יום חשוב למעמד הקורבן

אנו חיים בחברה פטריארכאלית, בה מתקיימים שני עקרונות מרכזיים: הכוח בידי הגברים והחברה היא לעולם הירארכית - על-מנת ליצור סביבה המאפשרת הפעלתו של אותו כוח. גברים שולטים במוקדי קבלת ההחלטות, בצמתי המפתח של החברה ובכל הברזים והצינורות בהם עובר ההון, שבלעדיו לא ניתן לקיים ריבונות אישית, קבוצתית או עסקית כלשהי. שני המטבעות העיקריים של הכוח הם לכן כסף ומין. המין, כפי שראינו לאחרונה, הוא לא רק הזהות הגברית, אלא אף השימוש בשליטה מינית ומיניות לצורך הנצחת היתרון המעמדי.

לאור זאת, החיבוק החם של ראש הממשלה לרמון בעקבות הכרעת הדין - ששולח מסר של זלזול עמוק במחצית מקהל מצביעיו, הצער העמוק של יו"ר ש"ס ותגובות נוספות של ביקורת על שיקול הדעת של בית המשפט, הן התגייסות גברית טיפוסית להגנה על גבולות המושב שלהם. זכורות לנו תופעות דומות במקרה איציק מרדכי - החל מארוחות הצהריים הגבריות בביתו וכלה בהתגייסות למנוע את הורדתו בדרגה וניסיונות להחזירו למיינסטרים באמצעות גיוסו ע"י אלי מויאל משדרות, כמורה לאזרחות.

האשה - הנערה, התמה, החלשה, שאין לה גיבוי של בעלי הון ושלטון - היא טרף קל, לא יותר מכלי לשמירת מעמדו של איש הציבור. אין לה זהות, יש לה רק שימוש. לצרכיו.

אבל לא רק הקורבן מנוצלת עד בוש לצורך שימור מעמדו של איש הציבור ולצורך טוויית רשת ביטחון שתאפשר לו גם להיות עבריין וגם לא לתת על כך את הדין. נשות ציבור, כגון רונית תירוש, שולמית אלוני ואחרות, בוגדות הן בשליחותן הציבורית והן בנשים אחרות בעצם היותן חלק ממסע יחסי הציבור וההכפשה נגד הקורבנות. כתבתי על כך במאמרי "החברות של רמון", שהתפרסם בווינט בשלבים מוקדמים של הפרשה, כשציבור מגוון של נשות ציבור, פמיניסטיות לכאורה, התגייסו ליחצן את אסטרטגיית ההגנה של רמון, שכללה את האשמת הקורבן ואת מסע הדה-לגיטימציה לחוק נגד הטרדה מינית, שאינו קשור למעשה למקרה זה ולו קשר אקראי.

ב"החברות של רמון" ציינתי כי "זיכוי מלא של רמון תחת מכבש הלחצים הזה, שאלוני, דיין, ברנדס, קדמון, אלבין ושאר החברות הנאמנות החדשות או הישנות יהיו חתומות עליו, כמוהו ככתב אישום נגד נשים, נגד זכויות האדם שלהן ומעמדן בחברה הישראלית".

בית המשפט אמר את דברו הן לגבי מעשיו של רמון והן - באופן מובהק - לגבי סלידתו מהמסע היחצ"ני הרחב שניהל רמון להאשמת הקורבן בעבירתו שלו. יש מימד סימבולי חשוב לשניהם, שאני מקווה שישמש בידי חברי וחברות הכנסת - שליחי הציבור של 52% מאוכלוסיית מדינת ישראל - כרמז לצורך הדחוף בחקיקה נגד תופעות דומות ולאמצעי ענישה הכוללים החמרת הענישה במקרה של הרשעה, לנאשמים שניסו להכפיש את קורבנם.