עת לחשבון נפש

יגאל אלון,מנהיג מזן אחר, אמר בזמנו "פוליטיקה היא תחום חשוב מדי מכדי להשאירו בידי פוליטיקאים". בשעה שהדי המלחמה המוחמצת בלבנון עדיין ברקע, ולקראת חשבון הנפש הלאומי השנתי ביום השנה לרצח רבין, קשה שלא הבחין בעין בלתי מזויינת במשבר העמוק של המנהיגות הפוליטית בארץ. כיצד בחברה שבתחומים רבים, יש בה דמויות שמצליחות להוביל, להנהיג לייצר לפעול ולהשפיע, נכשלת בתחום הפוליטי שוב ושוב.

בתחומי החינוך, המדע, התעשיה, החברה, המשפט והיצירה התרבותית - מצליחה החברה בישראל לפתח מודלים ראויים של מנהיגות, ואילו בתחום הפוליטי החשוב מכל, הקובע בצורה הדרמתית ביותר את אופי החיים בארץ, אנחנו במשבר.

האם אלו הדמויות עצמן? דמוית פתטיות שמכיוון שנאלצו במשך שנים לפלס דרכם בין עסקני מפלגה, דרך בר- מצוות ובריתות, תוך כדי השפלה, חנפנות וטובות הנאה - הפכו להיות התוצרים הבלתי נמנעים של המערכת.

האם הבעיה היא בשיטה? השבריריות של המערכת הפוליטית הישראלית, חילופי השלטון התכופים וחוסר היכולת ליצור מערכת יציבה כדוגמת מוסד הנשיאות האמריקנית או השיטה הדו-מפלגתית הבריטית?

האם אנו שבויים בתדמית? האם התדמית של הפוליטיקאי הישראלי היא כה ירודה בעיני המתבונן שגם אנשים ראויים, נראים לנו מושחתים, תככנים ולא אמינים. מהרגע שבו הם נכנסים ל"פריים" הפוליטי ומצטלמים יחד עם חבריהם העסקנים מוקפים סוללה של יועצים ואנשי ביטחון, אנו מפתחים כלפיהם מידה של חשדנות.

האם הזיקה רבת השנים בין מערכת הביטחון לפוליטיקה, פגעה בסופו של התהליך במנהיגות של שתי המערכות? כלומר המעבר החד מאלוף לפוליטיקאי שהיתה "מטהרת" את המערכת בתקופת שנות ה- 60 וה- 70, יוצר היום אנטגוניזם שפוגע במערכת הפוליטית, וגם לוקח חלק בתהליך השחיקה שחל באמינות מערכת הביטחון?

האם זו הזיקה הבוטה כל כך בין הון ושלטון? הקשר המובהק בין האינטרסים של המשפחות העשירות בישראל, שחלקן שולטות על אמצעי התקשורת, ובין היכולת של כל פוליטקאי לנהל קמפיין בחירות מינמלי תוך השתעבדות כך או אחרת לכוחות שאינם בשליטתו? יש להניח כי המנהיגות העכשווית, השיטה, התדמית, הסתאבות מערכת הביטחון וההתערבות הבוטה של בעלי ההון, כל אלה גם יחד חברו למשבר המנהיגות אותה החברה הישראלית חווה.

אל לו לאיש להסתפק באמירה - זוהי החברה ואלו פניה ולחטוא בחוסר אונים כביכול למראה פני הדור הניבטים אליו מבעד למסכי הפלזמה. התיקון מצוי בכל אחד מאיתנו. התיקון חייב לבוא מלמטה. בישראל קיימות מאות עמותות היוצרות שינוי חברתי אמיתי. בתי המדרש העוסקים בהתחדשות יהודית ובינה בתוכם, הם חלק מאותן התאגדויות חברתית - קהילתית, המבוססת על רעיון וערכים.

שומה עלינו כאזרחים לקחת אחריות על הקהילה ולייצר זיקות של עניין וערך, לחזור ולפתח תפיסת עולם עקבית ולגייס שותפים לרעיון. צריך להתפקד למפלגה, לטפח קשרים לטווח ארוך עם נבחרי ציבור ולדרוש מהם דין וחשבון. עלינו לנסות וליצור מחדש זיקה אנושית במובן הרחב בין מעגלי זהות של התאגדויות חברתיות ובין הפוליטקאים. אסור שפוליטקאי יוכל להיבנות ולמתג את עצמו רק על סמך פנייה אל הציבור הרחב האנונימי מעל מסכי הטלוויזיה. פוליטקאי חייב לבוא מן המעגלים הרחבים של התארגנות אזרחית ועליו לייצג תפיסת עולם שתעמוד למבחן בוחריו על ציר הזמן. כך באופן איטי וקשה - מאמץ משותף של אלף זרועות, בונים מנהיגות. זה אולי נשמע מופרך ולא מעשי, שכן לכאורה קל הרבה יותר לשנות את שיטת הממשל או לחפש ולמצוא "מנהיג חזק" כלומר מישהו שתדמיתו הטלוויזיונית משדרת כוח ובוטות.

אם תביטו סביב תגלו שבחברה הישראלית של היום כבר מתחילה להיבנות תשתית ראשונית של מעגלים כאלה. בשנה האחרונה התאגדו בתי המדרש העוסקים בהתחדשות יהודית ויצרו רשת המאגדת מרכזים שונים ברחבי הארץ העוסקים בזהות הישראלית-יהודית. אלפי האזרחים המוצאים שפה משותפת בלימוד ובעשייה חברתית בגישה פתוחה ופלורליסטית, אינם מסתפקים רק בלימוד אלה שואבים מוטיבציה לעשייה חברתית מתוך הלימוד הערכי.

השנה הוחלט כי את יום השנה לרצח רבין נקדיש לשאלת משבר המנהיגות. בתי המדרש הפרושים ברחבי הארץ יקיימו בשבוע הראשון של נובמבר ערבי "תיקון" במהלכם יתקיים לימוד מתוך מטרה ליצור תשתית ערכית לתהליך של תיקון חברתי. משם, תקוותנו, יתחיל תהליך שאם נתמיד בו, ולא נחפש קיצורי דרך, תשמע לחישה במקום שבו היה בית אשר נחרב - לו יהי.