פצצת תבונה מהלכת?

גבר מחזר בלהט אחרי אישה. הוא מצהיר על כוונתו - חתונה! ועד שתתרצה, הוא מרעיף עליה מתנות לרוב, כותב לה שירים, ומרגש אותה בנגינתו בפסנתר. אחרי חצי שנה של שכרון חושים היא נעתרת, והם מתחתנים. יומיים אחרי החתונה, היא חוטפת את הבוקס הראשון בעין. לעבודה הלכה עם משקפיים גדולים, כהים. אח"כ מגיעה ההתנצלות עם הפרחים, היין והשוקולד... וההתפייסות, ו... שוב מכות. ו... שוב התפייסות. ככה שנה וחצי. בפעם האחרונה שהכה אותה, היא אושפזה, הוא נעצר ונישפט. בטרם נכלא לחמש חמש - הם התגרשו.

אחרי שהשתחרר מהכלא, הוריד את הפלולה, קנה זר פרחים ענקי, התלבש יפה, ושם פעמיו היישר אליה. הוא תפס אותה בתקופה שהיתה מחוזרת ע"י גברים אחרים. "השתניתי" הוא נשבע לה, "אני שוב רוצה להתחתן איתך". לא ידידות, ולא הצטרפות לחוג המכרים - רק חתונה! ועכשיו!! עם כל המחויבות. והיא, כאילו לא למדה כלום... הסכימה. מה תגידו על אישה כזו?
...
ומה תגידו על מפלגה, שחוזרה בלהט ע"י מנהיג עטור צל"שים, היא נעתרת לחיזוריו, ומבין האחרים הוא נבחר להנהיג אותה. אחרי שהתיישב על ההגה, התניע, נסע במהירות מטורפת, קילל נהגים, דרס הולכי רגל, נכנס בכמה עצים ועמודי בטון, וצעק על שוטרי תנועה. דובריו הסבירו את התנהגותו כ... חוסר סבלנות לטיפשים. אחרים אמרו "נכות רגשית". והוא בז לכוווולם, ומבקש לשפוט אותו אך ורק על-פי מבחן אחד- התוצאה!!!

אחרי שנה וחצי בשלטון, הוא מרסק את המפלגה, משאיר אותה עם חובות של עשרות מיליוני שקלים, והולך לעשות לביתו. חמש שנים. ושוב מגיע זמן ההתמודדות, ושוב הוא חוזר עם הצהרה: רוצה להיבחר ליו"ר. לא חבר מן המניין- רק מנהיג. בעל הבית. לא רוצה להיות "סתם" ח"כ, או שמישהו יואיל בטובו להחליט בשבילי על תיק בממשלה.

עליו תגידו שלחוצפתו אין גבול, ועל המפלגה - אם ייבחר - תגידו את מה שהייתם אומרים על האישה מהפסקה הקודמת. אלא שלחוצפן הזה יש מליצי יושר רבים, חלקם מוגדרים כמעצבי דעת קהל בכירים. כותב נחום ברנע: "האמת, הייתי רוצה לראות אותו עכשיו ליד שולחן הממשלה... השכל עובד, חד ואנליטי ומבריק" (ידיעות-אחרונות / 19.1.07).

שבוע קודם, דן מרגלית במעריב הגדיר אותו כלא פחות מ-"פצצת תבונה מהלכת". האיש שריסק מפלגה שרבים מחבריה סבורים שהוא "פצצת זמן מתקתקת", בעידן ה"אין מנהיגים", הוא אליבא דא דן מרגלית "פצצת תבונה מהלכת". מה אני אגיד לכם? נפלאות דרכי השם!

שורות אלה נכתבות בגין הציטוט הבא מאותו מאמר: "נסיגתו (של ברק) מלבנון היתה מלאכת מחשבת שתאמה את עמדתו מהשנים שכיהן בהן כראש אגף המודיעין. הוא הניח את היסודות לתמיכה בינלאומית בהתנהלותה של ישראל בגבול הצפון. שרידיה קיימים עד עתה, למרות מלחמת לבנון 2006". סוף ציטוט.

"מלאכת מחשבת"?!?... אודה: דן מרגלית הוא עיתונאי שאני מעריך מאוד, למרות שפה ושם אני חולק עליו. כמו במקרה הזה. ראשית העובדות: הרבה אחרי שפשט את מדיו, בתגובה להצעתו של השר לשעבר אביגדור קהלני (שצידד בנסיגה חד-צדדית), התראיין רב צל"ש אהוד ברק בנושא לבנון. וזה מה שאמר: "מי שמדבר על נסיגה חד-צדדית, הוא חסר אחריות. הוא יביא לחיזוק החיזבאללה, ליותר הרוגים, ויותר קברים... ברור שבלי הסכם, הסדר כולל בלבנון שקשור בהסכמה סורית- אין תנאים, ואין נסיגה". ציטוט מילה במילה. המראיין: דן מרגלית. (פופוליטיקה/ 3.2.97).

עיניכם הרואות: בניגוד למה שכותב מרגלית, מר ברק סבר שנסיגה חד-צדדית מלבנון, תחזק את החיזבאללה, ותביא ליותר הרוגים... והוא צדק!! מה הסיבה ששינה את דעתו? הסקרים, וארגון "ארבע סמרטוטות" (כל הזכויות שמורות לתא"ל מיל שמוליק זכאי).

ובאשר לתמיכה הבינלאומית עליה מדבר מרגלית: בעולם שאינטרסים מניעים את גלגליו, התמיכה לה זכינו במלחמה האחרונה, היא בבחינת סוכריה שטעמה המתוק התפוגג. צריך להדגיש, שאת מלוא המחיר בגין הנסיגה החד-צדדית, ישראל טרם שילמה. על-פי הערכות של כל הלשעברים בביטחון, צה"ל חייב להתכונן לסיבוב הבא.

לסיום, היה זה ברק שדרש מאיתנו שנשפוט אותו על-פי מבחן אחד: מבחן התוצאה!! והתוצאה, גם לפי דעתו, היא לא משהו. אם לא היה חושב כך, לא היה אומר לברנע: "הקמפיין שלי יתמקד בעתיד, לא בעבר". ואם ממש נגזר עלינו לראות אותו שוב בחיינו הציבוריים, אז שכל אחד שרואה אותו יגיד לו: בלי נאוה, אני לא קונה...