מי זאת לעזאזל ציפי לבני?

השבוע פורסמו בעיתון הערכות וסקרים על מצבה של מפלגת השלד הבורסאי קדימה, ואלו נעים סביב עשרת האחוזים. בתוך קדימה מספר מועמדים להנהגת המפלגה ביניהם השרה ציפורה לבני. למה לעזאזל זה מעניין אותנו?

התשובה: כי היא המועמדת המובילה לראשות הממשלה.

תשאלו, איך במשטר דמוקרטי, המבוסס על עם, המבוסס על רוב, מועמד הנושק את האחוזים הבודדים יכול להיות ראש ממשלה או מועמד לראש ממשלה? תשובה: מי אמר שמדובר במשטר דמוקרטי.

הפוליטיקה הישראלית, מאז שנות ה-90 פועלת לאבד קמעא קמעא את הדמוקרטיה ואת העצמאות של המדינה. שני גורמים פועלים כאן: הגורם הפנימי, השמאל הישראלי, והגורם החיצוני - גורמים בינלאומיים המעוניינים בחיסול "הומני" של ה"שגיאה" ששמה מדינת ישראל.

המציאות הישראלית ההולכת ומחריפה מציבה את השמאל הישראלי בפני דילמה חריפה: הבנה כי העמדה היהודית, העצמית היא הצודקת, או, שמירת הקליפה הליברלית-מערבית, גם במחיר עצמאות, גם במחיר חיסול הדמוקרטיה. רוב השמאל בחר באופציה השנייה. ולכן הוא מטפח את "כוהני" הדמוקרטיה (בג"צ, תקשורת) ומבטל את מהות הדמוקרטיה (העם).

בדיאלקטיקה שקרית ובתעמולה הגובלת בשטיפת מוח הוא מגבה את נציגי השמאל, גם כשהם חורגים מכל קנה מידה חוקי (כאהרן ברק), ומבזה את נציגי העם (כנסת, מרכז ליכוד) גם כשהכרעתם, טהורה, אידיאולוגית ועניינית.

לשמאל לבדו אין כוח מספיק, ולכן, בדומה לשטות שעשה אריסטובלוס בימי רומי, הוא קורא לבן ברית מבחוץ. וכך אנו רואים את חוויאר סולאנה, דמות חיוורת ופאתטית, שלא מצליח לפתור בעיה אחת מבעיותיה של ספרד, מתפרנס בהנאה מבעיות המזרח התיכון.

והקוורטט, נציגי ארבע ה"מעצמות", עד לא מזמן שם נאה לרביעיית מיתרים, הוא שמכתיב את סדר היום הפוליטי במדינת ישראל. תאמרו, הרי תמיד היה כך, גם בימי בן-גוריון, אז היינו מדינה קטנה וחלשה, שהיתה כבולה מאד לאילוצי פוליטיקה בינלאומית.

ובכן, זה היה שונה מאוד. גם אם נניח לעצמת המדינה, שגברה מאוד מאז, הרי שאז, חלשים ככל שהיינו, שמרנו את דעתנו, הגם שהיינו מוגבלים ביישומה. בן-גוריון ביכה על אבדן יהודה ושומרון, דיבר על טרנספר וחלם על "מלכות ישראל השלישית". דעות שעליהן היו מאשפזים פוליטיקאי בן זמננו.

הפוליטקאי הישראלי בן זמננו נע בין החלטות "הרביעיה הבינלאומית", ל"מפת הדרכים" ל "מתווה קלינטון", ל"תוכנית הסעודית". כולן דרגות שונות של בינאום הסכסוך והפיכתה של ישראל למין "גוף בינלאומי", "קורפוס ספרטום", כפי שרצה האו"ם של שנת 47 לראות בירושלים.

לגוף זה תהיה מועצת מנהלים. הרביעייה האמורה, או האו"ם, או לא משנה. ותהיה הנהלה, מורכבת מנציגי השמאל הישראלי בשלטון. בג"צ, העיתונים היומיים, חיים יבין, והקרן החדשה לישראל. הם יכתיבו את סדר היום, השערוריות, העתירות, הקידומים. הכול. והעם בישראל, מה יהיה עליו? התשובה, מי זה העם בישראל, את מי הוא מעניין? וזה מסביר, מי זאת לעזאזל ציפי לבני.