מעולם לא יצאה ישראל למלחמה בתנאים כל-כך מבטיחים. מעולם לא נסתיימה מלחמה באכזבה כל-כך עמוקה. מעולם לא היתה הקריאה לחקירה מעמיקה של נסיבות אי-ההצלחה כה מוצדקת. מעולם לא היתה חקירה כזו מסובכת ומורכבת יותר.
המלחמה בלבנון עימתה את צה"ל, אחד הצבאות החזקים בעולם, עם יריב אחד, חיזבאללה. רוב מדינות העולם, כולל החשובות שבמדינות ערב תמכו בגרסה הישראלית. ארצות הברית הזדהתה עם ישראל יותר מכפי שנהגה אי-פעם בעבר.
מעולם לא השלימה ישראל עם סיום לוחמה שהשיגה חלק מזערי כל כך של מטרות היציאה ללחימה. שבויינו לא הוחזרו. החיזבאללה לא הורחק מהגבול, בוודאי לא במונחי סיכול הפעלה מחודשת של טילים על ישראל. לא נמצאה הדרך לאכיפת החלטה 1559 של מועצת הביטחון.
מעולם לא נתפשה קבלת ההחלטות של ההנהגה המדינית והצבאית ככושלת כפי שהיתה במלחמה זו. קבלת ההחלטות של ראש הממשלה גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים, ובעיקר החלטתה לגייס את המילואים תזכה לציון גבוה יותר, וזאת, במהלכה של מלחמת אין-ברירה.
ולכן, אומה תאבת חיים חייבת להפוך כל אבן, להבין מה קרה ואיך קרה, להסיק לקחים וליישמם.
יש דרכים רבות לחקירת אירוע מלחמת לבנון השנייה, ועדת חקירה פרלמנטרית, ועדת חקירה ציבורית, ועדת בדיקה. טוב עשה שר הביטחון שמיהר ומינה ועדת בדיקה בראשות ר"א ליפקין-שחק. אסור, עם זאת, לראות בוועדה זו בחינת סוף פסוק. לפני שנבחרת שיטת הבדיקה, חשוב שיקרה דבר אחד, שהאחראי הראשי למלחמה, קרי ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, ירד מן הזירה הפוליטית.
כל זמן שאולמרט משמש כראש הממשלה, החקירה תיעצר במקום בו אסור שתיעצר. ידוע הסיפור שסופר על הנשיא טרומן, לפיו על שולחן עבודתו בלט שלט ובו נאמר: Here stops the buck, או במלים אחרות "כאן נעצרת האפשרות להטלת האחריות על מישהו אחר".
על אולמרט להתפטר וככל שיקדים, עדיף. כולנו מאחלים לו שייצא זך משלג לכשתסתיים חקירת האירוע, אך עדיפה חקירה מעמיקה ויסודית, הכוללת חשש לפגיעה בראש הממשלה הנוכחי מחקירה כושלת, שתשמור על כבודו.
