המאסטרפלאן של ריבלין

אני מאחל ליו"ר הכנסת ראובן ריבלין הצלחה בתפקידו אם יבחר לנשיא. כתבתי לא אחת כי הנשיאות של ריבלין בעיני תהיה חצי נחמה מפני שיש בחום אישיותו הירושלמית דבק מאחד. על כל השאר, כולל הבדיחות והנאומים הנמלצים, אפשר למחול או להחליף את כותב הנאומים.

ועם זאת כדאי לעיין במסקנות דוח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס על דרך עשיית הפרויקטים מלשכת היו"ר ריבלין. זהו עיון מעניין, גם מפני שלינדנשטראוס היה המועמד המועדף של ריבלין למשרת מבקר המדינה. ריבלין בחר נכון וטוב לפחות במקרה זה. הנבחר שלו אינו חוסך שבטו מן הכנסת ובעיקר לא מראש לשכתו לשעבר של ריבלין, דן לנדאו.

בשני פרויקטים גדולים וחדשים שהיו על לוח הביצוע של הכנסת בעידן ריבלין, עסק מבקר המדינה: האחד, מרכז המבקרים העתידי שטרם קם, השני ערוץ הכנסת שקם במזל טוב. בשני פרויקטים אלה היה דן לנדאו הציר המרכזי המחבר בין הכנסת לחברת הייעוץ החיצונית, מאסטרפלאן.

בשני פרויקטים אלה, על-פי דוח מבקר המדינה, לא קפצה הכנסת את ידה כאשר דובר בשכר הייעוץ. בשני פרויקטים אלה לא כל ההליכים שהיקנו למאסטרפלאן את המעמד שקיבלה כיועצת חיצונית בוצעו "לפי הספר".

עם תום עבודתו בכנסת המשיך לנדאו את הקשר עם מאסטרפלאן ותוך מעורבות באותם פרויקטים שבהם טיפל כראש לשכת היו"ר - אלא שהפעם כעובד של החברה החיצונית. לטענת המבקר - על-פי הסדר מוקדם שגובש לפני שפרש. המבקר רואה זאת בחומרה.

לאורך שנותיו על כס יו"ר הכנסת ריבלין היה ברור כי ריבלין, מעבר לתדמיתו הציבורית הדומעת-צוחקת, (תלוי בנסיבות), הוא אדם היודע לנטור ולשמור טינה מזוקקת וקשה לאלה שבלמו את דרכו בעבר, למה שהוא תיאר כקליקות בצבע שמאל שחלקן בתקשורת וחלקן בפוליטיקה, אלה שעצרו בין היתר מינוי אפשרי שלו לשר משפטים.

מה מלמד דוח המבקר על ריבלין ביחס לנוהלים בסביבת העבודה הקרובה שלו? בלשכתו שלו? בכנסת שהוא עמד בראשה? שהוא רואה, יודע וזוכר היטב את מה שהוא רוצה לדעת. אך ככל הנראה, לא את הכל.

המאסר והחום של בלומנטל

לרגעים נדמה היה כי נעמי בלומנטל קרובה מאוד לשורה הראשונה של הפוליטיקה הישראלית. שרה או יו"ר כנסת. היא השקיעה את נשמתה והיא השקיעה כספים במירוץ שלה. היא מעדה. אך במדרג המושחתים שנעו מסביבה במירוץ שלהם - בלומנטל היתה במקום טוב בסוף.

נכון הקול שעלה מסיעת שס בכנסת המציע להעניק לה חנינה או לפחות להמיר את עונש המאסר שנגזר עליה. לא רק העולם המקצועי והמשפחתי שנותץ בכאב הם הסיבה הנכונה לגלות מידת רחמים ולא לדחוק את נעמי בלומנטל לפינה של יאוש. גם העובדה שכל האתרוגים בסביבתה הפוליטית השתמשו בה ובפרשת הלילה במלון לחברי מרכז בלבד - כפצצת הסחה פוליטית מפרשיות גדולות הרבה יותר.

בלומנטל היתה שעירה לעזאזל קלאסית. הטיפול הקשוח והבוטה בה - הפך אותה קרבנם של אלה שהפעילו שיטות שכנוע והטבה מגוונות במרכז מפלגתה אך ידעו שלא להילכד באור זרקורי התקשורת.

ראיתי את פניה של הפוליטיקה הישראלית מקרוב. בכל גוון אפשרי. גם יוהרה, גם החפצה של צוות מסייע. גם אטימות. גם צבירת נכסים. גם תרגום מעמד לכסף. אצל בלומנטל, לפחות, הכסף היה כולו שלה. לא שלנו.

היא נותרה אישה חמה ואנושית גם בשנים שבהן דרך כוכבה בכנסת. מבלי להתייחס לחומרת העבירה שבה נמצאה אשמה או לנפילה הציבורית הקשה שלה - עם זכות השתיקה איתה - אין צורך במהלומה נוספת בה כדי להרתיע אחרים.

הלקח נלמד. היא תחיה את שארית חייה בידיעה כי הערך "נעמי בלומנטל" מצוי בפרק המוקעים או האשמים בפוליטיקה הישראלית, מכלנתר ועד גורלובסקי. עונש קשה לא פחות, אולי יותר, מן הכלא.