אתמול פרסם טומי לפיד מאמר, שמטרתו להמשיך את מדיניותו של עיתון מעריב ועורכו דנקנר, בשמירה על אולמרט והניסיון להצילו מחבל התלייה של דוחות וינוגרד ומבקר המדינה. בכותרת המשנה למאמר מזכיר טומי לפיד "שקנדי וצ'רצ'יל שכשלו, נשארו בשלטון ושגשגו; ההסתה מעקרת את הדמוקרטיה".
בהמשך המאמר טוען לפיד, כי מתנגדיו של אולמרט תוקפים אותו בהסתמך על הזיכרון הקצר של הציבור. אולם מי שמסתמך על הזיכרון הקצר הם לא מתנגדיו של אולמרט, אלא זהו לפיד עצמו. מעבר לכך בונה הגזען הישראלי גם על העובדה שלא כל אחד מאיתנו מתעניין בהיסטוריה, ובקיא בפרטי הפרטים של התנהלות המלחמה והאסטרטגיה שעמדה בבסיס המדיניות של הצדדים הלוחמים.
לפיד המזכיר בהקשר זה את כיבוש דניה ונורווגיה על-ידי הנאצים, מחליט לעסוק בשכתוב ההיסטוריה, וכך הוא כותב: "ווינסטון צ'רצ'יל, בהיותו שר הצי הבריטי, במלחמת העולם השנייה, הוביל את הנחתים שלו לפלישה לצפון נורבגיה, באפריל 1940, במטרה להדוף את הצבא הגרמני שחדר לנורבגיה מהדרום. הבריטים לא הצליחו להיאחז בקרקע ואחרי שספגו אבדות קשות, הסתלקו בתום חודשיים. בכך נסתם הגולל על אחד הכישלונות החמורים של הבריטים במלחמת העולם השנייה. כעבור זמן קצר נבחר אדריכל הכישלון צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה והוביל את ארצו לניצחון נגד היטלר".
לפיד משקר כאן ביודעין, שכן יש להניח שלפיד בקיא היטב בפרטי השתשלשות האירועים. לקוראינו שלא בקיאים במהלכים האסטרטגיים של המלחמה נזכיר כאן את סיפור פלישתה של גרמניה לדניה ונורווגיה, והמשמעות האסטרטגית הכרוכה בכך בקצרה: משמעות כיבושם של דניה ונורווגיה היוותה עבור הנאצים את האפשרות להשתלטות על הספקת עפרות ברזל מנורווגיה לתעשיה הצבאית הגרמנית, שליטה טופוגרפית מלאה על הכניסה למפרץ הבלטי, שימוש בנמלי הים והאוויר של שתי המדינות הכבושות לצורכי הלופטוופה וחיל הים הגרמני, והעלאת יוקרת הרייך השלישי בגרמניה ובכל העולם והשפלתן של צרפת ובריטניה, ששוב לא הצליחו לעזור למדינה שנלחמה נגד גרמניה, במקרה זה נורווגיה. מסיבה זו פתחה גרמניה במלחמה נגד שתי המדינות, ויישמה את טקטיקת מלחמת הבזק נגד שתי המדינות, שעוד לא נמצא לה מענה בשלב זה.
עקב כישלון הצבא הבריטי לעזור לנורווגיה לסלק את הגרמנים משטחה, התפטר צ'מברליין ראש ממשלת בריטניה מראשות הממשלה, והמלך מינה את צ'רצ'יל במקומו לרה"מ של האימפריה הבריטית. הקשר בין מקרה זה למקרהו של אולמרט הוא מצוץ מהאצבע ומקרי בהחלט. זו לא רק היוזמה בפתיחת המלחמה, זו גם לא הטקטיקה והאסטרטגיה של האויב, אלו גם לא המשטריים השונים, אלא זו השוואה שבבסיסה, באנטומיה שבה, אין בינה והמקרה שעומד לפנינו ולא כלום.
צ'מברליין ראש ממשלת המחדל בריטי, באנלוגיה לממשלת המחדל שלנו, ובניגוד לאולמרט, התפטר. צ'רצ'יל שנחל את הכישלון תודות למדיניות ראש ממשלתו הכושל, במקביל לאנלוגיה של הצבא בימינו, היה זה שנבחר על-ידי המלך לתקן את הדרוש תיקון. לו היה אולמרט לוקח דוגמא אישית מן ההיסטוריה, היה עליו לנהוג כצ'מברליין ולפנות את כסאו. או אז לא היו צריכים הקניבלים, אליבא דלפיד, לדרוש את התפטרותו של אולמרט.
לאחר שהבנו את התרגיל וניסיון שכתוב ההיסטוריה בסיפור המלחמה בין אנגליה לגרמניה על דניה ונורווגיה, אנו יכולים לחסוך לעצמנו את הסבר הסיפור של קנדי והוא הופך למיותר, שכן הסיפור אולי שונה בפרטיו, אך דומה בתשתיתו ובאנטומיה שלו.
לסיכום, מעניין לשאול גם מי הם אותם קניבלים ים תיכונים מכותרת כתבתו של לפיד, מעבר להיותם מבקריו של אולמרט הדורשים את התפטרותו. בהסתמך על עברו ומפלגתו הפשיסטית של לפיד, היכולה להוות את התיאום הסיאמי למפלגתו של לה פן - יש להניח שאלו הם כרגיל הערבים, המזרחים, העניים ובגדול כל החלשים או אלה התומכים בהם.
טומי לפיד מדבר גבוהה גבוהה על הדמוקרטיה. אולם הדמקרטיה אותה הוא מזכיר אינה מעניינת אותו, והיא אינה נמצאת בסכנה מיושרם של מנהיגים, שלוקחים אחריות כצ'מברליין. הדמוקרטיה נמצאת בסכנה דווקא מאותה הקליקה, אותו מונופול דורסני, הנקרא הון-שלטון-מדיה, שהוא ועיתונו הם מהאחראים הראשיים להתקבעות הנורמות המושחתות שלהם בחיינו, ולדרדור מוסריותנו כחברה.
לפיד ועיתונו מובילים אותנו במדרון הבטוח של שחיתות וקשרי ההון שלטון - שאולמרט הוא ממייצגם העיקרי - בדרך להפיכתנו לרפובליקת בננות נוסח המשטרים הפשיסטיים של דרום אמריקה. מטרתם היא כרגיל לשמור על האתרוגים הרקובים, בתקווה שאלה יישרדו, וימשיכו להיטיב איתם.
