חרם

חֵרֶם הינו נקיטת פעולה אקטיבית של נידוי והרחקת המוחרם מקהילת המחרימים. אף על-פי שצורת הענישה הזוֹ עתיקת יומין כימי העולם, עדיין אפשר למצוא בימינו אלה ציבורים המכריזים חרם על מאן דהוא, נמנעים מכל מגע איתו וכל זאת במטרה להשפילו, לבזותו ולהענישו עד שישוב מ"דרכו הרעה", יבקש סליחה ומחילה ויבטיח שלא יחזור לסורו.

אם מדובר ביחסים שבין ילדים, הרי שהאכזריות הכרוכה בחרם על מי מחבריהם, נקשרת לגילם הצעיר שאינו מבחין ברמת הפגיעה, ובהתנשאות ההתנהגותית המרשה לילד להיות חוקר, שופט וגוזר עונש נורא של נידוי. לעומתם, בין אנשים מבוגרים העומדים על דעתם, התופעה הזאת נדירה וכל אדם ריבון להחליט את מי יקרב אליו ואת מי ירחיק, ללא כל צורך להכריז על חרמות ונידויים.

אלא שכשמדובר באנשים "נאורים", אנשי אקדמיה ומחקר, סגל של אוניברסיטאות, דיקני פקולטות ונשיאי מכללות ברחבי העולם - מהלך של חֵרֶם קבוצתי יזוּם וּמוסכם, לאחר דיונים מעמיקים, נתפס כטיסה לאחור במנהרת הזמן, וכל הישגי המדע והתרבות אליהם הגיעו שווים כקליפת השום וערכם בטלים ומבוטלים כעפרא דארעא. חזרנו לימי קדם. חרם שמטילים אנשים כאלה נוגס נתח משמעותי מכבודם וכיוצא בו משכלם. יש לגנות את פעלם ואת התופעה בַּאופן החריף ביותר! חרמות ונידויים יובילו לחרפות וגידופים וּמכאן והלאה אנה אנו באים?

כי ממה נפשך? אין מתקנים עוול על-ידי עוול! אם לפרופסורים למתמטיקה, כימיה או פילוסופיה יש טענה פוליטית, אין זה מוכיח כהוא זה את צִדקתה. מותר להם להשמיע את דעתם על כל גבעה נישאה ותחת כל עץ רענן ואף לנסח אותה בִּכתובים, אבל אין להם בשום פנים ואופן מינוי כָּשֵׁר מטעם סמכות עלומה כלשהי, להעניש קהילה שלמה על סמך דעותיהם.

שוב אנחנו עדים לְניסיון של אקדמאים בעולם, להחרים את המוסדות האקדמיים בישראל. בפעם השלישית בתוך שנתיים. יש להבהיר לכל אלה, שהם מבצעים עבירה על חוק כתוב בכל מדינה דמוקרטית. אין אדם או מוסד רשאים להשית עונשים על זולתם! זוהי סמכות המוטלת רק על בתי המשפט בכל מדינה ומדינה ועל-פי דיני הראיות הנהוגות בה. תואר אקדמאי כשלעצמו אינו מקנה זכות לשפיטה וּלענישה. על-פי כל דין רשאים המוחרמים להגיש תביעות אזרחיות נגד המחרימים ולתבוע סעדים הקבועים בחוקי כל מדינה ומדינה.

אם כך לגבי אקדמאים נוכרים, שונאים ואפילו אנטישמים, קל וחומר ועל אחת כמה וכמה שריר וקיים הדבר לגבי תומכיהם הנאמנים בקרב אנשי אקדמיה ישראלים. אם הם מצדדים בחרם, עליהם להחרים קודם כל את עצמם בבחינת נאה דורש, נאה מקיים! יש להוקיע אותם מעל כל בימה אפשרית, להקיאם מן המוסדות בהם הם מועסקים ולהגיש נגדם תביעות בבית המשפט. הם אינם יכולים לגדוע את הענף עליו הם יושבים וּלהמשיך לפרוח, כשהם ניזונים מן העץ הנדיב בטיפשותו.