מצוינות ומוטיבציה

כאשר מגיעים ללימודי המשפטים באוניברסיטה או במכללה, סטודנטים בשנות העשרים לחיים, לאחר שירות צבאי, בלא התנסות בחוויה של לימודים במחלקה אוניברסיטאית אחרת - נמצאים הם בשלב שבו מטרידות אותם עדיין שאלות בדבר משמעות החיים, טיבם של החיים הראויים וזהותם העצמית כבני-אדם.

בבית-הספר למשפטים, ניתן למצוא - לא רק סטודנטים שיחסם ללימודיהם הוא מקצועי, אלא גם סטודנטים המבקשים למצוא בלימודיהם קושיות ותשובות לשאלות היסודיות של קיומם כבני-אדם ולעסוק לא רק בלימוד של תכנים, אלא בעיקר להתמודד עם שאלות של משמעות.

טקס זה מוקדש לסטודנטים המצטיינים.

כידוע, ערך המצוינות הינו ערך שאליו שואפים ארגונים, חברות ואנשים פרטיים. ערך זה חרוט על דגלם של כל אותם תלמידים, השואפים להגשימו ולפעול לאורו. המצוינות מתאפיינת בדרך המיוחדת בה הגיעו אליה - דהיינו - מידת היצירתיות והחדשנות וכמובן כהשגת המטרה.

מושג ה"מצוינות" מדובר מאוד בימינו בעולם החינוך. ובעצם, מהו מושג המצוינות? לכאורה, הרי זה מושג אינדבידואליסטי מובהק. האומנם?

אנו יכולים לייחד למושג זה פירוש משלנו, שהרי יש לתמוך במיצוי יכולתו של כל יחיד. אני מצוין בתחום זה; אתה מצוין בתחום אחר; כל אחד והמצוינות שלו. מצוינות מסמנת את השאיפה להגיע למקסימום. הרצון להשיג את המקסימום דורש עבודה קשה ומאומצת. לא בכדי נאמר: "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו" (תהלים קכ"ה, ה'). כך גם ה"זורעים יוזמה קוצרים מצוינות".

והנה בתהלים פרק צ"ב נאמר:

"בפרוח רשעים כמו עשב...".

"צדיק כתמר יפרח...".

הנה דוד המלך מדמה את הרשע לעשב. ואת הצדיק לתמר. והעניין הוא כך: העשב מהר צומח ומאוד מרשים, אבל הוא תיכף ומייד גם מתייבש והולך. כך דרכם של אנשים שאינם רוצים להתאמץ ורק לזכות בכל בקלות ובמהירות. ברם, גם הכל הולך ונאבד מהר.

לעומת-זאת - הצדיק, נמשל לתמר. עד שעץ תמר צומח זה לוקח זמן רב, ועד שמניב פירות גם זמן רב אולם הוא נשאר תמיד חזק וחסון.

כך כל דבר שאדם עמל עליו ומתייגע להשיג אותו - הרי הוא נשאר אצלו קנוי לעולם בקניין גמור, ולא ילך מהר.

בשנים האחרונות, מרחיב בית המשפט העליון את תחומי חלותו של המשפט גם אל מעבר למלה החרוטה בספר החוקים וקובע, כי ערכים שונים טבועים במשפט ויש לאוכפם באמצעות המשפט ובתי-המשפט. זכויות שונות שאינן מפורטות בספר החוקים מוצאות את דרכן להיכל המשפט באמצעות תפיסה רחבה זו של המשפט. כך גם סטנדרטים של התנהגות הנאכפים על רשויות המדינה ומוסדותיה. "מלוא כל הארץ משפט" - אומר הנשיא (בדימ.) של בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, בהתכוונו כי על כל פעולה ופעולה חלה נורמה משפטית ואפשר לומר עליה, כי היא חוקית או בלתי-חוקית וכי הנורמות המשפטיות החלות הן עולם ומלואו המשתרע מעבר לגבולות המשפט הפוזיטיבי המצוי בספר החוקים.

מנגד, ואולי בהשפעה ישירה של הרטוריקה החדשה של בית המשפט העליון, הולכת ומתגבשת בציבור הדעה שאין דבר מעבר למשפט, שהמשפט משקף את הקוד הנורמטיבי היחיד בחברה הישראלית. אם מעשה הוא חוקי, או מוכרז ככזה על-ידי בית המשפט או רשויות האכיפה, הרי שהוא גם מוסרי, אתי וראוי. זיכוי בבית משפט או החלטה שלא להגיש כתב אישום מיד מתפרשת כתעודת יושר וטוהר.

הנכונות של בית המשפט להיות מעורב יותר בהכרעות ציבוריות זכתה להיענות מיידית מצד הציבור, המציף את בית המשפט בפניות על כל דבר ועניין. מידת האמון שהרשות השופטת זוכה לה היא מהגדולות שבמוסדות המדינה, והיא אחד הגורמים המרכזיים למשפטיזציה של החברה הישראלית.

באחד ממאמריו מציין פרופ' עלי זלצברגר, כי נהירתו של הציבור לבג"צ ומידת האמון הגבוהה בו נובעים מתפיסה פורמליסטית של הציבור את המשפט ואת בתי-המשפט - תפיסה, הרואה במשפט כלי אובייקטיבי וניטרלי ובשופטים מפעילים מיומנים של כלי זה. אבל הלוא פתיחותו של בית המשפט העליון לתלונות הציבור נובעת מזניחת הפורמליזם, מהכרה שהשופטים אולי אינם פוליטיקאים רודפי-כוח או אנשי-מפלגה, אך הם בהחלט בעלי תפקיד יצירתי של שותפים בהכרעות החברתיות בישראל.

בשנים האחרונות, כל סכסוך ומחלוקת מוצאים דרך קלה לערכאות, החל בבית משפט לתביעות קטנות וכלה בבג"צ. כפי שאחיזת האצבע על ההדק בחברתנו קלה, כך גם הופכת קלה גם הגלישה אל הנתיב המשפטי -שיפוטי. סכסוכים שהיה אפשר ורצוי לפתור מחוץ למסגרות הפורמאליות של בתי-המשפט, עושים את דרכם הישר לחיקם של עורכי-הדין, ואלו ממהרים לרוץ לבתי-המשפט. כמו-כן, מספר עורכי-הדין הנדרשים לטפל בכמות ההולכת וגדלה של תביעות גם הולך וגדל.

כסטודנטים למשפטים, זיכרו, שלא לקבל דברים כחקוקים בסלע. חישבו, הפעילו את התאים האפורים שלכם, שיתגלו כתאים צבעוניים מאוד, את האינטואיציות, את החושים. בדקו מה שאומרים לכם, צאו מהנחת יסוד שאין אמיתות מוחלטות, שגם אם סמכות פוליטית או משפטית או אקדמית אומרת דבר, אפשר לבחון אותו, לערער עליו, לתקוף אותו. עשו את המוטל עליכם לא רק מתוך מחויבות משפטית או תקנונית, לא רק כדי להשיג ציון טוב יותר, כדי למצוא מקום טוב יותר, כדי למצוא עבודה מכניסה יותר. עשו את מה שאתם שלמים אתית ומוסרית עמו. חישבו תמיד מה ראוי ומה צודק ולא רק מה נכון מבחינה משפטית צרה או רחבה.

פרדריק פולוק, ההיסטוריון הגדול של המשפט האנגלי, מספר לנו, שבימי-הביניים היה קדוש מיוחד שאליו התפללו תלמידי המשפטים שלא ייכשלו בבחינות. אין אנו יודעים - הוא כותב - אם קיוו שהקדוש יחזק את שכלם וזיכרונם בשעת הבחינה או שייתן רחמים בלב הבוחנים שינהגו עמם לפנים משורת הדין. ואם נכשלו בבחינה, סימן וראיה שהקדוש לא פרש את כנפיו עליהם - אם מתוך סתם רשעות, ואם מפני שעוונותיהם גרמו להם. כמו בימי-הביניים כן גם היום הצלחת לימודי המשפט אינה נמדדת אלא לפי תוצאותיהן של בחינות. מכאן, שתלמידים רבים, רבים מדי, לומדים מלכתחילה לא לשם הרחבת הדעת והאופקים, כי אם לשם עמידה בבחינות בלבד; ואין פלא שרבים מאלה שוכחים את לימודם מיד לאחר הבחינות, שהרי מטרת הלימודים הושגה, ולמה לסחוב עמי את כל המשא הכבד הזה של ידע שאולי לא יהיה לי בו צורך שימושי לעולם.

מי שחושב ועושה כך, שולל מעצמו מלכתחילה את כל ההנאה הרוחנית מלימודיו ומונע במו-ידיו בעד ההנאה לצמוח עד כדי התלהבות. ולעומתו, מי שניגש לעצם לימודיו מתוך סקרנות אינטלקטואלית, מתוך רצון כן להרחיב את דעתו בידיעותיו ולרכוש לעצמו שיטות חדישות אך בדוקות לחשוב ולהבין ולנתח. מי שמתכוון במודע להשתלט על הטכניקות של הליכים משפטיים והדרכים לקדם עשיית משפט צדק - הוא אשר ימצא בלימודיו מקור לא אכזב להשכלה ולהשראה ולהנאות רבות והוא עתיד לעמוד בבחינותיו לא בשכר שינון מיכני של הדברים בעל-פה, לא מתוך ידיעת האמת.

הפקולטות למשפטים מכינות תוכניות לימודים, הכוללות גם מקצועות לבר-משפטיים. עורך-דין שלא למד אלא את המקצועות המשפטיים המעשיים והשימושיים, לא יהיה אלא לבעל-מלאכה. עורך-דין שיש לו השכלה כללית, והפילוסופיה, ההיסטוריה והסוציולוגיה של המשפט שגורות על-פיו, עשוי להיות אומן. גם בעלי-מלאכה יכלו שיעשו מלאכתם יפה ותקינה, אבל האומן מביא לעבודת המשפט ניצוץ של יצירתיות, משל לפרוזה יבשה ההופכת תחת יד האומן ללשון חכמים ומשוררים.

בכתבה שנכתבה במגזין לאיכות ומצוינות, מדצמבר 2004 בנוגע למצוינות בארגונים, נכתב:

"מצוינות היא תרבות ארגונית שהמוטו שלה: כאשר טוב יותר אפשרי, טוב איננו מספיק, ולעולם אפשרי טוב יותר. התרבות הארגונית שכותרתה מצוינות, מסמנת דרך חיים ודרך החיים יוצרת תרבות ארגונית המתאפיינת בהיבטים הבאים:

• תפיסת מציאות פתוחה וגמישה, המאפשרת ראיית השונה, ראיית השינוי המתחולל והפיכת שינוי מזוהה להזדמנות.

• תרבות ארגונית של מצוינות יוצרת תובנות פרו-אקטיביות, המניעות לעשייה.

• התרבות יוצרת קוהרנטיות בתהליכי הפעולה ויוצרת קשר מובנה בין ערכים, נורמות, טקסים ארגוניים, סמלים, נהלים וכללי התנהגות שכולם נגזרים מן הליבה התפיסתית (חזון) של הארגון ומחזקים אותה.

• פעולות הארגון כולן נגזרות מתוך התרבות הארגונית ועוצמת הארגון הינה בקוהרנטיות שנוצרת.

כשאנו אומרים ארגון של מצוינות, אנו מדברים על ארגון שתרבותו מניעה אותו להתחדש, לזהות שינויים בסביבת המשימה ולהפכם למנוף לקידום הארגון וחיזוק המובילות שלו בסביבת המשימה בה הוא פועל. וזאת תוך עיצובה בהתאם לתפיסתו, או לחילופין התאמת עשיותיו לתהליך השינוי."

הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פרק ב הלכה ז) מונה את המאפיינים הייחודיים הראויים לדיינים בבית-הדין. כסטודנטים מצטיינים, כולי תקווה, כי כפי ששאפתם להניב מעצמכם את המיטב בלימודים, כך תדעו להטיב עם זולתכם וסביבתכם ותכירו בחשיבות הנעלה שבמעשים אלה. וכך נאמר בהלכות הסנהדרין:

"בית דין של שלושה אף על-פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב, וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות, בזמן שיהיו בעלי עין טוב, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודיבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פִרקן נאה, ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כעניין שנאמר ויקום משה ויושִיעֵן, ומה משה רבינו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלוהים כמשמעו, שונאי בצע אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חוסֵר יבוּאֵנוּ, אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החָמַס ובורחין מכל מיני העָוול."

באותו עניין, אני רוצה לספר לכם סיפור נחמד, שאת מוסר-ההשכל ממנו תיקחו אתכם הלאה בהמשך דרכיכם:

מסופר על תחרות של צפרדעים. המטרה היתה להגיע לראש המגדל. במקום היו המון אנשים. הרבה אנשים, שצעקו ועודדו את הצפרדעים. התחרות החלה, אבל מאחר שההמון לא האמין שהצפרדעים יוכלו להגיע לראש המגדל, כל מה שניתן היה לשמוע מהקהל היה: "כמה חבל! הצפרדעים האלה לא יצליחו לא יצליחו...".

הצפרדעים התחילו לוותר. אבל היתה אחת שהתעקשה, והמשיכה לטפס אל ראש המגדל. ההמון המשיך לצעוק... "כמה חבל - אתם לא תצליחו!" והצפרדעים התחילו לוותר, למעט צפרדע אחת, שהמשיכה רגועה ובמשנה מרץ... כשהתקרב סוף התחרות, כולם התייאשו וויתרו למעט אותה צפרדע בודדה, שבניגוד לכל הציפיות המשיכה והמשיכה, עד שהצליחה במאמץ רב להגיע לראש המגדל. כולם רצו לדעת איך זה קרה... וצפרדע אחת הלכה לשאול את המנצחת איך הצליחה להשלים את המשימה. וגילתה... שהמנצחת היא בכלל חרשת!!!

לכן, אל תיתנו לאנשים עם הרגלים וגישה שליליים... שיפילו את היפות שבשאיפותיכם. זכרו תמיד, את כוחן של המילים שאתם שומעים או רואים... לכן, תמיד תהיו חיוביים. משמע - תמיד תהיו חרשים, כשמישהו יאמר לכם שאתם לא מסוגלים לממש את חלומותיכם.

ולפני סיום, עוד דבר-מה לי אליכם, אשר כדאי שתיקחו אותו עמכם:

בקרוב יפנה כל אחד מכם לדרכו. כל אחד מכם יעסוק בעבודתו, בנושאים שונים. שימרו בתרמיל אותו אתם נושאים עמכם את אהבת האדם, ההגינות והמקצועיות. אני מאחל לכם, כי תצלחנה דרככם, מי בעריכת דין, מי באקדמיה, מי בייעוץ משפטי ומי בדרך החדשה אשר יבחר לו. אני מקווה, כי כל אחד מכם יתרום לחברה בדרכו שלו. השתדלו להיות אנשים טובים ורגישים יותר ותשאפו להגיע לחברה צודקת יותר ולעולם טוב יותר.

וכסטודנטים מצטיינים, אני סמוך ובטוח, כי תמצאו את דרככם המיוחדת, אשר תוביל אתכם לפסגה ולהצלחה.


עלו והצליחו
כל טוב,

סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון.