נאום הפאניקה של אולמרט

ראש הממשלה צדק בחלק מהדברים שאמר בנאום במועצת קדימה, בעיקר על החלק שבו הודה כי הוא לא פופולרי. אולמרט הוא באמת שועל ותיק בפוליטיקה, כפי שהעיד על עצמו, ואין ספק שהוא יכול היה לעשות מהלכים שהיו זוכים לאהדה. לדבר אחד לא התייחס אהוד אולמרט בנאומו - לכך שממשלתו הגיעה למבוי סתום. מבין כל הנאומים שנשא ראש הממשלה מאז נבחר לתפקיד לפני שנה, היה זה הנאום המעניין ביותר, אבל גם נאום זה לוקה בדבר החשוב מכל, אין בו בשורה חיובית אחת או כיוון שיכול לרמוז לאן פניה של הממשלה הזאת.

אולמרט, למרות היותו ותיק בפוליטיקה, כפי הנראה לא הפנים את מה שאזרחי ישראל מרגישים כבר זמן רב. מדינה לא צריכה מנהל טוב. היא צריכה מנהיג. אפשר להסתפק אפילו במנהיג בינוני, זה עדיף על כל מנכ"ל מובחר ככל שיהיה. אם אולמרט היה נכנס למשבצת המנהיג, מצבו היום היה טוב יותר. אבל הוא הלך על העניין של המנהל. קודמו, אריאל שרון, עשה גם דברים לא פופולריים. גם בתחום הכלכלי וגם המדיני. אבל בכל זאת היה אחד מראשי הממשלה הנערצים ביותר. למרות שהיה מנהל גרוע, ונתן לסביבתו להשפיע על מהלכיו כמעט מהתחלה ועד הסוף, מנהיג הוא בהחלט היה. או לפחות דימוי של מנהיג, גם זה משהו.

אולמרט הוא רטוריקן בחסד עליון. הוא בקיא באומנות הנאום והשיח, אולי הוא הכי מוכשר בתחום במערכת הפוליטית. אבל פה בדיוק גם הבעיה שלו. ספק אם הנאום האחרון יכנס לליבם של האנשים ששמעו אותו, למרות שאין ספק שאולמרט כיוון בדיוק לשם. אנשים למדו כבר לא להתפעל מלשונו המושחזת. אבל דבר אחד אולמרט כן הראה בנאום, וזה שהוא לחוץ. זה היה נאום של פאניקה. נאום שנועד להיות הכותרת הראשית של העיתון למחרת, מתוכנן ומחושב. זה לא נאום מהלב. אלה דיבורים של מי שסבור שאין לו עוד מה להפסיד.