אני מבין לצערי שראש הממשלה שלנו מתחיל כבר לחפש אשמים.
ואני מבין, לצערי, שראש הממשלה כבר מתחיל לזרוק קצת תיקים לכיוון הכנסת ולכיוון הציבור.
אני הייתי מאד מאד מצפה, ששיקולי האחדות נכנסו היטב לתכנונים. אני מאמין שהחוסן הוא גם מעל ומעבר למצופה, ולכן לא נראה לי שהתירוץ התורן הזה מוצלח כל כך.
בכזו תמיכה בין לאומית רחבה, כוחנו אמור להיות רב ביותר, בעצם בלתי מוגבל, וראוי היה שנמשיך, עד אשר נשיג את מטרותינו.
ככל שהגדרנו את מטרותינו וככל שמטרותינו ידועות לנו.
בואו ננסה למפות קצת את מנהיגי הצדדים הנצים:
בצד האויב יש לנו כמה אלפי חיילים מאד מקצועיים (ברמת חיילות אישית), מצויידים די טוב, עם יכולת רקטית + טק"ק מאד מאד רחבה, עם מטה די טוב (ככל שנשאר ממנו משהו), ועם מנהיג כריזמטי, נסראללה (ככל שנשאר גם ממנו משהו), אשר מאד מאד לא אוהב אותי, ואני מאד מאד לא אוהב אותו, אך האיש הוא מוכשר, ובמידה רבה אף שקול. הוא היה מודע כל השנים למגבלות הכוח שלו וליתרונות הכוח שלו והצליח להשאיר את האיום על אשר קטנה, עם התפרצויות מקומיות תוך שהוא בונה יותר ויותר את הכוחות שלו.
מנגד התפתחה בלבנון תשתית אזרחית, אשר הייתה עיקר האיום עליו, ובהיבט זה, המלחמה הנוכחית היא קרש הצלה בשבילו.
ומי נמצא אצלנו.
אצלנו מובילים שני אנשים, ראש הממשלה, ושר הביטחון.
ראש הממשלה, עתיר ניסיון בניהול מערכות ציבוריות כלכליות, ובעיקר פוליטיות ושר ביטחון שניהל מערכות ציבוריות, פוליטיות, אך בעיקר מנקודת המבט של העובד השומר על זכויותיו.
נראה לי שכל המהלך הזה מנוהל כאילו מדובר בקבוצה מאד חיונית למשק, הנלחמת על איזה עלייה בשכר, ושני ה"מומחים" האלה, מנהלים מולה את המשא-ומתן.
ראש הממשלה אומר "שיחנקו, השביתה לא משפיעה עלי" (ותושבי הצפון נחנקים מהיערות העשנים) ויו"ר ההסתדרות אומר "שיתפוצצו, אנחנו לא נפסיק את השביתה עד שייכנעו" (והם באמת מתפוצצים).
חבריא,
כאן זה לא ממשלה מול מעסיקים מול הסתדרות, כאן מדובר בחיי אדם. כאן מדובר בחיינו ובחיי ילדינו.
בכל מו"מ אזרחי שהשתתפתם בו בעבר יכולתם לשחק אותה גיבורים ככל שרציתם, כי שם יש גבולות, שם מה שבוער זה אולי כמה צמיגים, ומה שנעצר זה אולי מנהיג הפועלים לשעה וחצי, ומה שמתפוצץ זה אולי השלב האחרון במשא-ומתן.
כאן הסיפור לגמרי אחרת, כל טעות עולה בחיי אדם, כל מחדל מקטין את יכולת העמידה שלנו ואת כושר ההרתעה - אין כאן מרווח לטעויות והאש הניתכת על 1/3 מדינה, ההרס הרב, הנפגעים, בד בבד עם מה שמתחיל להסתמן במלחמת שלום הגליל ב' - כבר עברו, לדעתי את המכסה שלכם.
הרעיון של "פטליזם" מדיני/ביטחוני, אשר כה הדביק את הממשלה הזו, על כל רבדיה, הוא רעיון אווילי, שרק רע יצמח ממנו, וכאשר שמים שני אנשי כלכלה (אשר גם שם שניהם שנויים במחלוקת) - על-מנת לנהל פוליטיקה בין לאומית, במצב של מלחמה - זהו מתכון די בדוק, למחדלים, כישלונות ואולי אף גרוע מכך.
תמיד באנו בטענות למנהיגים שלנו על תכונה או שיטה שקראנו "פרגמטיזם". המנהיג הפרגמאטי איננו פטליסט, אינו נצמד לדרך מוכתבת מראש ויהי מה, אלא שוקל בכל עת ועת את מדיניותו, וכאשר נוצרים פערים, ולדעתו לא נכון להתאים את התמונה למסגרת, הוא יתאים את המסגרת לתמונה.
זוהי לדעתי תכונה אשר אסור שתהיה כל כולו של מנהיג, אך טוב אילו חלק ניכר ממנו יהיה כזו.
ולצערי, אין כיום פרגמטיזם בשלטון הישראלי, על-פי הבנתי את כור מחצבתם של העומדים בראש, לא יהיה גם פרגמטיזם בשלטון הזה, ולכן, לצערי התרומה הממשית של הכנסת במצב המלחמה הזה, יכולה להיות רק בכיוון של יצירת אלטרנטיבה אחראית, פרגמטית ושקולה - לממשלה הנוכחית.
