1. שריד טוען כך:
א. "בריטניה הגדולה" עזבה את א"י ואת יתר מדינות האימפריה, באנחת רווחה וללא כל היסוס.
ב. המלשנות של טדי היתה הכרח לא יגונה; שכן יש להתנגד לאנרכיה בין השורות, ובפרט לקבוצות טרור המסכנות את המדיניות.
ג. ראיה לצדקתו של טדי, אנו תובעים כיום מהרשות הפלשתינית להשתלט על הפורשים שלה; למרות שאצל כל עם יש נטייה "לראות בפורשים שלו" - גיבורים, ואת המשת"פים כבוגדים.
ד. ההיסטוריה מלמדת כי פורצי הגדר, ממיטים אסונות על תנועות שחרור לאומיות; ולו- הפלשתינים היו בולמים את הפורשים שלהם, אזי מזמן היו פורקים את עול הכיבוש.
ה. פעילות אצ"ל ולח"י לא קידמו את עצמאות ישראל, ויתכן כי עיכבו אותה! ובכלל ההיסטוריון יהודה באואר, כותב כי אף אחד לא גירש את הבריטים, הם החליטו לעזוב, לאחר שאיבדו את תמיכת האמריקנים.
ו. ב"ג וחבריו הבינו כי מנוי וגמור עם בריטניה לעזוב, ולכן התכוננו למלחמת העצמאות האמיתית, והיא נגד הערבים.
ז. מסקנה: עם הינו חופשי באמת, רק בארצו.
2. לא ייאמן, כיצד חוסר אמונה, ראייה מעורפלת וצרה, ואי-הבנת המציאות, חילחלו מזקני מפא"י ומפ"ם - לצעיריהם דאז, ומאלו ליורשיהם בארגוני "השלום" השונים.
מתברר שניתן להיות בו בזמן: דעתן - ועיוור, ידען - ביחס לעולם הרחב, אך אינו יודע לשאול - בעניין עמו שלו; אך להיות גם עיוור, גם חירש וגם אחד שאינו יודע לשאול - זה דבר שמעטים לוקים בו.
3. בריטניה הגדולה לא עזבה את א"י ואת יתר האימפריה - ברצון אלא עקב חוסר רצון (אישי ולאומי) להילחם נגד תנועות הטרור השונות, אשר היכו בחיילים הבריטים ללא רחמים!
4. "המלשנות" של טדי קולק, לא היתה כורח בל-יגונה, אלא מעשה נבזי וציני שנועד להביא תועלת פוליטית "לתנועת הפועלים" (ויתכן וגם תועלת כלכלית)! אליבא שריד, קולק נאלץ למסור מידע לבריטים, כדי להציל את הנהגת היישוב מפני קבוצות שוליים, שאיימו על שלמות המחנה! מי קבע כי המחנה של מפא"י - צדק?; וכיצד קם מחנה זה, אם לא בדרך של כפייה והשתלטות ראשיו על מוסדות הישוב?!
5. העובדה שאנשי מפא"י ומפ"ם השתלטו על היישוב בא"י, באותו אופן שהקומוניסטים השתלטו על העם הרוסי (קרי - תחילה בברוטאליות פוליטית, אח"כ כלכלית, ולבסוף בכח הזרוע), אינה מקנה לגיטימציה למעשיהם ולא לדעותיהם!
מי קבע כי דרכם של מפא"י ומפ"ם, היתה הנכונה והם לב הקונצנזוס? ואילו דרכם של אצ"ל ולח"י, היתה שולית ומטורפת?!העובדה כי ראשי תנועות הפועלים דאז, דגלו "בהבלגה" (למעשה כניעה לבריטים), ואילו ראשי אצ"ל ולח"י בפעילות אקטיבית נגד בריטניה; אינה עדות כי מדיניות ההבלגה היתה נכונה!
נהפוך הוא, אין ספק כי אלמלא הפעילות של אצ"ל ולח"י, בריטניה לא היתה עוזבת, ואם כן - אזי רק לאחר מסירת השלטון בכל א"י - לערבים, תוך יצירת קנטון יהודי ותו לא!!
6. א. ההיסטוריה מוכיחה בדיוק ההיפך מאשר שריד רוצה להבין; קרי - רק פורצי גדר גרמו לשינויים היסטוריים פוליטיים, ולא תנועות שחרור אנמיות שפעלו באמצעות זריקת "פרחים" וסוכריות על הכובש!
ב. האם מהטמה גנדי לא היה פורץ גדר בקרב העם ההודי דאז? ברור שהיה (גם אם דגל באי-אלימות פיזית)! האם המשטרים המלוכניים במדינות ערב השונות (מצרים, עירק, אירן) היו מתמוטטים, אלמלא מהפכת "הקצינים החופשיים" בשנת 1952 במצרים?!
האם אלמלא תנועת F.L.N באלג'יריה, דה-גול היה יוצא משם? בטוח שלא! ואין חולק - כי לוחמי F.L.N היו פורצי גדר (ולא בחלו בהריגת חיילים ואזרחים צרפתיים ששהו אז באלג'יריה). האם הרוסים היו יוצאים מאפגניסטן, אלמלא ההתנגדות האלימה מצד תושבי ההרים? לא ולא!
7. א. שריד מגיע למסקנה כי אלמלא הקיצוניים הפלשתינים (חמאס, הג'יהד האיסלאמי וכו'), אזי מזמן היתה כאן מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל!
הבה ונהיה כנים; אלמלא תנועת הפת"ח שקמה ב-1962, ופעולות הטרור שנעשו ע"י יאסר ערפאת וחבריו; העולם המערבי, לא היה כופה עלינו את הסכם קמפ דייויד הראשון (1978), שבו בגין הכיר "בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני"; ואח"כ לא היה כופה את ועידת מדריד?!
מה גרם ליצחק רבין להסכים להסכם אוסלו?; רק האינתיפאדה הראשונה! משמע, שרק בגלל פורצי השורות, תנועות שחרור מקבלות לגיטימיות וגם נתח ריאלי מתביעותיהן!
ב. מעניין כי יוסי שריד שכח בדבר מאמרו מיום 5.6.87 בעיתון הארץ, שבו הוא הציע בעקיפין, לערביי פלשתין, לנקוט בדרכים אחרות כדי לקדם את עניינם.
8. עד שנת 1947, לא היה ברור אם בריטניה תעזוב את א"י, ואם כן מתי! ולכן עד אז, הנהגת היישוב כלל לא התכוננה למלחמה (לא נגד הבריטים ולא נגד הערבים). ראו: מאמרו של מרדכי נאור בעיתון הארץ מיום 23.4.07; שלפיו רק באביב 1947, ב"ג למד לדעת כי מצב ארגון "ההגנה" הינו עגום, וכי כלל לא נערך למלחמה אמיתית בין צבאות, אלא למלחמה זעירה.
9. מר שריד טרם למד, כי מלחמת עצמאות עושים נגד "הכובש", ולא נגד תושבים נוספים בארץ שבה הינך חי?! (קרי - מלחמת עצמאות היה צריך לעשות נגד הבריטים ולא נגד הערבים).
וכאשר הבריטים הודיעו על עזיבתם הצפויה (בעקבות מעשי אצ"ל ולח"י), אזי לא היתה כאן מלחמה לעצמאות, אלא מלחמה נגד הערבים שחיו לצידנו ונגד מדינות ערב, שהתעלמו מהחלטות האו"ם (29.11.47), וניסו בכוח לאיין החלטה זו! דהיינו, מלחמה של מדינת היהודים שזה עתה קמה, נגד אויביה בחוץ ובפנים.
