כך נראית תמיכה מלאה

התייצבותו החד-משמעית של הנשיא גו ביידן לימינה של ישראל, כבר בערבו של יום הלחימה הראשון (7.10.23) ושוב ביתר שאת בנאום טעון מבחינה רגשית (10.10.23) שיקפה לא רק מחויבות אישית ופוליטית רבת שנים. היה זה גם זעזוע עמוק לנוכח היקף הטבח באזרחים ומאפייניו, שכאשר נחשפו במלוא עוצמתם גרמו לטלטלה בוושינגטון והעלו באוב גם שם – כמו בישראל – את זיכרון השואה ולקחיה.

בדומה לרבים ממנהיגי המערב, שוחח ביידן מספר פעמים עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בדבריו הפומביים הוא נתן ביטוי לא רק לזעם על מעשי הזוועה אלא גם לסימון חמאס במדרגה אחת עם דאעש (ארגון שארה"ב פעלה להשמידו). נלווה לכך מסר נוסף, שיש לו חשיבות אסטרטגית בנסיבות שבהן ישראל פועלת. ביידן בחר לשלב בדבריו (מיוחד ב-10 אוקטובר) אזהרה לאויבים אחרים של ישראל, "מדינות או ארגונים"– מבלי לנקוב בשמותיהם, אך ברור שהכוונה לחיזבאללה ולשולחיו האירניים – לבל יראו במאורעות הקשים בישראל הזדמנות להצטרף למערכה.

יום קודם לכן ניסחו מנהיגי ארה"ב, צרפת, גרמניה, בריטניה ואיטליה הודעה משותפת של תמיכה בלתי מסויגת בישראל. לצד הקביעה, כי "מדינותינו יתמכו בישראל במאמציה להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני זוועות כאלה", נכללה גם בה האזהרה, כי "אין זה הרגע של כל צד עוין לישראל לנצל את ההתקפות הללו כדי לחפש יתרון". בנימת איום, ותוך התייחסות להעצמת הנוכחות הצבאית האמריקנית במרחב, נקט ביידן בלשון פשוטה ובוטה – "אל תעשו זאת", don’t – החורגת מכל התייחסות אמריקנית קודמת.

יש יסוד להניח, כי בפועל, עם התבהרות התמונה המודיעינית לגבי המבצע והדרך שבה תוכנן והוצא לפועל, משקפת העמדה האמריקנית חשד מבוסס – המשתקף גם בסיקור התקשורתי (המתודרך) בעיתוני הזרם המרכזי, כמו וושינגטון פוסט – שאירן הייתה מעורבת ישירות (מה גם שאפילו דובר חמאס נתן אישור לכך שתמיכתה אפשרה את המבצע, גם אם החלטת חמאס הייתה אוטונומית).

עם זאת, הממשל נזהר בשלב זה בלשונו, ונמנע מקביעות מפורשות לגבי מעורבותה הישירה של אירן. בין היתר, הוא מבקש להדוף את ההאשמות – שהוטחו בו מצד הרפובליקנים – כי ההסדר שאותו הוציא לפועל, לשחרור חמישה אזרחים אמריקנים שהוחזקו באירן, וכלל אישור לשחרור 6 מיליארד דולר בכספים אירניים מוקפאים, שימש את אירן בפועל (ולו בעקיפין) למימון ארגוני הטרור הפועלים בשליחותה כולל חמאס. נראה גם, כי הוא עדיין מותיר פתח למהלכי הסדרה בשאלת הגרעין.

עם זאת ניכר, כי הממשל מזהה בפועל טביעות אצבע אירניות, ורואה את מתקפת החמאס – כפי שאמר שר החוץ, אנתוני בלינקן – כפעולה שנועדה בין היתר לטרפד את מהלכי הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, שהממשל מקדיש להם באחרונה מזמנו ומרצו, ורואה בהם נדבך חשוב באסטרטגיה האזורית והגלובלית שלו. סיכול הנורמליזציה הוא אינטרס אירני מובהק, והדבר מגביר את החשש שטהרן וחיזבאללה יבחרו להתערב; גם מרכיב זה בשיקוליו של הממשל משפיע על ההתייצבות לצד ישראל. פינוי אזרחי ארה"ב מעזה יתרום גם הוא למתן אורך נשימה לישראל, אם כי על-פי ניסיון העבר (גם בתחילת מלחמת לבנון השנייה ב-2006 התייצבו כל מעצמות מועדון G8 לצד ישראל) מדובר בנכס שעלול להתכלות אם לא ינוצל כהלכה.