מערכת אטומה

מה הפלא שיותר ויותר מאלה הנאלצים לבוא בשעריה של המערכת המשפטית ולהזדקק לשירותיה מבינים עד מהרה שהם נקלעו לעולם קפקאי, שבו שופטים ופרקליטים רבים רוויי אינטרסים פרטיים שמעמדם במערכת ואפשרויות קידומם באמצעות כל מיני קשרים משפחתיים, קשרי אינטרסים, דילים וקנוניות, הם הנושאים העומדים בראש סדר יומם בתחילתו של יום, במהלכו של יום ובסופו של יום.

עורכי-דין שעדיין לא נוגעו ולא נכנעו לחוליי המערכת (והללו הם הרי מתֵי מעַט) יכולים לספר לכם על פסקי-דין שגויים ומעוותים, שהקשר בין נימוקי השופט שכתב אותם לבין העובדות, הראיות, הממצאים הרלוונטיים והמסקנות המתבקשות מהם הוא, וסילחו לי על הביטוי, הוא כקשר בין מחט לתחת.

מאחר שעל השופטים לא חלה שום אחריות מקצועית ולא ניתן לתבוע אותם על רשלנות מקצועית - רבים מהם מרשים לעצמם לבצע את עבודתם הציבורית כלאחר יד וכאילו מלאכת עשיית משפט היא מיטרד עבורם, וכאשר תיק מסוים (וכאלה הם הרי הרוב) אינו עשוי להביא להם פירסום או פורקן לייצר התפלפלות אווילי שלא בא על סיפוקו ימים רבים - הם יודעים היטב להפעיל לחץ על הצדדים להגיע להסדרי פשרה רדודים שאין להם ידיים ורגליים בעלות יציבות משפטית סבירה.

עורך דין מפורסם, שהיה בכיר בפרקליטות, ופרש לשוק הפרטי, אמר לי, ברגע של גילוי לב נדיר, כי הכרעות-דין רבות אינן מחזיקות מים עד כדי כך שאינן ראויות להיות מוגשות אפילו כשיעורי-בית בראשית דרכו של תלמיד במכינה למשפטים.

כששומעים וקוראים על הדרך שבה מתמנים ומקודמים שופטים במדינת ישראל, קשה להידהם מהבינוניות הנוראה שפשתה במערכת המשפט, ומההחלטות הפזיזות והרשלניות היוצאות בראשיתו של יום, במהלכו של יום ובסופו של יום מתחת ידיהם של שופטים רבים מדיי, המגובים בזילזול הכללי של המערכת המשפטית בציבור הרחב.

נכון שיש כאלה אשר המערכת, מסיבות השמורות עמה (שלרוב אינן ניגלות לעיני הציבור הרחב) הופכת עולמות כדי להיטיב עמם ולהשביע את רצונם - אבל הללו הם יוצאים מן הכלל, וכאשר פה ושם נחשף מיקרה כזה, המעורר, בצדק, זעם רב בציבור, ננקטת על-ידי המערכת שיטת "הכלבים ינבחו והשיירה תעבור".

וזה הרי מן הסתם גם מה שקורה ממש ברגע זה.