צדק או קונספירציה

הארץ. פרשת שרון החדשה - זו הנוגעת לקבלת ההלוואה בסך 1.5 מיליון דולר מאיל ההון היהודי-בריטי, סיריל קרן, מעוררת שאלות רבות. אחת מהן, שטרם נדונה כאן, היא זו: האם מדובר במאבק לגיטימי מצד גורמי התביעה בישראל, לנבור ולחקור חשד אמיתי שעולה נגד שרון ו/או מי מבניו (גלעד ועמרי), או מדובר חלילה בניסיון מנוול להפיל את שלטונו של אריאל שרון, ולהשיג, אגב כך, מצנח הצלה לגורם המדליף/המסובך בפרשה אחרת שגם היא טעונה סממנים פוליטיים ופליליים.

ובקיצור: האם מדובר בניסיון מבורך לבער שחיתות ולעשות צדק, או בקונספירציה בזויה ועבריינית. השאלה מי הדליף (ומה מניעיו) היא העומדת עתה לחקירה - בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. מאליו מובן, כי רק לאחר סיום החקירה ניתן יהא לדעת בוודאות מי העבריין, ומה היו מניעיו.

יאמר כאן, פרסום המסמך על-ידי עיתון הארץ לחיקור דין, הינו לגיטימי ומתחייב. לו היה מגיע אלי אותו מסמך, הייתי דואג לפרסמו בכלי התקשורת. יחד עם זאת, לא הייתי מוסיף כמה בדותות, בהן: כי הלוואה ניתנה בריבית זולה; וכי לא היה ניתן למשכן את חוות השקמים - שתי נקודות היכולות להעמיד באור בלתי לגיטימי את עצם קבלת ההלוואה מידיד המשפחה, הלוואה ההופכת מתנה/תרומה, כביכול, בנסיבות בהן נרמז; וגם לא הייתי נמנע מלהציג עובדות כהוויתן, למשל: שצרתו החדשה של שרון, נולדה לאחר שהתנדב להשיב את התרומות שקיבל (4.7 מיליון ש"ח), בלא שנתבקש לכך על-ידי המבקר. את זאת ניתן ללמוד מדוח המבקר עצמו.

אברמוביץ. לא רק הארץ נמנע מהצגת העובדות כהוויתן. העיתונאי אמנון אברמוביץ הלך רחוק עוד יותר. ביום שישי (יומן, ערוץ 1), העלה אברמוביץ טיעון, לפיו היה שרון מחוייב להשיב את הכסף - מכוח חוק המפלגות, ולכן אין לשבחו על השבת הכסף.

טיעון זה משולל יסוד. חוק המפלגות מחייב מפלגות. ושרון, כידוע, אינו מפלגה. טרם. ובכלל, בצדק רב - חוק המפלגות מתייחס לעודפי כספים שנתקבלו כתרומות, ונותרו בקופה כעודף, ולא לכספים שכבר הוצאו. ההיגיון הטמון בכך: להגביל שימוש בכספי תרומות לשימושים אליהם יועדו התרומות, והעודף - בחזרה לתורמים.

מבקר המדינה, אליעזר גולדברג, היה ער לנקודה זו, אחרי הכל, מדובר במשפטן מנוסה מאוד. ולכן, בתחילת הפרשה, בעת שחקר סוגיה זו, פנה המבקר בטיוטת הדוח אל מפלגת הליכוד, והודיע כי הוא עומד לחייבה להשיב את הכסף שהוצא שלא כדין. רק לאחר שהשתכנע, כי המפלגה - כישות משפטית - אינה קשורה לכספים אלה, אותם קיבל שרון אישית שנה קודם לכן כתרומות בתקופת הפריימריז הקודמים בליכוד (עת התמודד מול בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, ומאיר שטרית), קבע המבקר כי חובה זו אינה חלה על הליכוד. מאידך, לא יכול היה המבקר לחייב את שרון להשיב את התרומות, ולאור תקדימי העבר ספק אם היה עושה זאת גם אם היתה בידו הסמכות. הטעם לכך: אין זה מעשי לחייב פוליטיקאי להשיב מכיסו כספים שקיבל כתרומות, אותם הוציא במערכת בחירות. עובדה היא, כי במשך עשרות שנים, איש לפני שרון לא השיב ולא נדרש להשיב את כספי תרומות. בנסיבות אלה, שרון - מיוזמתו, ולאחר שהבין כי זו הדרך הנכונה למזער את נזקיו, החליט להשיב את התרומות בהן נעשה לפי המבקר שימוש שלא כדין. בנסיבות אלה, רק טבעי ששרון ובניו יגייסו כסף, גם ממקורות חיצוניים, כדי לעמוד בהתנדבות שרון האב להשיב את כספי התרומות.

מצער להיווכח שוב, כי העיתונאי אברמוביץ מטשטש את העובדות - ועוד בערוץ ממלכתי - במקום להציע לפוליטיקאים אחרים שסרחו, ובהם עמרם מצנע, בנימין נתניהו ואהוד ברק, להשיב כספים שקיבלו בעבר כתרומות, בהם עשו שימוש בלתי חוקי.

היועץ. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, הורה כידוע על פתיחת חקירה, כדי לגלות את זהות המדליף לעיתון הארץ. לדידו, ואת זאת הוא הבהיר היטב, אין מדובר בהדלפה של 'צימוקים' כאלה ואחרים מתיק חקירה, אלא בניסיון לשבש את מהלכי הבחירות בישראל, ובגרירת גורמי התביעה בישראל אל המגרש הפוליטי, דבר העלול לפגוע קשות באמון הציבור.

בשונה מחקירות קודמות, הפעם נקט רובינשטיין יוזמה שנועדה להשיג תוצאות. ובמהירות. הצוות, בראשו מונה עו"ד ערן שנדר, מי שהיה עד לא מכבר ראש המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), הוסמך לדרוש מהנחקרים להיבדק בפוליגרף. ובאמצעות כלי זה, כידוע, ניתן להשיג תוצאות מהירות. רובינשטיין התגבר גם על התנגדותו הערכית-העקרונית (אותה הביע בעבר) לעצם השימוש בפוליגרף, וזאת כאמור, כדי להשיג תוצאות מהירות - עוד לפני הבחירות. רובינשטיין קבע את יום ה-20 בינואר כמועד להגשת ממצאי החקירה. הממצאים עשויים, איפוא, להימסר, עוד לפני הבחירות.

הדעת נותנת, כי אופן התנהלותו של רובינשטיין בנושא זה, מלמדת כי יש בידיו הערכה מסויימת באשר לזהות המדליף. החשוד הוא כנראה איש בכיר. רובינשטיין זועם על המדליף, המחזיק לפי ההערכה במשרה רמה בקרב גורמי האכיפה בישראל. העובדה שהיה נגיש למסמך. לא ננקוב כאן בשמו של החשוד, מטעמי זהירות, ובטרם הוכח כי החשוד הוא אכן המדליף. יחד עם זאת, ניתן לספר כאן, כי החשוד (וכאמור נושא זה טעון חקירה ואימות) הוא גם אחד האישים שרקחו את תוכנו של מסמך חיקור הדין, שנשלח אל התביעה בדרום אפריקה - בבקשה לחקור את סיריל קרן. החשוד הוא גורם "העובד" - במישרין ו/או בעקיפין, עם העיתונאי ברוך קרא כבר זמן רב, בפרשיות שונות.

החשוד. להדלפה קדם מעשה שערורייתי. את המסמך רקח אותו גורם-חשוד, יחד עם בכירים בפרקליטות, עוד בטרם מוצתה החקירה בישראל, ובכלל - עוד בטרם נחקר גלעד שרון בנושא זה, ואף בטרם נשאל שאלה אחת - אם בעל-פה ואם בכתב. גלעד שרון הוא, כידוע, האיש שקיבל את ההלוואה בפועל. הוא החתום על המסמכים, והוא המנהל את חוות השקמים ששועבדה בחלק מהזמן להחזר ההלוואה. גלעד ועמרי שרון הם למעשה הבעלים של חוותה שקמים, אליהם הועברה ב-1989 מכוח כללי 'ועדת אשר'.

כל מי שמצוי בחקירות יודע, כי התביעה בישראל נוהגת לבקש חיקור דין ממדינה אחרת, רק לאחר שמיצתה את החקירה בישראל. המדינה המתבקשת לבצע חיקור דין, אינה מתנדבת לבצע את העבודה השחורה עבור התביעה בישראל, בטרם זו הוכיחה, ומסרה מידע, בדבר הפעולות שביצעה, ובמיוחד - האם אכן מיצתה את כל מהלכי החקירה אצלה, והאם חיקור דין הוא האופציה המתחייבת.

העולה מכך: קיים חשש כי אותו גורם שהדליף את המסמך לעיתונאי ברוך קרא (הארץ), ביצע למעשה קונספירציה: ראשית - הוא רקח מסמך שלא היה כלל מקום לשיגורו לדרום אפריקה (בטרם מוצתה החקירה כאן); ולאחר מכן דאג להדליפו לעיתון הארץ, במטרה שלא יכולה להישתמע אחרת: להשפיע על מהלכי הבחירות, ולהפיל את השלטון בישראל. ועם זאת אין להשלים כלל וכלל. משוכנע אני, כי אם וכאשר ייחשפו פרטי החקירה, ויתברר התבשיל הקונספירטיבי שרקח אותו חשוד-מדליף, לא ייחלצו להגנתו אפילו בכירי השמאל הקיצוני.

מעניין כאן לציין, כי בעיתון הארץ קיים חשש מפני חשיפת זהותו של המדליף. אולי זו הסיבה, שאחד הפרשנים הבכירים בעיתון זה, אמיר אורן - שאולי יודע מי המקור של ברוך קרא - מנסה עתה לבנות אליבי לאחד הבכירים, כאילו היועץ רובינשטיין מכוון אליו, וכאילו הדבר נובע מכך שהוא, רובינשטיין, מבקש את רעתו של אותו בכיר. אמיר אורן מגונן ונוקב מפורשות בשמו של ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי, כמי שאת ראשו עתיד עו"ד שנדר לספק כ"סחורה שהזמין אליקים רובינשטיין בפרשת שרון-קרן, באריזה פוליטית". לא לנו לקבוע מי ייפול כמדליף בפרשה זו. מה שמעניין הוא, שהעיתון החושף - הארץ, ופרשנו הבכיר, הם המפנים עתה את אור הזרקורים אל מזרחי, כאילו הוא החשוד של רובינשטיין.

מעניין גם להזכיר, כי אותו אמיר אורן - היוצא עכשיו נגד חקירת המדליף להארץ - עודד לפני שלוש שנים פתיחת חקירה (שאכן נפתחה, והסתיימה ללא תוצאות), בשאלה מי מסר לכותב שורות אלה את המסמכים, שהובילו לחקירה פלילית נגד עזר ויצמן, בחשד שקיבל, שלא כדין, הכנסות חודשיות במשך שנים בהיקף כולל של מאות אלפי דולרים, מידידו האישי, איל ההון אדוארד סרוסי. עזר ויצמן נאלץ להתפטר, בשל זאת, מכהונתו כנשיא המדינה.