ממצאים עיקריים בספר
(א) חוק בישראל אוסר על שופטים לדון בנושאים פוליטיים, לבד משאלות מובהקות של הפרת חוק.
(ב) שופטי בית המשפט העליון בישראל פועלים, מזה שנים, בנושא מינויי שופטים - כקבוצה מגובשת.
(ג) האקטיביזם השיפוטי של שופטים אלה הוביל לפסיקות, שהגבירו את כוחם והעלו את מעמדם לרמה גבוהה מזו של הכנסת; בפרשנותם כאילו קיימת חוקה בישראל, הגביהו עצמם אף מעל לעם - שרק הוא (אפילו לא פרלמנט) רשאי מכוח ריבונותו לקבל חוקה.
(ד) על פרלמנט במדינה ללא חוקה כתובה חלות מגבלותיו של שליח, לפי עקרונות השליחות, שמכוחם אין הוא רשאי להגביל את עצמו; זו אחת הסיבות לכך, שאין הוא רשאי לאמץ חוקה.
(ה) בדמוקרטיה אין לקבל כיום חוקה, אלא במשאל עם או במצבי משבר.
(ו) האיסור על הפרלמנט להגביל את עצמו נובע גם מעקרון ריבונותו של העם ומן העיקרון הדמוקרטי הבסיסי.
(ז) בדמוקרטיות העם הוא הריבון, ובישראל נתונה הריבונות לעם היהודי לתפוצותיו.
(ח) לכן חוק השבות ומניעת זכות שיבה מן הפלשתינאים, כמו גם הקצאת קרקעות המדינה להתיישבות יהודית באמצעות הסוכנות היהודית, מוצדקים.
(ט) הואיל וכיום אין בסיס לשיפוט חוקתי בישראל, בטלה מעיקרה כל פסיקה שיישמה שיפוט חוקתי - בבחינת "פקודה בלתי חוקית בעליל" - כפי שגם בטלים כל הוראות חוק המתיימרות לקבוע הגבלה עצמית פרלמנטרית.
