ארבעת האופורטוניסטים

אין ספק שמעמדו הציבורי העלוב של שר הביטחון מקרין על מצבה העגום של מפלגתו וגורם מפח נפש לאלה שהתפתו להצביע בעבורה בבחירות האחרונות: מובטלים, תושבי עיירות פיתוח, אנשי שמאל, חברי הסתדרות - אנשים שתלו בשעתו תקוות רבות בעמיר פרץ, ועתה עדים להתנפצותן. אך לא היה צריך להמתין למחדלי מלחמת לבנון השנייה כדי לחשוף את פרץ בגודלו הלא טבעי. כתובות אודות הבלון המשופם נמרחו זה מכבר על גדרות וקירות שונים, אך נמחקו על-ידי תומכיו וחסידיו, ומאלה שנותרו התעלם הציבור.

כמי שרגיש במיוחד לשמירה על המנהל התקין וטוהר המידות, עקבתי בדאגה גוברת והולכת אחר התעצמותו של פרץ, בעיקר מאז שנבחר לעמוד בראש הסתדרות העובדים. אז, כזכור, הוא קיצץ קמעה משפמו העבות, כאות לדרך הציבורית החדשה שבחר לעצמו. חבל שלא נהג באופן דומה בכל הנוגע לכספי הציבור, שאותם פיזר ביד רחבה. כך, למשל, לשארי בשרו ולמקורביו הוא חילק בשפע ג'ובים קוסמים, על חשבון חברי ההסתדרות. נדיבותו הרקיעה שחקים כאשר דאג להזרים משאבים הסתדרותיים יקרים למימון פעילות הסתדרותית ראוותנית ומיותרת, שאורגנה בניצוחה של מקורבת שחפץ ביקרה.

ראוי להזכיר גם את קשריו של פרץ עם ראשי הוועדים הגדולים במשק, שקיבלו ממנו פטור חלקי מתשלום מסי חבר בהסתדרות, ובתמורה החזיקו את המדינה בגרונה, ואת פרץ במקום נמוך יותר בגופו. הם בוודאי חשפו את קלונו ביתר שאת.

כשנפגשתי עימו בהזדמנות מסוימת, הבעתי בפניו את מורת רוחי ממכירתם המאסיבית של נכסי ההסתדרות לאילי הון במחירים נמוכים. באותה העת עמדה על הפרק מכירת שיכון ובינוי, חברת הבנייה הגדולה בארץ, למיליארדר המנוח טד אריסון, מבעלי בנק הפועלים. פרץ התחמק מלדון בעניין. ואם כבר בנק הפועלים, בשעתו יצא פרץ בקול תרועה נגד הנהלת הבנק, לאחר שזו פיטרה מאות מעובדי הבנק. פרץ הבטיח להיאבק למענם ולסגור את החשבון שמנהלת ההסתדרות בבנק הזה. מטעמים השמורים עימו, הוא ירד בסופו של דבר מעץ השביתה, והבנק "שכח" להטריד את ההסתדרות בגלל האוברדראפט הענק בחשבונה.
המגלומניה של פרץ השתקפה היטב בפעילותה של תנועת עם אחד, שאותה הקים לאחר פרישתו ממפלגת העבודה, בסיוע להקת חסידים שוטים. כעבור כמה שנים, כשמפלגתו התמזגה עם מפלגת העבודה, הוא נחשד במעורבות בעבירות פליליות של שוחד בחירות וקניית קולות, בדרכו לכיבוש המפלגה מידי שמעון פרס, הלוזר הקבוע. עמותת אומ"ץ הגישה בשעתו תלונה למשטרה בפרשה זו. התלונה טופלה עד כה באופן מסורבל, אבל אנו נעמוד על משמר ונוודא שהמשטרה לא תסגור את התיק בנימוק סרק של חוסר עניין לציבור. לנו יש דווקא עניין רב במוסריותו של פרץ.

המו"מ הקואליציוני שנערך לפני יותר מחצי שנה בין ראש הממשלה המיועד, אהוד אולמרט, גדול מושחתי ישראל בכל הזמנים, לבין פרץ, שהתחזה למנהיג חזק ששולט במפלגתו ומטיל מורא על יריביו, אמור היה להביא בשורה חדשה למדינה השסועה: סופסוף יישב ליד שולחן הממשלה אדם המתהדר בהיותו מומחה לצמצום פערים חברתיים ולתיקון עוולות. אך זו היתה שעתו הקטנה של פרץ: אולמרט תמרן אותו לקבל את משרד הביטחון, תחום שבו הוא חסר ניסיון, רק כדי להפקיד את משרד האוצר בידיהם החמדניות של אילי ההון, באמצעות איש הקשר שלו עימם, חברו הטוב אברהם הירשזון. למרבה הצער, ההמשך הטראגי ידוע לכולנו.

בימים אלה מתגלה פרץ פעם נוספת כאופורטוניסט משופשף. באיחור רב הופקד בידיו האחריות - החלקית בלבד - לוועדות שרים האמורות לטפל בבעיות חברתיות, ובכלל זה בעיותיו של המגזר הערבי, כל זאת תמורת הסכמתו לצירופו של אביגדור ליברמן, שנוא נפשו, לממשלה. עמיר, זאת רק ההתחלה: לא תיחלץ בקלות מן המלכודת שרוקם לך אולמרט; בהזדמנות הראשונה הוא יגלח לך את שארית שפמך ויבעט אותך משולחן הממשלה בחזרה אל שדרות. אך ראה את הצד החיובי שבעניין: כשתהיה אזרח מן המניין, תוכל סופסוף להתקין אמצעי מיגון בביתך.

כשהחליט רפי איתן, לאחר שחצה את גיל הגבורות ועשה רבות לביתו בעסקים מסועפים בקובה, שהגיעה השעה לצרף לרזומה האישי שלו גם את התואר "חבר כנסת", הוא פנה אל אריאל שרון, ידידו הוותיק, וביקש להשתבץ ברשימת מפלגת קדימה לכנסת. שרון לא מיהר להיענות לבקשה, לא רק משום שלא שש להרחיב את "המחלקה הגריאטרית" בקדימה, אשר כללה כבר את שמעון פרס ואותו, אלא גם משום שהכיר היטב את קווי אופיו של איתן, שבמשך שנים נושא בגאון את הכינוי "רפי המסריח".

לאיתן, האופורטוניסט הוותיק, לא היתה אפוא בעיה לחפש לעצמו אפיק אחר. הוא נענה להצעה לכהן בראש רשימת מפלגת הגמלאים, שאמורה היתה לטפל במצוקותיה של האוכלוסיה המזדקנת בישראל. המפלגה זכתה להצלחה רבה בבחירות האחרונות, בין השאר בזכות הצבעת מחאה של צעירים רבים, שמאסו במפלגות האחרות ותמכו בהבטחות שחרטו הגמלאים על דגלם.

לאיתן לא היתה בעיה לחשוף סודות מדינה בכתבת חשיפה בתקשורת לקראת הבחירות, בניסיון לצבור פופולאריות באמצעות אזכורן של כמה שליחויות עלומות-מסריחות שביצע מטעם המוסד. אך בדרכו לכנסת, היה עליו לפרק מוקש שהוטמן לו על-ידי ג'ונתן פולארד, המרגל היהודי שהוא הפעיל בארה"ב בעת שכיהן בתפקיד חשאי במשרד הביטחון. המילים "עקרונות" ו"ערכים" מעולם לא עניינו את איתן, שהעדיף לנצל את קשריו ולהתחבר בעסקיו אל פידל קסטרו הקובני, השליט השנוא על ארה"ב, במקום להתמקד במאבק למען פולארד, הנמק בכלא האמריקני.

בעקבות הצלחת מפלגת הגמלאים בבחירות, איתן - האיש העשיר בעל הסיגר הקובני, שעניי ארצו מעולם לא הטרידו אותו - הפך למרבה האירוניה לשר לענייני הגמלאים, תפקיד פיקטיבי שניתן לו, בין היתר, בזכות קשריו עם אולמרט, שמכיר אישית את כל אנשי העשירון העליון במדינת ישראל, ואיתן ביניהם. אין זה פלא שמאז הקמתה של ממשלת אולמרט, לפני כחצי שנה, מפלגת הגמלאים מתגלה שוב ושוב כסרח עודף של קדימה, ואיתן עצמו כנאד נפוח מחשיבות עצמית. הישגיה למען אזרחי גיל הזהב שואפים לאפס.

השבוע ניתנה לאיתן הזדמנות קטנה להתעלל בפרס, שהגיע לישיבת סיעת מפלגת הגמלאים כדי לבקש את תמיכת החברים במועמדותו לנשיאות. איתן, שזוכר היטב שפרס הטיל עליו בשעתו את האשם בפרשת פולארד, אפשר לחברי סיעתו להבטיח לפרס את תמיכתם, אך הוא עצמו הסתפק במילים "כל המוסיף גורע" - אמירה אופורטוניסטית, שפרס אינו יכול לשאוב ממנה עידוד רב.

לקראת סוף השבוע חיזק איתן את אחד משריריו הרפויים והודיע שמפלגתו לא תצביע בשבוע הבא בעד הצטרפות סיעתו של ליברמן לקואליציה אם דרישתה לקבל את תיק הרווחה לא תיענה בחיוב. אל חשש, בסוף היא תצביע בעד, כמו תמיד. בכל מקרה, טוב שליברמן מצטרף לממשלה כשר לעניינים אסטרטגיים, שהרי האביונים, מוכי הגורל והפגועים למיניהם יוצאים נשכרים מן המהלך הזה. מי יודע, אולי גם הזקנים ירוויחו משהו.

הדיונים שנערכו השבוע בוועדה הפרלמנטרית לביקורת המדינה הוכיחו לאיזו שפלות יכול לרדת יו"ר ה"גועליציה", חבר הכנסת רו"ח אביגדור יצחקי, שניסה בכל כוחו להקהות את עוקצן של העבירות הפליליות החמורות שביצע אהוד אולמרט ברשות לעסקים קטנים.

בין השאר, הוא תקף מילולית את מאיר (מקסי) ויסמן - האחראי על הפרויקטים בעמותת אומ"ץ, אדם מאופק ושקול, עתיר זכויות בתחום הביטחוני, לשעבר מבקר שירות הביטחון הכללי - שבא להבהיר לחברי הוועדה את עמדתנו בסוגיה; התקפה מילולית קשה מבית מדרשו של אופורטוניסט צבוע וגס רוח, שרק לפני זמן קצר מתח ביקורת חריפה על אולמרט וטען שאינו מתאים לשמש כראש ממשלה.

מזה שנים אני עוקב אחר מעלליהם של רו"ח יצחקי ושותפו לשעבר, רו"ח משה ליאון, שניצלו את קשריהם הפוליטיים המסועפים כדי להתעשר, מתוך הבנה שבמדינת ישראל הפוליטיקה היא ערוץ מהיר - לא פחות, ואולי יותר, מתרגילים חשבוניים עוקפי חוק - אל הכסף הגדול.

יצחקי הגיע למסקנה הזאת אחרי שליאון והוא הוחשדו בהעלמות מס והיו צפויים לעמוד לדין פלילי. הודות למעמדם וקשריהם, נציבת מס ההכנסה לשעבר, טלי ירון-אלדר, אפשרה להם לשלם בסמוי כופר על מעשיהם ופטרה אותם בכך מהעמדה לדין.

פעילותם הפוליטית-עסקית נעשית בתחכום: כך, למשל, הם החליטו בשלב מסוים "להתלבש" על משרד ראש הממשלה, שמייצר אופציות עסקיות בלתי-נדלות, בעיקר אם יש ידידים שמסייעים לך מאחורי הקלעים, ידידים מסוגו של אביגדור ליברמן. חלוקת העבודה היתה כדלקמן: כשכיהן ליאון כמנכ"ל המשרד, בתקופת ממשלת בנימין נתניהו, נותר יצחקי במשרד וגרף את הלקוחות, וכאשר נכנס יצחקי לנעליו בתפקיד, בתקופת כהונת ממשלת שרון, ליאון הוא זה שחיבק את הלקוחות במשרד, ובו-בזמן גם הגיש שירותים למפלגת הליכוד.

הפילוג בשורות הליכוד והקמת קדימה לא פגעו בשגשוגו של משרד ראיית החשבון המשותף של יצחקי וליאון, שהמשיך ליהנות ממנעמי השלטון והאופוזיציה גם יחד. ליאון, למשל, התמנה ליו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, תפקיד שלא הזיק, בלשון המעטה, לפעילות המשרד. יצחקי פנה בינתיים לעשייה פוליטית מסוג אחר והתמודד לכנסת מטעם מפלגת קדימה. לאחר הבחירות, אולמרט מינה אותו ליו"ר סיעת קדימה וליו"ר הקואליציה, אבל שמחתו של יצחקי לא היתה שלמה, הואיל וליאון, בן-בריתו העסקי, הודח מראשות דירקטוריון הרכבת בעקבות דוח שפרסם מבקר המדינה, דוח שניזון ממידע שהועבר על-ידי עמותת אומ"ץ.

לפני זמן לא רב נקלע יצחקי לתסבוכת נוספת, כשחקירה פלילית נפתחה נגדו לאחר שנחשף הסדר מס שהשיג ללקוחותיו תוך שימוש בנתונים כוזבים. מי שמעורבת עד מעל לצווארה בפרשה הזאת היא לא אחרת מאשר טלי ירון-אלדר, כיום פרקליטה פרטית, ששימשה כיועצת בנושאי מס ושכר ללקוחותיו המדוברים של יצחקי, שוחחה עם פקיד השומה שטיפל בתיקיהם וקידמה את הטיפול בענייניהם. יצחקי חפץ כמובן לגמול לנציבת המס לשעבר על פרשת הכופר. אומ"ץ עוקבת אחר התנהלות החקירה ותדאג לכך שאם היא תבשיל לכדי גיליון אישום, הפעם יצחקי לא יזכה לכופר. במקום זאת, הוא ייאלץ לחפש כפרה.

כשהאזנתי השבוע לריאיון רדיופוני עם עו"ד יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר, שיצא להגנתו של אהוד אולמרט ותקף את המערכת המשפטית על "התנכלותה" לראש הממשלה, שאלתי את עצמי מה באמת נאמן חושב על חברו הטוב אולמרט.

האפשרות הראשונה: נאמן מאמין שאולמרט הוא צדיק הדור, ולא ראש הממשלה המושחת ביותר בתולדות מדינת ישראל. האפשרות השנייה: נאמן, שמכיר היטב את אולמרט, בקיא לפחות בחלק ממעללי העבירות הרבות שעבר לאורך השנים, אבל מסיבות שלא קשה לנחשן, הוא מעדיף להיות בצד שבו מרוח הלחם.

אני נוטה לקבל את האופציה השנייה. נאמן, פרקליט מוערך וחריף-שכל, איננו אדם תמים עד כדי כך שיאמין בטוהר מידותיו של אולמרט. בריאיון עימו הוא התייחס, בין היתר, לעובדה שאולמרט לא הורשע במשפט הפלילי שבו הועמד לדין בשנות התשעים. נאמן טען שכתב האישום שהוגש בשעתו נגד אולמרט היה מיותר. נאמן אולי מזדהה עם אולמרט, כשני אחים לזיכוי.

הואיל והייתי מעורב באופן אישי במהלך שהוביל להגשת כתב האישום הזה, שקרם עור וגידים רק בעקבות עתירה לבג"צ שהגישה עמותת אמיתי, גלגולה הקודם של עמותת אומ"ץ, אני מוצא לנכון לציין שאולמרט נחלץ מהרשעה בעור שיניו, וגם זאת בזכות שיחות שנערכו עם עדי תביעה. זכרונם של חלק מהם התעמעם. נאמן, שהעיד במשפט - מרצונו הטוב - לטובתו של אולמרט, חי כנראה מאז בתחושה איומה שלאולמרט נגרם עוול נוראי.

הפרקליט הנאמן, נאמן, היה מעורב בשעתו, בעקיפין, בתרגיל מלוכלך אחר של אולמרט, שהצליח לשאוב מקופת המדינה סיוע בסך שישה מיליון שקלים והעבירו אל הקבלן הירושלמי מתתיהו ליפשיץ, למרות שהאחרון לא עמד בתנאי הזכאות לקבלת הסיוע. בתמורה לנדיבותו של אולמרט - נדיבות על חשבון הציבור - מכר לו ליפשיץ בית פרטי בן שלוש קומות ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, בית משופץ שנרכש בעבר על-ידי ליפשיץ כמבנה נטוש.

בקומה השלישית של הבית מתגוררת בתו של עו"ד נאמן. מעניין כי עד היום לא נחשפו פרטי חוזה ההתקשרות. מה שכן נחשף לימים הוא עסקת מכירת הבית לאיל ההון דניאל אברהמס, ששילם בעבורו לאולמרט מחיר גבוה הרבה מערכו האמיתי של הבית.

למרבה הצער, בדוח שהכין על העסקה הזאת, מבקר המדינה לא נתן את דעתו לאספקט מחשיד נוסף בקשר בין איל ההון האמריקני לראש הממשלה הנוכחי: ניסיונותיו של אולמרט לסייע לאברהמס במכרז לרכישת מניות בנק לאומי, חוליה נוספת בשרשרת פרשות השוחד שבהן נחשד ראש הממשלה. אין לי ספק שאם עו"ד נאמן יתבקש לחוות בפומבי את דעתו גם בנושא זה, הוא שוב ידבק בגרסת החפות.

אצל פרקליטים מסוגו של נאמן הלקוח תמיד צדיק.