטי ושופטות בית המשפט העליון, אלה שפרשו ואלה המכהנים, שלצידם כיהנתי ומהם למדתי לאורך כל השנים. נעמתם לי מאוד. תודה לכל עובדות ועובדי בית המשפט העליון - אתם נבחרת איכותית ביותר של משרתי ציבור, ואני גאה בכם. תודה למזכירה הראשית, גב' עידית מלול; לרשמת הניהולית, השופטת ד"ר קרן אזולאי; לרשמת ד"ר ליאור משאלי-שלומאי; ליו"ר ועד העובדים, מר יואב תבריזי; למנהלי המדורים; לאילת פילו ודן שחורי ולכל צוות הדוברות; למרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים ורשמים; למחלקת קשרי החוץ; למחלקת המחקר; לצוות מוזאון מורשת בתי המשפט; לאנשי המשמר; ותודה מיוחדת בהערכה מקרב לב לכל עובדי ועובדות לשכתי - לראשת המטה שלי, יד ימיני, עו"ד ד"ר מורן יהב, ולקודמיה בתפקיד עו"ד אורי הראל והשופט רון גולדשטיין; ליועצת המקצועית המנוסה והמסורה, עו"ד שרה יפלח; לדינה, לגילה ולרותם הנפלאות, אשר על המזכירות והלוגיסטיקה; לצוות העוזרים המשפטיים: אורי, טל, אהרן, שיר והילה; למתמחים יותם ותמר; לסטודנט גל; ולאיציק הנהג המסור.

ותודה אחרונה אך בהחלט לא בחשיבותה לדודי - אישי ורעי, לילדי, כלותי, ונכדי משוש חיי - יוסי ואורית, אורי והדס, אלונה, גליה, יערה, יונתן ואריאל. תודה על היותכם, תודה על התמיכה, הגיבוי ואורך הרוח. תודה.

"על קירות בארי"

לסיום אני מבקשת להביא בפניכם שיר מתוך ספר השירים "שש שעת שחר" שפירסם המשורר אנדד אלדן, יליד 1924 ואיש קיבוץ בארי. הספר פורסם בשנת 2016 והוקדש לבתו לירז שנפטרה, אך בימים הכאובים האלה שעוברים אנשי בארי, על יישובי הדרום ועל המדינה כולה, השיר פורט על כל נימי הנפש:

עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה וִילָלָה כְּמַקּוֹר
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּה

אכן, זוהי שעה רוחשת חושך, אך כפי שכותב אנדד אלדן - יש שחר והילה, ואל לנו לאבד תקווה לימים אחרים, טובים מאלה. במהלך סיורי הפרידה שערכתי בכל בתי המשפט, לפני החושך שנפל עלינו, נפרדתי מכם במסר של תקווה והענקתי לכם למזכרת סימניה שעליה נכתבו, בין היתר, מילותיו של הרב יונתן זקס ז"ל: "התקווה היא האמונה שביחד נוכל לשנות את פני הדברים לטובה". המילים הללו נושאות היום יותר מתמיד משמעות עמוקה - הבה נעשה למען שינוי פני הדברים לטובה. הבה נשמור בכל כוחנו על היחד.