הדיקטטורה של הנשיאה בקנשטיין <span style='font-weight:normal;'>[2]</span>

החשיפה

בשבוע שעבר חשפנו כאן את הדיקטטורה השיפוטית שמפעילה נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, עדנה בקנשטיין, כלפי כמה מהשופטים הכפופים אליה.

ציינו כאן כי אחד המקרים נוגע להנחיות ישירות של בקנשטיין, שהתערבה באופן בלתי תקין לכאורה בהחלטות שיפוטיות של שופטי המעצרים, וגם נזפה קשות בשופט יחקאל הראל, "המתעקש" לעשות מלאכתו נאמנה, ולפסוק, שומו שמים, כפי שמחייבו החוק - גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם בקשות המשטרה, ובמיוחד עם בקשות מדור התביעות של המשטרה במחוז תל אביב, שבראשו עומד סגן ניצב אבי היימן, השומר על "קו פתוח" עם בקנשטיין.

בעקבות הפרסום הובאו בפנינו מסמכים נוספים, המעידים עד כמה לקויה היא מלאכת השיפוט בהיכל בתל אביב, באותם עניינים שעליהם הצבענו כאן. לא בגלל היעדר שופטים איכותיים ולא מחמ ת עצלות, וגם לא עקב חוסר במוטיבציה מצד חלק ניכר מהשופטים. הבעיה היא, כאמור, הנשיאה בקנשטיין וכמה שופטים הסרים למרותה - אגב התבטלות בפניה.

המסמכים שבהם מדובר מלמדים על בקשה שהגישה מחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ לבית המשפט השלום בתל אביב ביום 21.1.03. מחלקת החקירות ביקשה לעצור ארבעה חשודים, שנתפסו יום קודם באזור תעשייה דרומי בדימונה, כשהם פורקים מכולה של סיגריות מוברחות ומעמיסים אותן למשאית אחרת. החוקר רונן בן-משה ביקש לעוצרם למשך ארבעה ימים נוספים. הדיון התקיים באותו יום בפני השופטת דורית רייך-שפירא, שהחליטה כדלהלן:

"לפי האמור בבקשה, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה.

"כיוון שהחשודים נעצרו לראשונה אמש, בשעה 19:30, טרם חלפו 24 שעות כאמור בחוק וזכותה של היחידה החוקרת להביא הבקשה או בקשה מקבילה בפני בית משפט מוסמך בטרם ישוחררו החשודים".

ההחלטה עוררה את כעסה של השופטת בקנשטיין, שאליה הובא הדבר. בקנשטיין הורתה להעביראת התיק הזה לשופט אחר. שלא כפי שמחייב/מאפשר החוק, לא הובא הדבר בפני ערכאת ערעור (במסגרת ערר) - שהיא, במקרה זה, בית המשפט המחוזי בתל אביב; ואף לא נעשה כהנחייתה של השופטת שפירא-רייך. קיצור דרך בלתי חוקי, זו הדרך שנבחרה.

השופט בשן מחליט

ואכן, כפי שמסרנו כאן בשבוע שעבר, עוד באותו יום הובא הדבר בפני השופט ירון בשן. בא כוחם של החשודים, עו"ד אורי בן נתן, העמידו על ההחלטה הקודמת שהתקבלה,ועל דחייתה למעשה. "אני מייצג את ארבעת המשיבים בבקשה", אמר. "יש לי טענה מקדמית - אין סמכות לבית המשפט הזה. זאת מאחר שניתנה החלטה על-ידי בית משפט שלום בתל אביב, והדרך היחידה להשיג על ההחלטה היא בערר של בית משפט מחוזי בתל אביב. שופט יחיד שמוסמך לדון בבקשה שהגישה המשטרה זה ערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לכן בית המשפט (והשופט בשן, י.י.) לא יכול לשבת כערכאה על כבוד השופטת שפירא, בית משפט השלום".

ראש מדור חקירות מכס תל אביב, יהודה בכר, אמר בדיון:

"הטענה שנטענת היא לא ראויה. בהחלטה שנתנה כבוד השופטת רייך-שפירא נפלה שגגה לפניה. זוהי שגגה של חוק. כשהשגגה היא מטעמי חוק, היא כאילו לא ניתנה... ההחלטה שניתנה היא ההחלטה שבחוסר סמכות. בית משפט לא יכול היה לתת החלטה שכזו. ההחלטה שניתנה עוסקת בחוסר סמכות מקומית. נפלה שגגה. בית משפט התעלם מהוראת חוק מפורשת... לשאלת בית המשפט מדוע לא הגשנו ערר על ההחלטה שלא לדון - ההחלטה לא דנה לגו פה".

השופט ירון בשן טרח לתעד את הטיעונים כדבעי בפרוטוקול בית המשפט. גם את החלטתו המוזרה תיעד. הנה היא לפניכם:

"הבוקר הוגשה בקשה זו בבית משפט זה. בית המשפט החליט שאין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטה הזו היא על פניה מוטעית. בטרם הספיקו הצדדים לחזור לבית המשפט בפני אותו מותב (הרכב, י.י.), כדי להעמידו על טעותו, נסעה השופטת וכך הגיעה הבקשה אליי. מכיוון שהבקשה כלל לא נידונה, איני רואה מניעה מלדון בה כעת".

כאמור, השופט בשן דן בבקשה לגופה והורה על מעצרם של הארבעה, במקום לדחות את הבקשה ולהפנות את הרשות החוקרת להגיש ערר על החלטת השופטת רייך-שפירא.

גיבוי וחיפוי

בהנהלת בתי המשפט התייחסו בתחילה לאירוע שלעיל כאל החלטה שיפוטית שאליה לא יוכלו להתייחס. "פתוחה הדרך בפני העצורים/החשודים להגיש ערר לבית המשפט המחוזי", נטען בתחילה.

נימוק זה עומד בסתירה לשכל הישר: האם יכול שופט לדון בתיק מסוים כאוות נפשו - על אף שאינו מוסמך על פי החוק - גם אם התבקש על ידי הבוסית בקנשטיין, ולא יהיה מי שיעמידו במקומו? הרי מן המפורסמות כי עורכי דין ובעלי דין חוששים להתעמת עם שופטים, שמא יבולע להם. ומה דינו של שופט, המעז לשים עצמו ערכאת ערעור על עמיתתו, השופטת רייך-שפירא?

לבסוף מסרה הנהלת בתי המשפט: "לא רק שהנשיאה מקפידה על עקרון עצמאות השפיטה הקפדה יתרה עם עצמה ועם חבריה השופטים, אלא שהיא רואה שהיא רואה בעיקרון זה עניין מקודש. הכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר על כותרתה וציטוטים של דברים שלא נאמרו מהווים פגיעה חמורה בנשיאה ובמערכת המשפט.

"לגופו של עניין, לאחר הפנייה אל הנשיאה, הופנו הפונים לשופט המעצרים התורן, על-מנת שייתן את דעתו לעניין. מעבר לכך לא ניתנה על ידי הנשיאה כל הנחיה! העניין כולו נותר לשיקול דעתו של שופט המעצרים. הן השופט והן הנשיאה מכחישים מכול וכול כי הנשיאה התערבה בהחלטת השופט. מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית,לא נתייחס לתוכנה, רק נציין כי אם אחד הצדדים אינו מרוצה מתוכנה, הוא רשאי לערער לבית המשפט המחוזי".