טנטרה והגדרתה

טנטרה

הטנטרה, שפירושה מארג או מתווה, היא מסורת ספרותית-דתית רבגונית ועשירה שמקורה בהודו והיא מתבססת על ה"פוראנות" שהם חלק מספרות הסנסקריט-הינדואיסטית. בהתייחסות עממית רואה המערב בטנטרה מלה נרדפת לפולחן מיני-אזוטרי ומתעלם מהמגוון העשיר של מסות ספרותיות והגותיות שנכתבו משך הדורות.

הפוראנות כוללות סיפורי כשפים ושדים בצד דברי הגות פילוסופית ודתית עמוקה. הן מספרות ביו היתר על מעשי זנות בין האלים, ומהם נבעה האמונה כי "כל מעשי הבריאה הם תוצאה של היוני (אבר המין של האישה)", והתפתח פולחן שיווה לינגא (האלהת אבר המין הזכרי), מה שהוביל לרעיון שהתרופה הבדוקה ביותר לגאולה הם יחסי מין. רעיון זה הביא לצמיחתה של תנועת השאקטי (אנרגיה נשית) שסיסמתה כללה גם את האלהת הזנות והמין. הטנטרה מתייחסת ליוגה המינית כאל עיסוק לגיטימי ואל המין כתרגיל של שליטה עצמית בדומה לתרגילי הנשימה.

הטנטרה השפיעה גם על הבודהיזם, והביאה ליצירת אמנות מורכבת הנושאת סמליות מינית-קוסמית-מאגית: היא ראתה בתחום המיני מוטיב חשוב, והשתמשה בצורות גיאומטריות וצורות מופשטות אחרות במטרה להציג את השאיפה לגאולת הנשמה ולשחרור, ולתאר התמזגות הישויות: הפיזית-ארצית והאלוהית-קוסמית, הקונדאליני.

טנטרה היא תפיסה פילוסופית ודרך חיים ההפוכה לחלוטין מתפיסת החיים המערבית. בעוד תפיסת אפלטון גורסת כי יש לחיות לאור ערך כלשהו אשר השגתו תביא לשיפור החיים, הטנטרה גורסת כי לחיות הוא ערך בפני עצמו.

הערך העליון בטנטרה-בהיותו גם נקודת מוצא וגם מטרה - הוא ההוויה. אפלטון היה קורא לזה אידיאת ההוויה, אלא שטנטרה מדגישה ומפתחת דווקא את אותו היבט אשר לא קיבל הדגש מספיק בתרבות המערבית ואומרת כי האדם בצורתו הגופנית הארצית, בבשרו ובחומריותו, הוא אחד מהתגלמויותיה הרבות והאינסופיות של ההוויה עצמה ולכן גם הוא מהווה ערך עילאי בפני עצמו.

מקום שש הצ'אקרות של ה"אנרגיה הכמוסה"

מה יעשה אדם אשר בתוקף נסיבות חייו שאליהן נתגלגל, סטה באורח חייו ובתפישתו מתודעת ההוויה המקורית והוא מוצא עצמו כבול לתפישה השכלתנית או שבוי באנוכיות? מה יעשה אדם שחייו רוויים מתיחות, מוכי שממון, נטולי-סיפוק, וחסרי חדוות-חיים והוא מבקש להשיג את מצב ה"חסד""? מהי תקוותו להגיע למצב זה מבחינה מעשית?

הטנטרה עונה על שאלות אלו בכך שהיא מציעה לאדם דרך מעשית שהיא בטווח השגתו והופכת את מצב החסד לאפשרי. הניסיון לפשר בין המתח ותחושת התסכול ובין תחושת ההגשמה נקרא "הדרך". הדרך היא תרגול של השגת ההוויה, המודעות להוויה וההישארות בה.

ומהי הדרך? "אל תדכא ,אל תשלול, אל תבלום, אל תטיל דופי, אל תכפה, אל תעריך, פשוט חייה ותן לחיות".

לצורך הדגמה ניתן להשוות את תפישת האהבה לפי תורת טנטרה, לתפיסת האהבה המערבית. השקפתו של אפלטון בעניין האהבה הארוטית (כפי שמובעת מפיה של דיוטימה), טוענת: "ארוס הוא האהבה ליפה... הוא חומד את היפה." ולשם מה רוצה ארוס את היפה? לשם "הולדה ביפה, הן מצד הגוף והן מצד הנפש... וההזדווגות של הזכר והנקבה הולדה היא. והמעשה מעשה אלוהי, ובברייה בת התמותה ההריון והלידה הם מיסוד האלמוות, ואינם יכולים להתהוות בדבר שאינו הרמוני, והמכוער אינו הרמוני ביחס אל כל האלוהי".

מכאן שהיופי הוא האמצעי של האהבה הארוטית ומעשה ההזדווגות, מהיותו מקור היצירה וההתחדשות של בני-תמותה, הוא התגלמות היסוד האלוהי שבו.

למעשה, מתורת אפלטון ולאורך כל ההיסטוריה המערבית, מצמצמות התפיסות הרעיוניות המערביות את אופקיו של אותו רעיון אפלטוני ומוהלות אותו בתפיסות חומריות, שמעמידות את הקיום על בסיס מה שנתפס על-ידי החושים הארציים.

אפלטון, כאמור, רואה את האהבה הארצית כמניע ההזדווגות והלידה מהיותן סמל כוח היצירה האלוהית, כאשר האהבה היא המניע לבריאת ההוויה. לעומת זאת בטנטרה האהבה היא היצירה עצמה כמצב של הגשמת אידיאה, וגם סמל לכוח המלכד את מגוון מרכיבי ההוויה ומביאם לכלל הרמוניה ואחדות.

הרמוניה, יופי, יצירה והזדווגות שבתפיסתו של אפלטון מתפצלים בין המושג "אהבה" למושג "הזדווגות ולידה" - מיוחסים בטנטרה כולם למושג אחד ויחיד: "אהבה", האהבה היא ההזדווגות וההזדווגות היא האהבה, הכל נתפס כשלמות אחת.

מעשה האהבה הארוטית הוא בראש וראשונה מימוש הוויית הגבריות לגבר והגשמת ההוויה הנשית עבור האישה. את גילום ההוויה באמצעות המפגש הפיזי בין גבר לאישה רואה הטנטרה בשני מישורים - הגופני והחוויתי. הקשר המיני אמור להוביל לשלמות ולהתמזגות הנכספת הן במישור הארצי והן בזה הקוסמי.

א. המודרא - הוא המפגש החיצוני בין הגבר לאישה (הזדווגות).
ב. ז'אנאנאמודרא - הוא המפגש ה"פנימי" בין הגבר לאישה (מיזוג התודעה/חוויה).

קרמהמודרא: היא המפגש הפיזי בין הגבר לאישה הכולל את כל המגעים הגופניים בין בני הזוג - החל מליטופים הדדיים ומגע זה באברי מינו של זה וכלה באקט המיני, באורגזמה ובתחושת ירידת המתח ורפיון סערת הרגש. סיטואציית הקרמהמודרא טומנת בחובה גרעין דו-משמעי, שכן היא עשויה או להוביל או לא להוביל את האדם אל מישור ההוויה העמוק יותר - הז'אנאנאמודרא (jnanamudra). הדבר תלוי באופן ואיכות חשיבתם של בני הזוג ובדרך התייחסותם לחיים, ולפיכך גם זה אל זה. כאשר במצב הקרמהמודרא שרויים בני הזוג בהתאמה רבה ובהרמוניה נפשית זה עם זה מתמזגת הסיטואציה - שהיא בשרית מעיקרה - עם ממד התודעה העל גופנית.