ההצהרות של שר המשפטים החדש, חיים רמון, מעניינות, יצירתיות ונקווה שלא ישארו בגדר "הצהרות" של שר חדש, שמבקש להתבלט ולתרום כותרות. כל מה שאומר השר רמון, כבר נאמר לפניו אך מעט מכך נעשה ובוצע.
הקו שמוביל רמון, הוא בהחלט חיובי, המסגרת נכונה, הכוונות טובות, לא כולן בנות ביצוע במובן שהוצגו ובעיקר עולות הרבה, הרבה מאד כסף.
ההצעות של רמון יבדקו בקו הזמן ובעיקר בקו הביצוע. לא מספיק להצהיר ולצעוק אני רוצה, אני מעוניין - אלא להציע נושאים שניתן לבצעם ובעיקר לדאוג לגיבוי כספי ותקציבי. רצוי שרמון יציג לראש הממשלה ושר האוצר מסגרת תקציב חיונית לביצוע הרפורמות הרצויות, וכשיקבל תקציב יציע את הנושאים לביצוע, ויביאם לדיון ציבורי.
הרעיון של בית משפט מיוחד "לפשע המאורגן" הוא רעיון חיובי, בכיוון הנכון, אך הצעת המסגרת לביצוע שגויה, לא נכונה ומלאה מכשולים. אין מקום בארץ, לבית משפט נוסף, ייחודי על מנגנון ביורוקרטי המתלווה אליו. יש מקום, להקים בית משפט "לפשעים חמורים", שיהיה מחלקה בתוך בתי המשפט המחוזיים, נשענת על התשתית הקיימת וכפופה לנשיא בית המשפט המחוזי.
במחלקה של "פשעים חמורים" יכהנו שופטים וותיקים בעלי ניסיון בתחום הפלילי - כמסגרת עצמאית אדמיניסטרטיבית וכפופים לסגן נשיא שיבחר לנושא זה. מובן שגם הפרקליטות הארצית והמחוזית חייבת להתארגן בהתאם, לאמור: הקמת מחלקות לפשע מאורגן עם פרקליטים מנוסים וצוות עזר מתאים.
אחרי שציירנו את התמונה והמסגרת, ברור לכל שכדי שהרעיון יתקדם ויצליח, צריך כסף והרבה כסף. יש לתגבר את מערכת המשפט, בשופטים, עוזרים, מנגנון, אולמות ויתר הדרישות המנהליות. כנ"ל לגבי הפרקליטות והמשטרה. כבר כתבתי על כך בעבר - מלחמה ב"פשע המאורגן" שפולש בימים אלה לכל תחומי החיים, סמים, הימורים, סחיטה, סחר בנשים, הלבנת הון וכו', אינה משימה קלה והמשטרה במבנה הנוכחי שלה, לא יכולה ולא מסוגלת להתמודד עם המשימה.
יש להקים גוף ארצי למלחמה בפשע מאורגן, שבו יהיו מוצבים תחת פיקוד אחד כל זרועות האכיפה, משטרה, פרקליטות, מס הכנסה, מע"מ, הרשות נגד הלבנת הון, המחלקות הכלכליות, הרשות לניירות ערך ומנגנוני מודיעין.
כשרוצים להצליח ולהזיז דברים, צריך בסיס כלכלי וכספי איתן, כמו שיש לארגוני הפשיעה ומשפחות הפשע - אחרת חבל על הזמן והמאמץ. כאשר המשטרה הצהירה, עוד בתקופתו של המפכ"ל אהרונישקי, בגיבוי השר לביטחון פנים דאז, שהפשע המאורגן יהיה בעדיפות עליונה ויעד לאומי (לאחר ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין במרכז ת"א - בו נפצעו ונהרגו אזרחים תמימים ועוברי אורח), ההצהרה היתה במקומה וקיבלה הד ציבורי חיובי.
מה שנשאר מההצהרה בפועל היא רק הכותרת. אומנם נעשו פעולות ומבצעים, אבל המשטרה לא קיבלה תקציבים לכך, הציוד הבסיסי, למעקבים, מרדפים, האזנות סתר, לקוי ומפגר לעומת המתחרים. מלחמה מעין זו דורשת כספים למודיעין, לעדי מדינה, למערכת הגנה על עדים, שאמנם הוקמה עפ"י חוק, אבל עדיין לא יעילה ומגמגמת.
כלומר: כשרוצים להקים בניין, לא די לבנות ולהתפאר באגף אחד, יש לארגן ולשלב את כל הגורמים לצורך ההצלחה והביצוע. אין זה אומר שבאמצעים שכבר קיימים לא ניתן להזיז דברים. למשל, זירוז משפטים, קיצור תורים, ניתן לביצוע ע"י ייעול מערכת השפיטה, בקרה צמודה ויעילה, הוצאת שופטים לפנסיה, שלא עומדים בלחץ או בזמנים, דוחים תיקים והחלטות לזמן בלתי מוגבל.
אחת ההצעות לקידום וזירוז משפטים, הן של פשע חמור והן של עצורים בכלל, היא השיטה של דיונים מרוכזים מיום ליום או שלוש פעמים בשבוע. הדבר יעיל, ניתן לביצוע ופועל נהדר באירופה ובמיוחד בארה"ב. לדוגמא: עם הגשת כתב אישום, מבצעים "קדם משפט" לקביעת מסגרת הדיונים, העדים והפרוצדורה. קובעים בתיאום - אבל בהנחיית בית המשפט, שהתיק יתחיל בעוד 30 יום וישמע מיום ליום או 3 פעמים בשבוע, על הסניגוריה והפרקליטות להתארגן בהתאם.
אם הסניגורים לא יכולים, על בית המשפט להכריח אותם, לחייב את המשרד ואם לא מסוגלים לעמוד בקצב לשחררם משהייצוג. רק יד חזקה ועקבית, לרבות ישיבות אחה"צ, יכולים להזיז את התהליך. לכן, כפי שאמרתי, יש אפשרות לבצע את המהלך של השר רמון, צריך רצון, כסף והתארגנות.
בעניין זה רצוי גם לומר מילה על נושא הפרטת בתי הסוהר והעברתם לחברות פרטיות. בעקרון, זה רעיון לא טוב. שהרי תפקידה של המדינה לעשות זאת. אבל אם המדינה לא יכולה לעמוד במשימה, אין פסול להיעזר בגוף פרטי מסחרי, כאשר הוא יבצע רק את השירות הנדרש של סוהרות ואילו את ההחלטות, האסטרטגיה של מדיניות שב"ס, כמו שיקום, ענישה וחופשות, יש להשאיר בידי המדינה, כלומר: מנגנון שב"ס. בשלב ראשון, כניסיון מעבר, יש להתחיל בבתי סוהר קלים ולהתקדם בשלבים.
אם השר רמון יצליח - גם אנו נרוויח. נחכה ונראה.
