בתחילת 2004 החליטה ממשלת ישראל כי האינטרס של ישראל מחייב נסיגה חד-צדדית מרצועת עזה, תוך הוצאתם הכפויה של כל התושבים היהודים שהתגוררו שם ב"גוש קטיף". ההחלטה, שנבעה משיקולים שלבטח אינם שיקולי ביטחון, זכתה לתמיכת הכנסת ובג"צ.
תושבי גוש קטיף היו אזרחים נאמנים לחלוטין למדינת ישראל, שירתו בצה"ל, שילמו מיסים ותרמו לבטחון המדינה ולחברה בישראל בשורה ארוכה ומרשימה של פעולות התנדבותיות.
בד בבד עם גירוש היהודים מחבל עזה, החליטה הממשלה להרוס את כל בתיהם ואת כל הישובים שבהם יתגוררו לבל יפלו בידי ארגוני הטרור. התושבים שגורשו הפכו לפליטים ושוכנו במחנות קרוונים בדרום הארץ.
הממשלה הטילה את משימת הפינוי של היהודים על צה"ל. מונו מפקדים, הוקמו מפקדות יעודיות למשימה, הוקצו כוחות בסדרי גודל של כ- 60,000 חיילים (6 אוגדות), צוותו כוחות מודיעין, הנדסה, חי"ר ורפואה הנדרשים. המשימה הושלמה בתוך שנה, כשחלקה המבצעי לקח פחות מחודש. איש מחיילי צה"ל לא נהרג ולא נפצע.
היום, באמצע 2006, נדרשת ממשלת ישראל להגדיר את האינטרס של מדינת ישראל ביחס לדרום לבנון בדיוק כפי שעשתה זאת לגבי רצועת עזה (על אף, ואולי בגלל, הכשלון האסטרטגי שם). ההחלטה נדרשת מאחר שמשטח דרום לבנון התבצעו פעולות טרור וירי של מאות טילים על כל עריה הצפוניות של מדינת ישראל, באופן שמשתק את החיים בכל צפון הארץ.
תושבי דרום לבנון מורכבים משיעים, סונים, נוצרים ודרוזים. החיזבאללה פועל מהכפרים השיעים וממחנות הפליטים, כשבסיס התמיכה שלו, השיעים, קטן ממחצית מתושבי דרום לבנון.
החיזבאללה יורה עשרות רקטות ביום באין מפריע לכיוון כל הישובים בצפון הארץ. צה"ל תוקף בעיקר מהאויר, ובתקיפות קרקעיות של כוחות מיוחדים. הנזקים שנגרמו לחיזבאללה בדרום לבנון אינם באים לידי ביטוי בהיקף ירי הטילים והפעילות הקרקעית, אשר גרמו (נכון לרגע כתיבת המאמר) כ- 30 אבידות בנפש של חיילים ואזרחים בעשרת הימים הראשונים. מאות נפצעו.
ממשלת אולמרט עדיין לא הקצתה למלחמה בדרום לבנון כוחות נוספים מעבר לגדודים ספורים, לא מינתה מפקד למשימה, לא הקימה מפקדות ייעודיות, לא ציוותה כוחות מודיעין, חבלה, לוגיסטיקה ורפואה מעבר לדרגים חטיבתיים. חיל האוויר ביצע כ- 1,500 גיחות הפצצה על כל מטרה שהמודיעין ציין כקשורה לחיזבאללה, ובמיוחד באזור ביירות. בהפצצות נהרגו למעלה מ- 300 לבנונים, מתוכם כמה עשרות אנשי חיזבאללה.
ללא כל ספק שיטת ה"זבנג וגמרנו" פשטה את הרגל. אם מדינת ישראל רוצה לנצח במלחמה, עליה לשנות את האסטרטגיה והטקטיקה מקצה לקצה, ולבצע את "תוכנית ההינתקות" של גוש קטיף על דרום לבנון. יש לאמץ את הגישה כי על-מנת לשמור על בטחונה של ישראל, יש לפנות מדרום לבנון את כל תושביה השיעים, תומכי החיזבאללה. לשם כך יש להורות לשיעים לפנות את כפריהם בתוך זמן קצוב, ולאחר מכן יש להרוס את כל הבתים והתשתיות בכל כפר, בדיוק כמו בגוש קטיף.
במהלך הפעולה, כל מי שיישאר שאזור שיפונה על-ידי צה"ל, יסתכן במעצר (באם אינו חמוש) או בירי על-מנת לפגוע אם הוא חמוש. כל כפר ממנו בוצע ירי או שיש בו אמל"ח או מחבלים, יופצץ בשיטתיות על-ידי חיל האוויר והתותחנים, ולאחר מכן ייהרסו שאר המבנים באמצעים הנדסיים, תוך אבטחה של כוחות חי"ר ושריון. כמו בפרסומת: אם אין רחמים - יש תוצאות.
הביצוע יהיה באמצעות מפקדה משימתית שבראשה יעמוד רמטכ"ל לשעבר, והיא תכלול לכל הפחות 60,000 חיילים (6 אוגדות) וכל האמצעים ההנדסיים הנדרשים לביצוע הפעולה. כל כוח בסדר גודל אוגדתי יטפל בגזרה אחת ויהרוס לפחות 100 בתים ביחד עם הבונקרים, מחסני התחמושת והמתחמים המבוצרים שבסביבתם.
מאחר שהעולם תמך בתוכנית ההינתקות של גוש קטיף, אשר כללה גירוש התושבים והריסת הבתים, מבלי שהיוו סכנה ביטחונית או מחסה לטרור, הרי קל וחומר שהעולם יתמוך באותה מידה, ואף ביתר התלהבות, ב"תוכנית ההינתקות" של דרום לבנון, ביחס לישובים המהווים בסיסים ומחסני אמל"ח של ארגוני טרור המקיימים פעולות לחימה והפצצה נגד חיילים ואוכלוסיה אזרחית.
חיל האוויר יידרש לנטרל את ירי הטילים. לשם כך עליו לאתר את המשגרים ולהשמיד אותם. מעבר לכך יטפל חיל האוויר בהשמדת התשתיות לכל הישובים השיעים, כולל (ובמיוחד) תשתיות התקשורת הקוית והסלולרית, שידורי רדיו וטלוויזיה, אספקת החשמל והמים, ושיתוק כל תנועת כלי רכב בכבישים המובילים לאותם כפרים. בנוסף, יפרוס חיל האויר מכמ"ים אשר יזהו בזמן אמת כל טיל אשר נורה לכיוון ישראל, ויתנו התראה של 2-3 דקות לפחות לפני הנפילה.
בפעולה מתוכננת, מסודרת ושיטתית, יבוא לידי ביטוי היתרון הכמותי והאיכותי של ישראל על החיזבאללה. עם הפחתת כוחו של החיזבאללה, ידעך גם ירי הטילים ופעולות התקיפה, יצטבר מודיעין שיאפשר פעילות סיכול יעילה יותר וייאסף מאגר שבויים איכותי להחלפה עתידית בחטופים.
בתוך כמה שבועות יושמד האיום של החיזבאללה על ישראל, כמו גם כל בסיס הכוח שלו בדרום לבנון. תושבי חיפה והצפון מוכנים לשאת את ירי הטילים לפרק הזמן הנדרש, כל עוד הם יודעים שצה"ל יסיר מהם את איום הרקטות, אחת ולתמיד.
זה יהיה מבחן המנהיגות של אולמרט, פרץ וחלוץ - אם הם ביצעו את "תוכנית ההינתקות" בגוש קטיף, הרי הם ידעו לבצע את אותה "תוכנית ההינתקות", מוצדקת פי כמה וכמה, בדרום לבנון. בנחישות וברגישות.
