כמה ימים חלפו מיום פרסום דוח וינוגרד? שלושה ימים? ארבעה? יום אחד עברה פה איזו התרוממות רוח והיו דיבורים על ערכים ומוסר וזהו, והכל התפוגג. נעלם כמו מים בדיונות. דיברו על רוח חדשה, על הצורך לתקן מהשורשים, על הסיכוי שנפתח.
ליום אחד הופיעו מעל מסכי הטלוויזיה גם אנשים אחרים – רב, היסטוריון, סופר, מילואימניק. דיברו מהלב, בכוונה רבה, חדורי אמונה. ומיד זה נגמר. חלף. וחזרנו לאותם פרצופים. מוכרים עד למיאוס. מסתובבים במסדרונות הממשל, זחוחים כתמיד, שמחים לקראת כל מיקרופון מזדמן ומשדרים לאומה מליצות נבובות: "לקחים, לקחים, לקחים. צריך להפיק לקחים. אנחנו נפיק לקחים. אין טובים מאיתנו להפקת לקחים."
והכל כזב , והכל בלוף והטעיה ןאין שום כוונות תיקון בלבם כי אם כוונות הישרדות, ולא וינוגרד ולא בטיח. וכאילו כלום לא קרה. לא מלחמה ולא דוח. וכאילו לא נאמר להם, רק עתה: "נכשלתם !מעלתם בתפקידכם! הבאתם אסון!". כאילו לא הבטיחו הם עצמם, רק לפני יומיים, עיניהם מלאות כוונה: "נשפר! נתקן! נשנה! מהשורשים! כי בנפשינו היא!".
ואתה מעיף מבט אל שולחן הממשלה ואתה רואה את אותם אנשים שזה עתה דיברו אליך מהמסדרון, מתוך מסך הטלוויזיה, בכזה ביטחון עצמי, והנה הם שותקים, כחבורת פרחחים נזופה, וראש הממשלה, אותו זאב בעור כבש, מכה בפטיש היושב-ראש, נועץ מבטים קשים סביב-סביב, מפריח איום קטן ואכזרי לכיוון 'מורדים' בפוטנציה. ופתאום אתה מבין מה התחולל שם, בישיבות העבודה, בקיץ שעבר ואיך התקבלו ההחלטות אודות המלחמה האחרונה. פתאום אתה מבין מדוע שתקו השרים, מדוע הצביעו בניגוד לדעתם ואיך כפה עליהם הרמטכ"ל את דעתו. פתאום אתה מבין את הסיטואציה, אבל לעומק. אתה מבין איך מנהלים אנשים אלה את חייך ואיך תתקבלנה ההחלטות גם להבא - במלחמה הבאה. אתה מביט באנשים האלה ואתה מבין שדבר לא ישתנה. שהדוח החריף הוא לא אתגר עבורם, הוא מכשול והם יעשו הכל, אבל הכל, כדי לעבור אותו בדרכם להצלחה.
וראש הממשלה יושב שם, ה'לא פופולרי', עם חמישה אחוזי תמיכה, המתעקש לעשות טובות ולקחים לעם שאינו רוצה בו, הנאחז במשרתו כקרציה בפרוותו של כלב, המוכן ואכן אוכף את החלטת ההישרדות שלו על סדר יומה של מדינה שלימה, ללא בושה וללא מעצורים, המוכן ואכן מסרס ומשבש את מה שנאמר בדוח עליו ועל ממשלתו ומוכן ואכן פוגע בסיכוי ובהזדמנות לתיקון האמיתי.
כמה ימים חלפו מיום פרסום הדוח? שלושה ימים? ארבעה? דוח חריף אמרו, נוקב, שאי-אפשר להתעלם ממנו. אבל שטויות. הנה כבר נכתבים הדוח וההיסטוריה מחדש. כבר הופכים הכשלונות להצלחות, הביקורות החריפות מטואטאות אל מתחת לשטיחים הרכים והיקרים, המחמאות הבודדות מוצגות באותיות קידוש לבנה, היועצים ועורכי הדין כבר מצקצקים בלשונם ובמסדרונות בודקים בלחש הרכבים קואליציוניים אפשריים.
קשה לכתוב אבל נראה שככה זה. לא במילים ולא בביקורות, חריפות ככל שתהיינה, וגם לא בוועדות חקירה יגורשו אנשים אלה מירושלים. כל אלה כאמור שטויות עבורם. כוח הם מבינים, רק כוח ומניפולציה. ממש אותו כוח מניפולטיבי שבו מצמיד אותם אולמרט, הבוס, לכסאותיהם.
