טירוף המדינה הפלשתינית

נחשו, מי אמר: "...תוכנית האוטונומיה היא הרת אסון. הקמת שלטון עצמי...ביטול הממשל הצבאי.. יוצרים את הסכנה החמורה ביותר שלגביה היה קיים קונסנסוס לאומי - הקמת מדינה פלשתינית עצמאית". ומי אמר: "לא ננהל מו"מ עם שום גורם פלשתיני. עצם ההסכמה לנהל מו"מ כזה - פירושו התייחסות מצד ישראל אל האפשרות של הקמת מדינה שלישית בין ישראל וירדן, ולכך מתנגדת ישראל בכל תוקף".

מי הוא זה שראה במדינה הפלשתינית "סכנה חמורה ביותר" והתנגד לכל מו"מ איתם, כדי שאפילו מחשבה על מדינה פלשתינית לא תעלה על הדעת? לא אחר מאשר יצחק רבין! (בנאום בכנסת - 25.9.78, ובעתון מעריב - 5.12.75, בהתאמה).

תאמרו - חלפו 30 שנה והרבה השתנה מאז?

אכן השתנה: שתי אינתיפאדות, רוצחים-מתאבדים, קסאמים, שלטון חמאס טרוריסטי, שוד וגזל ומלחמת כנופיות, אנרכיה שלטונית, חיזבללה ואלקעידה בתוך הארץ, הקצנה מסוכנת של ערביי ישראל, חדירה אירנית, למעלה מ-1,500 נרצחים יהודים ואלפי פצועים (רשימה חלקית).

לאחר כל אלה, אם שרת חוץ, יוצאת הליכוד, מתפייטת בעיניים מצועפות על חזון הקמת "מולדת פלשתינית" בנחלת אבותינו, וגם הליכוד בעצמו חדל להתנגד לרעיון האובדני הזה - אל תחפשו הסבר הגיוני. פנו לפסיכיאטר!

הבטחות אמריקניות

נתניהו הבחין היטב בסכנת המוות האורבת לנו מן המדינה הפלשתינית, ועל כן היתנה את הצבעתו בעד "מפת הדרכים לפתרון קבע של שתי מדינות" ב-14 הסתייגויות ממשלתיות. אולם קונדוליזה לא רצתה לשמוע על כל התנייה והודיעה בגסות שהם לא שאלו אותנו, מפת הדרכים היא עובדה מוגמרת והסתייגויותינו אינן משנות מאומה. בתגובה, נסוגו שרון וממשלתו כעלה נידף מכל לשון של התנייה ומיהרו לקרוא להסתייגויות - "הערות".

תמורת זאת הם ביקשו לקבל מן האמריקנים לפחות עלה-תאנה כלשהו, לכסות בו את ערוות חתימתם על מפת-דרכים שכל עניינה להפוך את ארץ ישראל לפלשתין. קונדוליזה נענתה והעניקה להם סמרטוט עלוב של מסמך, בו הואילה לאשר - "כי הערות ישראל הן ביטוי לחששות אמת", ולהבטיח - "לטפל בהערות אלה באופן מלא ורציני בעת מימוש מפת הדרכים".

הבנת את זה, ברוך? גם תליין יכול בהחלט לאשר לקורבנו שהחששות לחייו הם "חששות אמת" - ועוד איך, לתליין גם לא תהיה בעייה להבטיח לטפל בפחד-המוות של הנדון "באופן מלא ורציני". איך יטפל? למשל, כמו שכדור של 9 מ"מ מטפל בכאב ראש.

האם הניסוחים העלובים והמבישים האלה הרגיעו את פחדיו של נתניהו? או שמא שימשו לו כתירוץ בלבד, לשמור על כיסאו בממשלה שבגדה בכל מה שהבטיח אי פעם לבוחריו?

קונדוליזה הפכה את "היוזמה הסעודית" ליוזמה אמריקנית

עכשיו, שהגיעה עת ההוצאה להורג, קונדוליזה שילחה בנו את הכדור הקטלני, הפכה את "היוזמה הסעודית" ליוזמה אמריקנית. אך אין לבוא בטענות לקונדוליזה ולבוס שלה, הנשיא בוש. היוזמה הסעודית כבר כיכבה בגדול באותה מפת דרכים שממשלת ישראל אישרה, ובאלה המילים:

"..ההסדר (שתוצאתו תהיה מדינה פלשתינית בלתי תלוייה, דמוקרטית ובעלת חייות) יסיים את הכיבוש שהחל ב-1967, יתבסס על וועידת מדריד, על העיקרון של אדמה תמורת שלום... ועל היוזמה של נסיך הכתר הסעודי עבדאללה, כפי שאושרה ע"י פיסגת הליגה הערבית בביירות.. יוזמה זו היא אלמנט חיוני"...

מעיניו של נתניהו לא נעלם שהיוזמה הזאת מכתיבה חזרה עד לקו הירוק, כולל בירושלים, וקליטת כל פליטי תש"ח הערבים, עפ"י ההמלצה 194 של עצרת האו"ם, שהערבים אינם חדלים לדקלם אותה. כיצד איפוא הצביע בעד מפת הדרכים? האם שם את מבטחו ב-"הערה" מס. 10, שבה נאמר: "ביטול כל התייחסות להחלטות בינלאומיות..(היוזמה הסעודית והיוזמה הערבית שאומצה בביירות)"?

השבוע הגיע שעת מיבחנה של "ההערה" הזאת. קונדוליזה פתחה כביש-עוקף-מפת-דרכים, המבטל למעשה את המסמך כולו ומשאיר מתוכו רק את היוזמה הסעודית, ואותה הפכה ליוזמה אמריקנית: פעילה, יוזמת, דוחפת, כופה. זכר לא נשאר מכל הירושה הפוליטית של שרון, מכל הסייגים שבהם ניסה לעטוף את הסכמתו המופקרת לאמץ את רעיון המדינה הפלשתינית. לפי התכתיב האמריקני החדש -

המו"מ יהיה תחת טרור ואש קסאמים. ארגוני הטרור לא יפורקו ונשקם לא ייאסף. להיפך, הם ימשיכו לאייש את ממשלת פלשתין. לא יהיה וויתור על אלימות. ישראל תיסוג, ובו-זמנית תמשיך הרצועה להפוך למבצר מאיים, דמוי דרום-לבנון. ההסתה והחינוך לטרור יימשכו באין מפריע. לא יהיה אפילו מס-שפתיים של הכרה בישראל. המו"מ יהיה עם הטרוריסטים. לא יהיה שלב-ביניים של מדינה פלשתינית "זמנית". תוך כדי טרור יימסר לידי ממשלת-טרור כל השטח כולו כ-"מצב-קבע".

איך עומד בנחשול הזה הסכר של "הערות הממשלה"?

לו הסמרטוט העלוב שקראו לו "הערות הממשלה" היה שווה פרוטה, אולמרט היה קורא לגברת רייס את הסעיף 10 ל"הערות" ומודיע לה שהיוזמה הסעודית "בטלה". תחת זאת, הוא שיבח את "היוזמה", כינה אותה "מעניינת" והודיע שישראל מוכנה "לבחון" אותה. בחשאי הוא מנהל זה חדשים, בירדן, פלירט עם הנסיך בנדר הסעודי ומלקק את השפתיים אחרי כל מיפגש.

בקיצור, מהסכר לא נשאר זכר. ולא זו בלבד, אלא שכל המקורות מדווחים, כי רק סוגיית הזרמת הפליטים לתוך ישראל נותרה עדיין פתוחה. חיובה של ישראל לסגת עד לקו הירוק, להשמיד את היישובים ולחלק את ירושלים אינו עוד במחלוקת.

ובכל זאת, לא אחר מאשר שמעון פרס מצא לנכון למלמל משהו על ירושלים. מפריע לו, שתורה יגיע "כל כך מהר". ברוח זו, צריך לתקן את הפסוק הידוע ולומר, שתשכח ימינו של מי ששוכח את ירושלים - מהר מדי.

ועוד פרט קטן. זוכרים את המכתב הנשיאותי ששרון נופף בו להצדיק את ההינתקות? את התחייבותו של בוש שישראל לא תאולץ לקלוט פליטים? הכל חלף עם הרוח. קונדוליזה מכריזה עכשיו שארה"ב אינה דורשת הכנסת כל שינוי ב"יוזמה הסעודית". אמור מעתה - "זכות השיבה" היא מעכשיו דרישה אמריקנית.

בהיסטוריה ובפוליטיקה הבינלאומית קוראים למצב שאליו נקלעה מדינת היהודים כתוצאה ממדיניות "ההינתקות" - שח-מט, קטסטרופה, קריסה, מפולת, התמוטטות, ובצרפתית debacle - תבוסה גמורה.

רצה הגורל, ויחד עם הקריסה המדינית נפלה עלינו גם קריסה מוסרית - מהנשיא, ראש הממשלה ושר האוצר, ודרומה. נבגדים ע"י האמריקנים, רדופים ע"י המשטרה, מושפלים ע"י התקשורת והסקרים - מה עוד מעסיק את חבורת הצמרת האומללה הזאת בימים אלה? בית אחד, שקנו יהודים בחברון, גבעה חרבה אחת בשומרון, שמעט אידיאליסטים שנותרו לנו, מבקשים לבנות את חורבותיה.

זעקי, ארץ אהובה!