ניתוח קיסרי

מתברר כי קווים מקבילים עשויים להיפגש. הרב עובדיה יוסף קרא לנשים להעדיף רופאות על פני רופאים, ולהסתייע בשרות הרופאים "רק במקום שאין בו רופאה, ובלית ברירה, כשסובלים מכאבים שאין להתגבר עליהם".

גם הפמיניסטיות סבורות שיש לאפשר לנשים טיפול רפואי - ובפרט טיפול גינקולוגי - מידי נשים. מעמדן המרכזי של המיילדות ה"פרימיטיביות" מלמד, שמערכת הבריאות הממסדית-גברית נאלצת להכיר בצרכים הנפש של נשים בכל הנוגע לאירוע המרכזי בחייהן - הלידה.

כשהייתי בהריון עם בני הבכור, לפני כ- 37 שנים, הרבה בטרם הייתי פמיניסטית בהכרתי, ביקשתי מרופא המשפחה שיפנה אותי לרופאה, לצורך מעקב אחרי ההריון ולצורך הלידה. הרופא המופתע חשב שאינני מעריכה כראוי את כישוריו המקצועיים, אך מילא אחר בקשתי.

בדיקות ההריון וחוויית הלידה בעזרת הגינקולוגית עדיין היו חוויה קשה, אך אין להשוותם למבוכה ולהשפלה שחוויתי אצל הרופא. היום אני מבינה, גם ברמה האידיאולוגית, את המשמעות המיוחדת של טיפול נשים בנשים, בעיקר בכל הקשור לטיפולים גינקולוגיים.

על הפן המגדרי-מעמדי המובהק של הגינקולוגיה ניתן ללמוד מהסטטיסטיקה. נשים מהוות כ- 45 אחוז מכלל הסטודנטים לרפואה, פחות מ- 20 אחוז מהמתמחים בכירורגיה ובגינקולוגיה, ורק כעשרה אחוזים מהסגל הבכיר בבתי הספר לרפואה. ד"ר רחל אדטו, המשמשת מ- 1995 כסמנכ"ל בי"ח שערי צדק בירושלים, מספרת שבאמצע שנות ה- 70, כאשר החלה את התמחותה, רק כ- 10 אחוזים מכלל העוסקים ברפואה היו רופאות, ולא היו כלל גינקולוגיות. בזמנו נאמר לנשים, שאין זו התמחות ראויה להן, כיוון שהמקצוע דורש כוח פיזי, עמידות נפשית והרבה שעות עבודה.

גם היום, רק כ- 20 אחוז מהעוסקים בתחום הגינקולוגיה הן נשים. אולם בזכות פריצות דרך, כמו זו של ד"ר אדטו, ובזכות ארגוני נשים ודרישת ציבור הנשים לקבלת שירותים גינקולוגיים מנשים, השתנה מעט המצב.

בכתבה שהתפרסמה לאחרונה באתר האינטרנט בי-אוקיי (BeOK) "פורטל בריאות ויופי", שכותרתה "בראד פיט ילווה אותך לגינקולוג", מסביר ד"ר שרגא וקסלר כמה קשה היא תחושת המטופלת המגיעה לרופא נשים. הכתבה מציגה מחקר, הממליץ על תליית תצלומים של שחקני קולנוע ודוגמנים על קירות הקליניקה, כאמצעי מוכח ל"הרגעה ולהסחת דעתן של המבקרות במרפאות גניקולוגיות בבריטניה". הכתבה מתכחשת לבעייתיות המפגש בין גבר לאשה במרפאה הגינקולוגית, והפתרון המוצע בה הוא בהקשר המיני: פנטזיה על תמונות גברים סקסיים, תשכיח מהמטופלת את מצבה המביך.

הבדיקות הגינקולוגיות, הכרוכות בחדירה ידנית לאבריה הפנימיים של האשה, הופכות את הנשים ל"בשר" חסר אונים, בו מתבצעות פעולות פולשניות, מדכאות ומשפילות. מאחורי ההשפלה הפיסית והנפשית מסתתרת מערכת דימויים, הקשורה למיסחור המיניות של האישה בעולם המערבי. ההתלוצצות של רופאים-גברים בחדרי לידה, בנוסח "בעלך עשה חיים לפני תשעה חודשים ועכשיו את סובלת", היא דוגמא אחת מני רבות לקישורי תועבה בין לידה ויחסי-מין במרפאות גינקולוגיות.

במאמר מאוגוסט 1998 (ב"גלריה" של הארץ), מדווחת אורנה לנדאו על מחקר של אורית הולצמן, סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן. במפגשיה עם גינקולוגיות, עם מתמחות ברפואה פנימית ועם בעלי תפקידים בכירים במערכת הרפואית, ניסתה הולצמן לעמוד על הסיבות לכך, שכניסת נשים להתמחות היוקרתית מעוכבת. היא מציינת, כי נשים שפונות לתחום הגינקולוגיה "נתקלות בהתנגדויות ובמכשולים, שמטרתם לשמר את התחום לקליקה גברית סגורה. חלק מהמכשולים הללו מכוון, וחלקם סמוי ומאופיין בקשיים ברמה החברתית... המתמחות מוצאות עצמן במצבים לא נוחים ולעתים מביכים... מה שהפתיע אותי במיוחד היה יחסם של הרופאים למתמחות", אומרת הולצמן. "יש רופאים שקוראים למתמחה 'חמודה' או 'מתוקה', וכן רב השימוש בעגה צבאית. אחת הרופאות אף סיפרה לי, כי כל אימת שנולדה בת היה הרופא עומד בחדר הלידה וצועק שהנה באה לעולם עוד זונה".

תחום נוסף שממנו ניתן ללמוד על המונופול הגברי בתחום הגינקולוגיה הוא הניתוחים הקיסריים. על אף הידע המצטבר, המצביע על נזקים חמורים בניתוחים כאלה ליולדת וליילוד, ועל אף המחיר הכלכלי הגבוה מאוד של הניתוחים, ולמרות שמרבית הניתוחים הללו אינם חיוניים, מתבצעים ניתוחים קיסריים בהיקף עצום.

כאשר ילדתי את בני הבכור בקייפטאון שבדרום-אפריקה, שמעתי "סיפורים" עקשניים על כך, שרופאים מרבים לבצע ניתוחים קיסריים כיוון שהם מקבלים תשלום גבוה על כל תינוק שנולד בדרך זו. מאחר שהרפואה היתה פרטית ויקרה (בקרב הלבנים), חשבתי שהדבר הגיוני, אך מתברר שלא הכרתי את העובדות.

מאמר מרתק, שכותרתו "ניתוח קיסרי על-פי בחירה אמהית - בידי מי הבחירה?" מחזק את הסברה שרופאים מפיקים יתרונות אישיים ומקצועיים מביצוע ניתוחים קיסריים, שאחרת קשה להבין את העדפת הניתוחים האלה, הלא חיוניים ואף מסוכנים. ג'ודי סלום-כהן, בעלת תואר מוסמך במיילדות מארה"ב, כותבת כי נשים אינן מקבלות מידע מלא על הסיכונים הכרוכים בניתוחים קיסריים, ולכן אין מדובר בבחירה מושכלת שלהן. "המונח 'בחירה אימהית', שבו משתמשים גינקולוגים רבים לתיאור העדפה של ניתוח קיסרי על פני צורת לידה אחרת, אינה אלא מסווה לאינטרסים המקצועיים של הרופא".

בתי-חולים מסרבים לפרסם עלוני מידע על הסיכונים הכרוכים בניתוחים קיסריים. מחקרים מצביעים על כך, שלאשה יש סיכוי גבוה בהרבה למות במהלך ניתוח קיסרי אלקטיבי בהשוואה ללידה וגינלית. מחקר חדיש מלמד, שלאשה שעברה ניתוח קיסרי בלידה הראשונה יש סיכוי כפול מזה של מי שילדה בלידה וגינלית, לאבד את התינוק במהלך ההריון הבא שלה. דיווחים מצביעים על כך, שלתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי אלקטיבי סיכוי גבוה בהרבה להתאשפז בפגייה.

"ניתוח קיסרי ניתן בישראל חינם לכל אשה המעוניינת בו. מדינת ישראל נושאת בנטל עלויות הניתוח, כמו גם בעלויות הנלוות, ושני אחוזים מהנשים שעוברות ניתוח קיסרי יאלצו לשוב ולהתאשפז בשל סיבוכים הנובעים מהניתוח. כאחוז אחד מהנשים שילדו בישראל בשנת 2003 (1,181 נשים מכלל 139,000) בחרו ללדת בניתוח קיסרי אלקטיבי, ללא כל אינדיקציה רפואית לביצוע הניתוח". לעומת זאת, משרד הבריאות מסרב לשלם עבור לידות בבית, עם מיילדות מוסמכות, חרף הבטיחות המוכחת של לידות אלו ליולדות המצויות בסיכון נמוך, עובדה שמשרד הבריאות מודה בה.

יש להניח, שכאשר רוב ראשי המחלקות הגינקולוגיות יהיו נשים, המצב ישתנה בצורה מרחיקת לכת. למודעות המגדרית-מעמדית, כמו להתנסות בחוויית ההריון והלידה, יש משקל רב בסיכוי לשינוי פני הגינקולוגיה.

שיתוף הפעולה המוזר, לכאורה, בין חרדים לפמיניסטיות, כבר הוכיח עצמו במאבק נגד הפורנוגרפיה, והוא צץ שוב במאבק לשמירת כבוד האשה. אולי קריאתו של הרב עובדיה תסייע, במקום שבו הארגונים הפמיניסטיים כשלו. כניסה מואצת של נשים לתחומי הגינקולוגיה ודאי תתרום לפיתוח השירותים הרפואיים להן זכאיות נשים בחברה המודרנית.