המפכ"ל קראדי מסכם תקופה

אחת הבעיות שמשה קראדי נאלץ היה להתמודד איתה, היא בעיית המלחמה הבלתי מתפשרת אל מול משפחות הפשיעה. ממשלת ישראל והשרים לביטחון הפנים נתנו לא אחת את דעתם על הבעיה הקשה הזו. קראדי הבין כי אי מתן פתרונות יצירתיים וכלים מתאימים למלחמה בפשיעה הקשה, עשויה להזמין אש חיצונית אל מול המערכת המשטרתית כולה.

"איחוד אגפי המודיעין והחקירות פתרה הרבה מאד בעיות בתוכניותינו למלחמה בפשיעה, ידענו כי איחוד שכזה יביא לתוצאות במלחמה בפשיעה. הפיתוח הטכנולוגי והעמדת השירות לציבור כיעד הוא בעיניי אחד הגורמים החשובים בהתנהלות המשטרה מול גורמי הפשיעה. שירות לציבור, צריך להיות דומה כשירות שניתן לאזרח על-ידי גוף עסקי", אמר.

ש: אם הכול בסדר היכן לדעתך היו הכישלונות?

ת: "היו גם כישלונות, את חלקן קנינו ביושר וחלקן כתוצאה מפער שבין הדברים שבוצעו בפועל, לבין איך שחלקן נתפסו בעיני הציבור. לא הצלחנו לצמצם את תחושת הביטחון בציבור. ירי טילים, שימוש בכלי נשק במסגרת המלחמות בין אירגוני הפשיעה, מלחמות שפגעו לא אחת גם באזרחים חפים מפשע. לא הצלחנו לשמור על בני סלע, אך בעניין הזה, בעיניי לא הייתה זו תקלה אסטרטגית, זו הייתה תקלה שגרמה לנזק תדמיתי קשה למשטרת ישראל. מתסכל מאד שלא הצלחנו לצמצם את התפיסה בציבור, על מה שבאמת המשטרה עושה והפער איך שהיא נתפשת בציבור".

למשה קראדי נותרו עוד כשלושה חודשים עד לסיום כהונתו הרשמית כפי שקבע זאת, הוא עצמו, עם כניסתו לתפקידו - שלוש שנות שירות כמפכ"ל. אך המציאות הייתה קצת שונה. קראדי החליט לקצר טווחים ולו רק כדי להראות כי מנהיג, במיוחד של ארגון כמו המשטרה, מנהיג כזה טוב יעשה אם ישמש דוגמא ומופת אישיים ויקבל על עצמו הכרעות קשות, שלא תמיד עובדות לטובתו.

"כשמדברים על תחושה של החמצה?! קבעתי לעצמי שלא אמשיך, אך מהצד השני עמדו לנגד עיניי נושאים חשובים שהיה עלי לסיים לטובת משטרת ישראל. החלטה מסוג זה, הייתה החלטה מורכבת וקשה. בדרך כלל מעט אנשים מקבלים אותה, בתפקיד הרם שבו ישבתי. יש לקחת מכלול רחב של שיקולים. השיקול שהכריע, היה טובתה של משטרת ישראל שעמד לנגד עיניי. המסקנה שהגעתי אליה במציאות שנוצרה, היא העובדה שהמשטרה צריכה יציבות ושקט ורק החלטה שאני קיבלתי תביא את השקט והיציבות הראויה לארגון שבראשו עמדתי ברגע קבלת ההחלטה".

לרב-ניצב (בדימ.) משה קראדי היו את כל הסיבות לכעוס על כל העולם. הרבה גורמים מתוך הארגון שבראשו עמד, כמו גם גורמים פוליטיים אינטרסנטיים, ניסו בכל דרך להכפיש, ולשדר כישלון פיקודי, ארגוני שעליו כביכול אחראי אדם אחד, השוטר מספר אחת. רק שעל-פי מקורביו של המפכ"ל היוצא, על כל המעשים הללו קראדי ידע, הקשיב ונצר עמוק בליבו פנימה. מטרה אחת עמדה לו לנגד עיניו, המטרה שהציב לעצמו עם כניסתו לתפקיד המפכ"ל.

ש: יש בך כעס על כל אלה שגרמו לך ללכת שלושה חודשים לפני המועד המקורי?

"אני יכול להודות לבורא עולם, שנטע בי את התכונה שגם אם יש בי כעס, אני שומר בתוכי ומתאדה מהר מאד. כעס היא לא תוכנית עבודה. יש אנשים שקמים בכל בוקר כשהם מרי נפש וכעוסים. ראיתי במשך כל חיי לאן האנשים הללו הגיעו. כשאני בוחן את הקריירה שלי במשטרה, אני רואה את 23 שנותיי כמפקד ברמות השונות. גם האירוע הזה, ואני מתכוון לאירוע הוועדה, אין בו כדי להעיד על התחושה הטובה שבה אני מסיים את תפקידי כמפכ"ל. כעס הוא דבר חולף וקיבלתי החלטה להסתכל קדימה עם אנרגיות חיוביות".

ש: אתה רוצה לומר שגם על השר הממונה, אבי דיכטר, זה שהצהיר מעל לכל בימה כי הוא חבר שלך ומוקיר מאד את פועלך, גם עליו אין בך כעס?

ת: "אני מאמין בממלכתיות. אין סיכוי לשמוע ממני מילת ביקורת אחת על השר הממונה עלי. המציאות שבה כולם חובטים בכולם, איננה נחלתי. לכן אני מניח שבהתנהגות הזו, אני נתפס כאדם חריג בדו שיח הציבורי המתנהל בישראל. ביני לבין השר הייתה מערכת יחסים שהתנהלה בארבע עיניים. נאמרו בפגישות אלה משני הצדדים, דברי שבח וביקורת, אבל זה היה במקום שבו הדברים היו צריכים להיאמר. גם דיסקרטיות מבחינתי זה ערך והוא יישאר כזה".

וועדת השופט (בדימ.) ורדי זיילר אכן גרמה ל"רעידת אדמה קלה" במשטרת ישראל. עם שוך ענני התקשורת ואבק המתפטרים והמפוטרים, קיבל מי שרצה לקבל, את תאוות הנקם והדם. במדינה שבה אליבא דקראדי כולם חובטים בכולם, וועדת זיילר ומי שעמד בראשה, תרם תרומה נכבדה לאווירה הכללית. עם כל הכבוד לשופט (בדימ.) זיילר, גם הוא נגרר לתוך יצר הנקם הלאומי, לראות ולהראות דם ומודחים, אחרי מסקנות של כל וועדת חקירה שמוקמת במדינה "משופעת" המנהיגים כמו בישראל.

"אני עושה הבחנה בין שתי הדמויות של זיילר. יש את זיילר כראש וועדה ואני מכבד אותו, למרות שחלקתי על חלק מהמסקנות שלו. כזכור למרות שבמסקנות הוועדה קבעו כי אוכל לסיים את תפקידי, קיבלתי את מסקנות הדוח, אימצתי את מסקנותיו והחמרתי עם עצמי. החלטתי לא לערער על המסקנות ועל הנושאים שחלקתי עליהם. לצערי לזיילר הייתה דמות נוספת, הדמות שרצה לתקשורת עם פרסום הדוח. השופט זיילר התראיין בתקשורת ואמר דברים קשים וחמורים, דברים שהוציאו את דיבתה של המשטרה והמדינה כולה. הדברים שאמר אז זיילר על המשטרה, פגעו בין היתר באמון הציבור בדוח הוועדה שהוא, זיילר, עמד בראשה, ובמערכת המשפט כולה. הביטוי הטוב ביותר בעניין זה, הביע עמיתו של זיילר, השופט (בדימ.) מישאל חשין שאמר, שאם היו לזיילר דברים חשובים לומר, הוא היה צריך לכתוב אותם במסקנות דוח הוועדה ואם הוא לא כתב את הדברים הללו, אזי שאין להם מקום להביע את אותם הדברים בתקשורת".

ש: לאור מסקנות דוח וועדת זיילר, בדיעבד היית עושה היום את הדברים אחרת?

ת: "בכל מה שנוגע לי בעניין וועדת זיילר, לא היה דופי. אני מוכן לקבל את העובדה שבחוכמת בדיעבד, היה אולי מקום לשיקול דעת אחר. בתפקידי הרבים, קיבלתי אלפי החלטות ומאות מינויים. הייתה לי בדיעבד יותר מטעות אחת. כנראה שכל מה שאעשה בעתיד, גם אז אעשה טעויות. זה ההבדל בין מי שעושה ולפעמים טועה, לבין מי שלא עושה ולכן אין סיכוי שיטעה. השאלה האמיתית היא, האם הטעות סבירה ונכונה להחלטה בעת שהתקבלה ולא במרחק של שנים, עם אינפורמציה מתאימה?".

ש: היכן הייתה הטעות?

ת: "אני חושב שהתהליך שאותו ביצעתי במסגרת מינויו של יורם לוי כראש הימ"ר הדרומי, היה תהליך שלא נעשה במשטרה קודם לכן. לא הסתרתי, שיתפתי את כל הגורמים כולל מח"ש ומודיעין שדה של המטה הארצי. ולאחר שקיבלתי את כל הנתונים, המלצתי עליו כמפקד הימ"ר. לא טעיתי בתהליך, יכול להיות שבמבחן בדיעבד, התנהלותו של יורם לוי במישור המשמעתי ולא הפלילי, הייתה צריכה להיבחן לעומק. העובדה ששיתפתי הרבה אנשים במשטרה ומחוצה לה, תוך חשיפת כל החומר שהובא לידיעתי, מוכיחה שעשיתי הכול".

ש: אחרי הכול, איזו משטרה אתה משאיר לבא אחריך, רנ"צ דודי כהן?

ת: "המשטרה היא גוף כמו אוניה ענקית שהיכולת להסיט אותה במעלה אחת, היא משימה קשה ומורכבת, דרושים לכך מספר שנים.
טוב עשה השר שהחליט כי קדנציה של מפכ"ל, צריכה להיות לפחות ארבע שנים. זהו פרק זמן קצר כדי להתחיל ולסיים שינויים אסטרטגיים. אני חושב שיכולת של מפכ"ל לנתח, מבשילה רק בחלוף מספר שנים, מרגע שדברים שנזרעים בתקופה מסוימת, עד הרגע שהדברים מגיעים להבשלה מאוחר יותר. משטרה לא יכולה לנצח בספרינטים למרחקים קצרים, אלא בריצה למרחקים ארוכים. ההחלטה לבצע את מהפכת השירות התחילה בתקופתי בהשקעה תקציבית, בתוכנית מקיפה למהפך במספר שנים, זו היא המהפכה האמיתית שאליה יגיעו בעוד מספר שנים".

"מניסיוני ומניסיונם של קודמיי, במסגרת המשאבים ותקופת הזמן בכהונת מפכ"ל, ניתן לעשות שינויים, כך עשו גם קודמיי. יחד עם זאת, כדי לעשות מהפכה, בעיקר בתחושת הביטחון של הציבור, בנוכחות מסיבית של שוטרים, דרושה מהפכה שלא ניתן יהיה לבצע אותה ללא תוספת משאבים, ניתן לעשות זאת על-ידי החלטה של הקצאת משאבים לאומיים", אמר.

תקופת כהונתו של קראדי התאפיינה במצעד ארוך של נחקרים, רובם ככולם אישי ציבור. החל מהאזרח מספר אחת, נשיא המדינה, דרך ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, פוליטיקאים ומקורבים, רשויות המס וראשי מועצות מקומיות ואזוריות, אנשי עסקים בכירים וזוטרים, סלבריטאים ושאר מיני ירקות. כל אלה עשו את צעדיהם הראשונים לחדרי החקירות וחלקם אף הרחיקו לכת עד לבית המעצר אבו כביר וחברות מפוקפקת בשירות בתי הסוהר.

"התקופה התאפיינה בריכוז חקירות רגישות של אישי ציבור, נשיא, ראש ממשלה, שרים ובהם שר האוצר, השר צחי הנגבי שמינה אותי ואחרים. אני חושב שיכולתה של המשטרה לחקור ללא משוא פנים, היא ההוכחה לחוסנה של המשטרה ושל החברה בישראל. זו הדוגמא ההפוכה לאלה שניסו להשוות את משטרת ישראל לסיציליה [הכוונה לדבריו של השופט ורדי זיילר - מ.א.] כי בסיציליה, המשטרה לא חוקרת את אותם אישים שהזכרתי. לצד המחויבות שלנו לחקור כל אזרח ובדגש על אישי ציבור, אנחנו חייבים לגלות את הרגישות כדי שלא יעשו בנו שימוש לשם ניגוח פוליטי וחיסול חשבונות על-רקע שאינו קשור לתחום הפלילי".

"לצערי נתקלתי בלא מעט מקרים שנעשה ניסיון לעשות שימוש במשטרה, כדי להפיל אנשים תוך כדי מאבק פוליטי, בעיקר נכונים הדברים בשלטון המקומי. אני שמח שהמשטרה גילתה את היכולת להגיע לחקר האמת במרבית המקרים. צריך לזכור שחקירה היא חוויה לא נעימה. חשיפתם של הנחקרים, פוגעת בהם ובמשפחותיהם. לכן ראוי שהחקירות יתבצעו בחדרי החקירות ולא במקום אחר. יש למשטרה אגף חקירות מצוין עם אינטגריטי מקצועי ולנוכח הבעיות המורכבות בחברה הישראלית, למרות איכות אנשיו, הוא ראוי לתגבור בכוח אדם כדי להתמודד עם החקירות הרבות".

ש: מבלי להיכנס לפרטי החקירות, עד כמה גדולות הם החשדות והראיות בחקירות אישי הציבור השונים?

ת: "אני חושב שתפקידה של המשטרה, הוא להגיע לחקר האמת ולא להגדיר יעד של הגשת כתבי אישום. לא תמיד אם נעברה עבירה, יש למשטרה יכולת לבנות תשתית ראייתי להגשת כתב אישום. גם אם יש למשטרה תשתית מספקת להכנת כתב אישום, הפוסק האחרון היא הפרקליטות. הפרקליטות רואה ראיה רחבה ובסופו של דבר, הם אלה שמקבלים את ההחלטה. זו השיטה במדינת ישראל עם היתרונות ועם החסרונות. בגלל שמדובר בחקירות רגישות, באופן טבעי, צריך להניח שמתוקף תפקידי הקודם, אזי שלא נכון יהיה לנדב אינפורמציה שעלולה לפגוע בחקירה כזו או אחרת".

בצעירותו היה קראדי שחקן נוער בקבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב, זו גם קבוצתו האהודה. קראדי החזיק בצעירותו תמונות של שחקנים כמו מיקו בלו, צבי רוזן, גיורא שפיגל ואחרים. תמונות האלילים בצהוב אליהם רץ קראדי וביקש חתימות. לימים הסתובב לו הגלגל ושחקני נבחרת מכסיקו 70 ובהם האלילים של מכבי תל אביב משנות ה-70, הגיעו לשחק מול נבחרת ניצבי משטרת ישראל. בשער הנבחרת בכחול, עמד לא אחר מאשר המפכ"ל משה קראדי.

"הם היו אלילי ילדותי, הייתי רץ בכל פעם למגרש עם תמונותיהם כדי שיחתמו לי. במשחק הראווה שארגנת, הייתי בהלם כשכולם הגיעו, אותם האלילים שלי מהילדות, הם ביקשו ממני להצטלם איתם, עבורי זו היתה סגירת מעגל-הייתי המום!", סיפר.

ש: מה התוכניות שלך לעתיד לבוא?

ת: "אחרי 28 שנים במדים, זו בהחלט צומת שבה חשוב לקבל החלטה על הקריירה הבאה, לנוכח גילי הצעיר, אני יכול להרשות לעצמי ליהנות מהמשמעות של גמלאי בחברה הישראלית ולכן אכנס למעגל העשייה בחודשים הקרובים. לקחתי פסק זמן כדי להיפגש, להתייעץ ולקבל החלטה אסטרטגית, מה הכיוון הנכון לקריירה השנייה. באופן טבעי אני שואף לעשות משהו אחר. לנסות להיכנס לתפקיד בכיר במגזר העסקי. מהניסיון של אחרים ושלי, לא נכון לפסול כל אפשרות אחרת, בכל תחום אחר. השירות הציבורי הוא חיידק ולכן הוא אופציה עבורי, גם בהמשך הדרך. רק לאחר שאבחן את ההצעות ואהיה בשל לקבל החלטה, אני מקווה שאקבל את ההחלטה הנכונה, כזו שגם תהיה מעניינת".

ש: אתה רץ לפוליטיקה המקומית או הארצית?

ת: "מתוך ההיכרות של אנשים אשר מכירים אותי, כנראה שלא אוכל להיגמל מהתחום הזה. אני לא פוסל שום אפשרות. במציאות הנוכחית, אני לא מגלה התלהבות יתרה להיכנס לתחום הזה, אבל אמרתי שטרם גיבשתי החלטה, אבל אני לא פוסל שום תחום ובלבד שאהיה בטוח שתהיה לי בו תרומה מסוימת לחברה בישראל".

לסיום ראיון הפרידה, מספר המפכ"ל (בדימ.) משה קראדי, סיפור שכל כולו תפיסת עולמו הקראדית לחיים טובים, שמחים ומחייכים יותר.

"כשהחלטתי לסיים את תפקידי כמפכ"ל, עמדתי אובד עצות ולא ידעתי פתאום מה לעשות. בתפקידי כראש אגף משאבי אנוש וכמפכ"ל סיכמתי את תנאי פרישתם של שוטרים וקצינים. כאן, במצב הזה, מצאתי את עצמי פתאום, כשהדבר נוגע אלי, אין לי למי לפנות. הרגשתי כמו תינוק שמתחיל ללכת".

"פניתי לראש מחלקת פרישה באגף משאבי אנוש ושאלתי אותה מה עושים? היא הסבירה לי ואמרה כי בין היתר, היא מזמינה אותי לסדנת פרישה שמקיים אגף משאבי אנוש. שאלתי אותה מה לומדים בסדנא? אמרה לי, בין היתר לומדים לכתוב צוואה. אמרתי לה, כי אין לי כוונה בגיל הזה ללמוד לכתוב צוואה, אבל מהניסיון שצברתי, יש לי צוואה אחרת לשוטרים. אמרתי, כי ביום שקיבלתי את ההחלטה להתפטר, קיבלתי החלטה נוספת וזו ההחלטה להיות מאושר ולא לתת יותר לבשר ודם, לגרום לי לצער או לכאב. אני יכול להודות כשאני מסתכל לאחור, על 47 שנות חיי, אני חושב שזה בזכות הורי, אשתי, משפחתי, ילדיי וחבריי. החיים חייכו אלי ומי שמכיר אותי, יודע שאני לא נשאר חייב ולכן החלטתי לחייך אליהם חזרה".