נזכיר, כי אין זו הפעם הראשונה בה נושא וייס שמות רבנים לשווא. הרב הראשי לשעבר, הרב אברהם שפירא, שלח (יום א', 7.8.05) אליו מכתב ובו מחה על ריאיון שפורסם עימו בשבועון "במחנה" בו טען הרב וייס, כי בשום שלב של השיחה שקיים עם הרב לא דרש ממנו הרב שפירא לפשוט את מדיו. הרב שפירא התקומם על אמירה זו, ודרש במכתבו מהרב וייס שלא לעשות שימוש בשמו: "נשתוממתי עד מאוד על תוכן הדברים, אשר, לעניות דעתי, אינם עולים בקנה אחד עם רצון התורה. אולם, לא משום כך טרחתי לשלוח אליך מכתבי זה, אלא משום הניצול הציני ושרבוב שמי בנוגע להנהגותיך והוראותיך לחיילים. אמירה שכזו כי הרב ש' (שפירא; ע.י.) לא הורה לי לפשוט את מדי, והוא יודע את דעותי, וכו' וכו', הוא מעשה לא ראוי.

"הרי הבהרתי לך במענה לשאלתך באותה פגישה, כי לעניות דעתי אסור בשום אופן להיות שותף או לסייע בגירוש יהודים מביתם, בהריסת בתי כנסת, ובפגיעה בקברים, וגם רב צבאי בכל דרגא שהוא מוזהר בדברים אלו, שהם אסורים על-פי ההלכה. שימוש בשמי כאילו אני מסכים למעשיך בנושא זה אינו נכון. ידוע לך במפורש מאותה פגישה ולאחר מכן, כי לדעתי אסור גם לרב צבאי לעבור על דברי תורה. ונתינת הכשר לגירוש יהודים הרי זה חילול השם. אם כפי שאתה טוען שאתה תלמידי, בבקשה ממך תשמע לדעתי ולא תורה הפוך ממני, ואם אינך כך, אל נא תשתמש בשמי למילוי משימותיך", דברי הרב שפירא.

דרישת הרב שפירא כי יפשוט את מדיו הביכה את הרב וייס, לאחר ששמונה חודשים קודם לכן רמז (ה', 30.12.04) בראיון לערוץ הראשון, כי אילו רבו, הרב הראשי לישראל לשעבר, אברהם שפירא, היה מורה לו לפשוט את מדיו בעקבות ההינתקות, הוא היה עושה זאת. "אני ישבתי אצל הרב שפירא, הוא אמר לי בפגישה בארבע עיניים לא לפשוט את מדיי ולהישאר בצבא", אמר. כשנשאל מה היה קורה אילו נדרש לכך, השיב: "היית מראיין פה אדם אחר".

בעקבות קריאות מן השמאל להדיחו חזר בו מדבריו, ואמר כי מדובר ב"פליטת-פה". לדבריו, הדברים מיותרים ולא היו צריכים להיאמר. בראיון ל'קול ישראל' אמר הרב הצבאי הראשי: "השאלה היתה שאלה היפותטית... עניתי תשובה היפותטית לשאלה היפותטית", משום שהרב שפירא לא יורה לי לפשוט את המדים. "לאור הסערה, אני חושב שנכון היה לא לענות". הסתירה בין דבריו כי יפשוט מדיו אם יורה לו הרב שפירא להישארותו בתפקיד כאשר הרב שפירא הורה לו להתפטר לא נפתרה עד היום. מלשכת הרב וייס נמסר בזמנו, כי אין בכוונתם להגיב על תוכן המכתב באמצעות אמצעי התקשורת...

באשר לראשון, הכחשה גורפת. הרב מרדכי אליהו מעולם לא נתן הכשר, ואין זו הפעם הראשונה בה עושה וייס שימוש בשמו. כאשר עשה שימוש התבקש לחדול מכך, וחדל, אך כעת שב לסורו. לרב וייס היה חשוב להשיג את תמיכתו, משום שמבין כל הרבנים שהזכיר וייס, היחיד המחזיק בהשקפת עולם תורנית מבית מדרשו של הרב וייס, קרי: ציונות דתית, היה הרב מרדכי אליהו. כל שאר הרבנים אותם מנה מחזיקים בהשקפה תורנית חרדית. תקוותו נכזבה. הרב הראשי לשעבר, שהתנגד בתוקף לתוכנית ההינתקות, אף קרא (25.7.06) למתיישבי גוש קטיף שלא לשתף פעולה עם הרשויות המבקשות להעתיק את הקברים מבית העלמין של הגוש. הרב הוסיף, כי יש להתנגד למהלך בכל תוקף ואף "יש לצקת על המצבות בטון, כדי להבטיח את הישארותן באדמת הקודש של גוש-קטיף".

דבריו אלו של הרב אליהו נאמרו רק שעות מספר לאחר שהרב הצבאי הראשי, ראש מחלקת נפגעים, אלוף משנה דפנה הררי, ונציגי צה"ל נוספים הגיעו לגוש קטיף וקיימו פגישות עם חמש משפחות שכולות של חללי צה"ל המתגוררות ברצועת עזה. הרב הצבאי הראשי התקבל אז בקריאות גנאי של מתנגדי התוכנית, שבין היתר, קראו לו להסיר את הכיפה שעל ראשו כיוון, שלדבריהם, אינו מייצג את היהדות.

גורמים בסביבתו של הרב וייס הסבירו בימי ההינתקות, כי הרב וייס אומנם סבור שמהלך ההינתקות הוא בלתי הגיוני, אך טוען שיש לבצע את הפקודה. כאשר נשאל מדוע אינו פושט את מדיו כמחאה על המהלך, הוא עונה שהוא רואה את עצמו כמי שאמור למזער את הנזק, באופן שהפינוי ייעשה בצורה עדינה. עוד הם סיפרו כי הרב הצבאי היה טורח להדגיש כל העת, כי הוא התייעץ ומתייעץ עם רבנים, לוקח בחשבון את מכלול השיחות, לרבות מכתבו של הרב אברהם שפירא שתבע ממנו להניח את המפתחות על השולחן ולהתפטר, ובסופו של דבר מגיע לכלל הכרעה.

וייס הוא תלמידו של הרב שאר ישוב הכהן, ואף קיבל ממנו הסמכה לרבנות. אולם הוא פועל בניגוד לדעת רבו. "מבחינה הלכתית אסור להעתיק קברים ובתי כנסת ממקומם, ודעתי ידועה בזה", אמר הרב שאר ישוב ל-Nfc, "פניתי לרבנים הראשיים עוד בערב פסח בבקשה לקיים דיון בנושא הפינוי, אולם עד היום לא התקיים דיון שכזה, והתבטאויות הרבנים הראשיים בנושא זה הינן על-דעת עצמם, ואינן משקפות בהכרח את דעת מועצת הרבנות, שהיא הגוף המוסמך להכריע בסוגיות אלה. אלא שהיא, שוב, לא התכנסה לדון בנושא. על-פי הסעיף הראשון המפרט את תפקיד המועצה - מחובתה של מועצת הרבנות הראשית לדון בנושא, משום שהיא האחראית על כל ענייני הדת במדינה. הפינוי אינו רק נושא פוליטי-מדיני, ויש בו תחומים הלכתיים מובהקים כמו קברים ובתי כנסת".

הרב עובדיה יוסף - בסרט שהוקרן באירוע לכבודו של וייס במסיבה נראה הרב עובדיה יוסף מרעיף עליו שבחים, ואומר: "הוא לא עשה דבר מבלי להתייעץ איתי, והלך איתי יד ביד לכל מהלך". הרב עובדיה יוסף, כזכור, התנגד ואף הורה לשס להתנגד בכל תוקף לפינוי. הוא אף אמר כי השם לא יסלח לשותפים בפינוי. הגיבוי היחידי לו זכה מצד הרב יוסף היה באי הסכמתו של הרב יוסף לקרוא לסרב פקודה. "אני ישבתי עם גדולי ישראל שאומרים אמירה הופכית ונגדית וקוטבית לאמירות הנשמעות היום בציבור. למשל: הרב עובדיה יוסף שאמר לי 'בשום פנים ואופן אין הצדקה הלכתית לחייל לסרב פקודה גם אם הוא לא מבין אותה'. ותמשיכו בשורה ארוכה מאוד של רבנים", אמר (22.7.05). אולם מכאן לבוא אחרי כל זה ולומר שהרב שכינה את ההינתקות "סכנת נפשות" גיבה את וייס במהלכו זה, כאשר במקביל נעשה שימוש בסרט שלא ידוע מתי צולם ובאיזה הקשר נאמרו הדברים – הרי זה עיוות וסילוף.

וכעת לרבנים הראשיים שלמה עמאר ויונה מצגר. אלו קבעו דברים רק בנושא העתקת הקברים ולא בנושאים אחרים. שניהם, כפי שפרסמנו כאן, אינם מוסמכים חוקית לקבוע בנושא, ומי שמוסמך לכך הינה מועצת הרבנות הראשית בלבד. הרב וייס, המשמש כמשקיף במועצת הרבנות, לא מצא לנכון לבקש את חוות דעתם באשר ליישום תוכנית ההינתקות. על-אף שהצהיר לא פעם, כי לא יפעל על-דעת עצמו וכי הוא כפוף לכל מה שתאמר הרבנות הראשית לישראל בנושא. השאלה למי פונים אינה עניין טכני, משום שהכרעות בסדר גודל שכזה כאשר המדובר במהלך ציבורי צריכות להתקבל על-ידי גוף ציבורי ולא על-ידי רב פלוני או אלמוני, תהא מעלתו הרוחנית אשר תהא.

קצין בכיר ברבנות גילה ל-Nfc כי מלכתחילה פנייתו של הרב הצבאי הראשי לרבנים הראשיים נגעה רק לשאלת פינוי הקברים, ולא לסוגיות הלכתיות בעייתיות אחרות הכרוכות בפינוי, לרבות סוגיית הסירוב פקודה מבחינה הלכתית. כך למשל מצא וייס "הברקה" הלכתית שהסתמכה על דעת מיעוט ולפיה ניתן להפקיע את קדושת בתי הכנסת בגוש קטיף. מבלי לשאול יותר מדי שאלות ניגש וייס לתכנן את המלאכה, אך נעצר ברגע האחרון בידי רבנים. "גם לשיטתו המחייבת השתתפות בהינתקות", אמרו בצער אותם רבנים, "עדיין היה צריך לעשות זאת כמי שכפאו שד, ולא בהתלהבות לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר...".

במקום לשאול על נושאים אלו בחר וייס להראות מיצג שווא כאילו הוא "מתייעץ" עם גדולי תורה, ופועל על-פי עצתם – בה בעת שלמעשה רק השתמש בעצם הפגישות איתם ככלי למנף את השקפת עולמו הפרטית באשר לציות עיוור להוראות הממשלה.

את דעתו גיבש מראש, וכבר באוקטובר 04', כמעט שנתיים לפני ההינתקות, כינס הרב הצבאי הראשי כ-120 רבנים צבאיים והודיע להם, כי הרבנות הצבאית נוטלת חלק מלא ופעיל בתוכנית ההינתקות. עוד הוסיף ואמר להם כי מי שמבחינה מצפונית ירצה, יוכל לקבל שחרור, אך באופן כללי הרבנות הצבאית שותפה מלאה בתוכנית ההינתקות. הרב וייס פירט, כי התפקיד יכלול הורדת מזוזות, אסיפת ספרי קודש שיושארו לאחר הפינוי וכן את הוצאת המתים מקבריהם.

הרב הצבאי הראשי, מתוקף תפקידו, אינו אחראי רק על הרבנות הצבאית או רק על החיילים הדתיים. ככל ראש חיל אחר בצה"ל, מעניקות לו הפקודות סמכות לדאוג לכך שצבא הגנה לישראל יתפקד כצבא יהודי ולא יבצע פקודות הנוגדות את ההלכה. על וייס כרב הצבאי הראשי היה מוטל לברר מה מותר ומה אסור לחייל צה"ל, מבלי להתחשב בשאלה האם מדובר בחייל דתי או לא דתי, לבצע בעת ההינתקות. וייס התעלם בהפגנתיות מחובתו זו, למעט הצהרה אחת עליה חזר עליה שוב ושוב כבר אז, המצדדת בציות לכל פקודה שניתנת ותוקפת פסקי הלכה בעד סירוב פקודה. כאמור, התעלם וייס מחובתו ואף התבטא (21.10.04), כי האופציה לסירוב לפקודה כלל אינה קיימת. הוא הבהיר לרבנים שפנו אליו בבקשה שלא לפסוק היתר בעניין הפינוי, כי מדובר בהחלטות הדרג המדיני ועל צה"ל לבצע אותן.

וייס מדבר על רבנים "רבים-רבים נוספים", כלשונו, אליהם פנה. אותם רבנים, אם אכן קיימים, אינם נמצאים בשורת הרבנים הראשונה (גדולי התורה), שהביעו פה אחד התנגדות להינתקות. כאשר נשאל בראיונות עיתונאיים מי הם אותם רבנים, סירב להשיב בטענה כי לא קיבל מהם רשות לומר את שמם. בהזדמנות אחרת, בעת שהירצה (4.12.05) בפני קצינים במחנה צריפין השיב לשואל, שטען כי חלק מהרבנים אמרו בגלוי שלא לסרב פקודה, אך הורו לתלמידיהם אחרת, כי "הדו-משמעותיות הזאת היא לא נחלת רבנים שאתה חושב עליהם רק, אלא גם רבנים אחרים שאמרו, למשל, לרמטכ"ל אמירות מאוד ברורות בדבר החובה לממש את הפקודה, ובישיבה - לתלמידיהם - אמרו אמירות אחרות. ואני דנתי בסוגייה הזאת עם הרמטכ"ל, ושנינו יחד הבענו אכזבה".

וייס אמר עוד באותו מפגש, כי רבנים, שאת שמותיהם לא פירט, שינו את פסיקתם נגד סרבנות רק משום שלא היו מוכנים "לשלם את המחיר", כהגדרתו, על פסיקה שונה מזו של הרב אברהם שפירא. הוא בחר להשיב במתקפת נגד: "לא מדובר על הרבנים שאתה חושב עכשיו עליהם, אלא רבנים שהיית מרים גבה גבוהה איך הדברים הללו מסתדרים, וההסבר שהם נתנו הוא שהם אמרו אמירות, אבל משעה שאמר הרב אברהם שפירא את אמירתו - הם לא רשאים לחלוק עליו. ויש רבנים שאינם מוכנים לשלם את המחיר של לומר דבר כנגד אמירה של רב ראשי".

הוא הזכיר את הרב שלמה אבינר כמי שלמרות הכל היה מוכן לשלם את המחיר, ושיבח אותו על אומץ ליבו. "אני חושב שהרב אבינר - אם אתם מכירים: הרב שלמה אבינר, הרב של בית אל והרב של ישיבת עטרת כהנים (עטרת ירושלים, ע.י.) - מחשובי הרבנים, בעיני, במדינת ישראל. איש שרבים מבין ראשי המכינות הקדם-צבאיות הולכים לאורו, אמר אמירות חד-משמעיות נגד סירוב פקודה. ואני מוכרח לומר לכם שהאיש הזה מושמץ כל יום כל היום. הוא משלם מחיר מאוד כבד על אומץ ליבו". נזכיר, כי הרב אבינר עצמו, מתנגד חריף של ההינתקות, אומנם טען כי אין לסרב פקודה, אך בה בעת אמר כי החיילים צריכים לא להיות מסוגלים מבחינה נפשית לבצע את הפקודה, בניגוד לרב וייס שלא ביקש מן החיילים בקשה דומה.

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וניתן איפוא לקבוע: הרב וייס לא קיבל שום היתר הילכתי לנהוג כפי שנהג, לא מהגוף המוסמך להתיר – מועצת הרבנות הראשית, ולא ממי שאינם מוסמכים להתיר – רבנים אחרים. הוא פשוט הורה היתר לעצמו על-דעת עצמו. את ההיתר הזה, שכביכול נסמך על ההלכה, הוא מכנה "אמת". כך אמר באותו מפגש קצינים [ההדגשות אינן במקור]: "המחויבות שלי בצבא הגנה לישראל היא לומר את האמת שאני גיבשתי. יכול להיות שאני משלם מחיר נקודתי. אין לי ספק, שבטווח הארוך יודו לי. אני מחזיק באמירתו או בהלכותיו של הרמב"ם שאמר 'עושה האמת, מפני שהיא אמת, וסוף הטובה להיגלות'. מה שמנחה אותי זאת האמת. אני חושב שמה שפסקתי לחיילי צה"ל - זאת האמת", אמר כשהוא מדגיש באופן מובלע את החלק שנטל בהינתקות.

עד היום עוד לא נחלץ רב אחד, ואפילו לא מדרג ב', להגן על וייס ולומר: "אני היתרתי לו". למה? כי הכל – כמו שיודע גם הרב הצבאי הפורש – פשוט כלאם פאדי.