שאלו שלום ירושלים ודמשק

מי שחושב כי סכנת "האיום הקיומי" האטומי מצד אירן על ישראל מתבטאת בפועל רק במהלכים ראשוניים של העשרת אורניום או במלים המתלהמות של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד המסביר לעולם השכם והערב, כי מטרתו היא למחוק את ישראל מעל מפת העולם ובהקדם האפשרי - חי בטעות חמורה. אחמדינג'אד איננו עוד מאמין מוסלמי פנאטי, חסר תרבות, כפי שרבים במערב טועים לחשוב. אחמדינג'אד בן החמישים הוא מהנדס במקצועו ובעל תואר דוקטור בהנדסה אזרחית. והמהנדס המתוחכם הזה לא רק מדבר. הוא גם עושה. בנחישות, בעזות מצח - וללא פשרה.

בחינה מדוקדקת של מהלכיה הצבאיים של אירן במזרח התיכון חושפת את האסטרטגיה המסוכנת של אחמדינג'אד: תנועת מלקחיים משולשת האמורה ללפות את ישראל מצפון, מדרום וממזרח מתוך כוונה למחוץ את מדינת היהודים.

מצפון גייס אחמדינג'אד את סוריה שהיא הציר המרכזי התומך בלוחמי החיזבאללה ומעביר אליהם נשק, תחמושת, רקטות וטילים - יחד עם כסף רב לתפעול צבאם. מדרום: מפעיל אחמדינג'אד את החמאס כאשר אנשי המודיעין שלו טורחים להעביר לרצועת עזה, דרך המנהרות שבתחום מצרים מדרום לציר פילדלפי, אמצעי לחימה משוכללים, טונות של חומרי נפץ וידע רקטי לייצור טילים בעלי טווח פעולה ארוך יותר מזה של הקסאמים. ובמזרח: מטיל אחמדינג'אד את מוראו על ישראל באיום לשיגור טילים בליסטיים, נושאי ראשי חץ רגילים (כיום) או גרעיניים (בעתיד).

נוכח האיום האירני, ישראל - על כל מפלגותיה - מאוחדת בדעה שיש לגבש דרכי פעולה תקיפות וכוחניות. יש המטיפים לתקיפה אווירית של אתרי הגרעין האירניים; יש הטוענים כי הדרך הדיפלומטית, בשילוב מעצמות המערב, היא הנכונה; ויש הסבורים שאופן הפעולה היעיל ביותר הוא חיסולו הפיסי של אחמדינג'אד. אולם יחד עם כל אלה קיימת אופציה נוספת לטיפול באיום האירני, אופציה שכמעט ואין מדברים על אודותיה - ניתוק סוריה מציר הרשע. ניתוק כזה אפשרי אם ישראל תיכנס למו"מ להסדר שלום עם סוריה.

כדי שלא תהיה טעות, רצוי להזכיר למי שמבקש להתעלם מן המציאות, כי נשיא סוריה בשאר אסד הכריז מספר פעמים, אפילו בתקופת המלחמה, כי היעד האסטרטגי שלו הוא להגיע להסדר שלום עם ישראל. לשלום עם סוריה יש מחיר. זאת יודע כל אחד. המחיר, כפי שמקובל להניח, הוא נסיגה ישראלית מלאה מרמת הגולן. נסיגה כזו פירושה, כך מקובל להניח, פינוי כל הישובים שהקימה ישראל מאז 1967. לפינוי כזה קיימת התנגדות עזה בחלקים ניכרים של החברה הישראלית. ביטוי להתנגדות הזו הביא לידי ביטוי ראש הממשלה אולמרט כאשר הכריז לא מכבר כי רמת הגולן תישאר בידי ישראל "לנצח נצחים".

הצהרות "שליפתיות" מן הסוג הזה אינן מתכונת נאותה לדיון מעמיק ביתרונות ובחסרונות הטמונים במו"מ עם סוריה. יתכן כי דיון מן הסוג הזה התקיים בחדרי חדרים ואימרתו של אולמרט היא המסקנה המתבקשת. אבל אם נצא מתוך הנחה שדיון כזה לא התקיים, ואם כן הרי שפרטיו לא הובאו לידיעה הציבור, חשוב לבדוק האם מו"מ לשלום עם סוריה באמת אפשרי. אני משוכנע שהתשובה לשאלה זו חיובית והיא טומנת בחובה יתרונות רבים לישראל.

יתרון מספר אחד: הצהרה על הרצון הישראלי הכנה לפתוח במו"מ עם סוריה תציג בעיני העולם תמונה חיובית של ישראל, כמדינה שוחרת שלום ולא מדינה שכל מה שהיא יודעת לומר הוא "לא". יתרון מספר שתיים: אם סוריה תסרב לקבל את ההצעה הישראלית - תהיה זו חשיפה של "הבלוף של אסד" ושוב נזכה בנקודות במאבק על דעת הקהל העולמית. והיתרון השלישי, הגדול מכולם: אם יפתח מו"מ לשלום יהיה זה הסדק הראשון במערכת היחסים ההדוקה בין אירן לסוריה ותחילתו של ניתוק מגע בין סוריה לחיזבאללה. במלים אחרות: יהיה זה השבר בתנועת המלקחיים המשולשת האמורה שכל כוונתה האסטרטגית למחוץ את ישראל.

ברור שמו"מ מן הסוג הזה יהיה כרוך ב"ויתור כואב" ברמת הגולן, אולם מי שמניח כי הפתרון היחיד להסדר היחסים עם סוריה הוא נסיגה מלאה של ישראל מרמת הגולן ופינוי כל המתיישבים - חי בטעות. דוגמה טובה לפתרון שאינו כולל נסיגה ופינוי ידועה היטב לסורים מתוך מה שקורה במערכת היחסים בינם לבין טורקיה בחבל אלכסנדרטה.

חבל אלכסנדרטה שוכן בפינה הצפון-מזרחית של הים התיכון ובמרכזו עיר הנמל הנקראת בטורקית איסכנדרון שנוסדה על-ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 133 לפני הספירה. חבל אלכסנדרטה הוכלל בגבולותיה של היישות שנקראה "סוריה המודרנית" רק בשנת 1920, עם העברת השליטה בסוריה למנדט צרפתי. רק ב-1939 הועברה השליטה בחבל לידי טורקיה. סוריה הוכרזה כמדינה עצמאית בשנת 1946 כאשר השליטה באלכסנדרטה נתונה בידיים טורקיות, אך סוריה מעולם לא השלימה עם אובדן החבל. כל מי שיעיין במפות סוריות יגלה, כי אלכסנדרטה מופיעה בתחומי השטח הריבוני הסורי והיא חלק מסוריה. הטורקים, לעומת זאת, מתייחסים לנושא בדיוק להיפך. במפות הטורקיות נקרא החבל איסכנדרון והוא נכלל בתחום הטריטוריה הריבונית הטורקית.

שנים רבות קיימת המחלוקת בין שתי המדינות על חבל ארץ זה, הרבה יותר ממניין השנים שחלפו מאז כבשה ישראל את רמת הגולן. אבל למרות זאת, סוריה וטורקיה למדו לחיות עם הבעיה ללא מלחמות. כך או כך בחבל אלכסנדרטה מתגוררים תושבים בעלי אזרחות טורקית וגם תושבים בעלי אזרחות סורית. כל אחד מהמתגוררים בחבל רשאי לרכוש נכסים וקרקעות מבלי להתייחס לשאלה מה אזרחותו. סטטוס דומה קיים בעוד מקומות בעולם. למשל - בחבל אלזס-לוריין על הגבול שבין גרמניה לצרפת.

פתרון מן הסוג הזה ניתן להחיל גם ברמת הגולן. ישראל יכולה להעביר את הריבונות הטריטוריאלית על הרמה לידי סוריה מבלי שאזרחי ישראל המתגוררים ברמת הגולן ייאלצו לפנות את יישוביהם. כל תושב שירצה בכך יוכל להמשיך ולהתגורר ביישובו, ישלם מסים לשלטונות סוריה במקום לשלטונות ישראל, ואם ירצה בכך, יתכן ואפשר יהיה לדבר גם על אזרחות כפולה.

יתכן שהוויתור הישראלי יהיה כואב, אבל נראה לי כי רוב הציבור בישראל יהיה מוכן לקבל פתרון מן הסוג הזה, מבלי שיהיה צורך לעבור שוב טראומה לאומית של פינוי כפוי והינתקות. ואולי סביר מאד להניח כי מה שירכך מאד את קבלת ההסדר המוצע תהיה הסיטואציה החדשה שבמסגרתה יוכלו אזרחי ישראל לנסוע במכוניותיהם הפרטיות לאתרי הנופש בטורקיה ומשם לכל אירופה. ממש חבילה במחיר מציאה.