אם יתאמתו השמועות והחשדות על המתרחש במפלגות המובילות, ואולי לא רק בהן, ראוי יהיה להיזכר בהשוואה שעשתה גולדה מאיר לפני שנות-דור בין מפא"י, גלגולה הקודם של מפלגת העבודה, לבין טאמאני-הול (Tammany Hall), שם נרדף לשחיתות פוליטית. אין מחלוקת לגבי הדחיפות של ביעור נגע השחיתות ושאר התופעות החמורות המתגלות בקשר למערכות הבחירות של שתי המפלגות הגדולות בישראל. אבל, למרות להיטות התקשורת לעסוק באופן כפייתי בנושא הפיקנטי שנפל בחלקה, אין לשכוח כי אין זה הנושא החשוב באמת, הן בבחירות 2003 והן לעתידה של מדינת ישראל.
בלי להמעיט בחומרת המעשים הנחקרים, נזק נוסף וחמור ביותר הוא ההסטה של מערכת הבחירות וההפסקה הכמעט מוחלטת של הדיון בנושא שצריך להיות המוקד של מערכה זו: הכרעתה של מלחמת אוסלו ומניעת הקמתה של מדינה פלשתינאית ממערב לירדן. יש להניח שהקולות שיפסידו המפלגות המובילות יפלו בעיקר בחלקן של 3 אחרות: האיחוד הלאומי, מרצ ושינוי. גידול של שינוי, זו המתאפיינת ב"שינאתם אומנותם" כמשקל נגד לאלה ש"תורתם אומנותם", לא יתרום להבהרת השאלה המרכזית הנ"ל, אלא לבלבול נוסף במרכז המפה הפוליטית, שם נמצאות מפלגת המרכז החדשה (הליכוד) ושינוי עצמה. יתר על כן, החלפתם של מועמדים אנונימיים מטעם הליכוד במועמדים דומים מרשימת שינוי, אף היא לא תסייע. גם אם שינוי נראית כנהנית העיקרית מאובדן הקולות של הליכוד והעבודה, הצבעה למפלגה בעלת מסר אחד בלבד, שאיננו רלבנטי למציאות בה שרויה ישראל, אף היא מסיטה את מערכת הבחירות מן העיקר.
לעומת זאת, אם הליכוד יאבד מנדטים לטובת האיחוד הלאומי, ומרצ ב' תאבד בוחרים לכיוון מרצ א' - יש סיכוי להתבהרות מסוימת של המפה הפוליטית. כאשר הן בליכוד והן בעבודה ניכרים פערים משמעותיים בין הקו של ראשי המפלגות לבין ההעדפה של מרבית מועמדיהן ובוחריהן, הרי שהצבעה עבורן או עבור שינוי שביניהן תהפוך את הערפל הפוליטי בישראל לסמיך עוד יותר. חשיבותן של בחירות 2003, כפי שנראו עד לפני זמן קצר, וכפי שחשוב שתהיינה, היא בהקשר של סילוק הערפל ובחירת קו ישראלי ברור יותר במלחמת אוסלו. ללא התבהרות כזו יש להתחיל להתכונן לבחירות נוספות ב-2004.
עד לפני כשבועיים נאמר על מערכת הבחירות הנוכחית היא "הגורלית ביותר בתולדות מדינת ישראל", למרות שהגדרה כזו ניתנה כמעט לכל מערכות הבחירות בעבר. ואמנם, מעולם לא התקיימו בישראל בחירות תוך כדי לחימה על הבית וקרוב לבית, מלחמה הנמשכת כבר למעלה משנתיים, וערב מלחמה נוספת מול אויב שעלול לגרור את ישראל למערבולת מסוכנת. מצב זה אינו מאפשר לישראל על כל מערכותיה, כולל זו התקשורתית, את המותרות של התעלמות מהמלחמה המשפיעה על כל המתרחש במדינה, ושל התעסקות כמעט אך ורק עם נושא השחיתות או עם יחסי חילונים-חרדים, דחוף ככל שיהיו.
בנסיבות שנוצרו חובתה של מערכת אכיפת החוק לפעול בנחרצות וללא משוא-פנים לביעור השחיתות. קשה לומר שתיפקודה עד כה מתעלה לרמה הנדרשת, הן מבחינת היעילות החיונית והן מבחינת ההכרח להיות ולהיראות נטולי-עמדה בתוך הקלחת הפוליטית. אבל, המערכת הפוליטית והשיח הציבורי חייבים לשוב לאלתר לשאלות הקיומיות של ישראל, 9 שנים אחרי אוסלו.
__________________
יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני
