בורח סדרתי מאחריות

לב כולנו היה אתמול עם המשפחות השכולות שהתכנסו בטכס הזיכרון בהר הרצל לבכות את בניהם שנפלו במלחמת לבנון השנייה. רבים נפגעו עד עומק נשמתם מכך שדווקא האדם האחראי יותר מכולם לאסונם, ראש הממשלה אהוד אולמרט, העז להעדר מהטכס בתירוץ אווילי המעורר בחילה, בלשון המעטה.

במחשבה שנייה, בריחתו של אולמרט מלהישיר מבט בעיניהם של המשפחות הדואבות היתה צפויה ואינה צריכה להפתיע איש. ההפתעה היתה אילו היה הופך לפתע את עורו, מפגין שמץ של אנושיות ומגלה שלב אדם פועם בקרבו ועושה את הצפוי מכל מנהיג שפוי, בין שיהיה ראש ממשלה נבחר במדינה דמוקרטית, או רודן במדינה טוטאליטרית.

האיש שעמד בראש המערכת שפקדה על חיילי צה"ל לצאת למערכה, היה חייב לעמוד דום בבית הקברות הצבאי, להרכין ראש בשעה שהרב הצבאי קורא אל מלא רחמים לעילוי נשמתם של בנינו היקרים. ללא כל קשר אם היציאה למלחמה היתה נכונה או שגויה.

לא יעלה על הדעת שהאיש הנקלה הזה ימשיך לכהן כראש ממשלה וברוב חוצפה יוסיף ויכריע בדיני נפשותיהם של בנינו, אותם הוא עתיד חלילה לשלוח שוב למערכה. מה עוד ששערה לא תיפול מראשם של בניו השוכנים לבטח הרחק מהמדינה המדממת שלנו.

המעשה המביש הזה היה צפוי מהאיש היהיר הזה, הבורח הסדרתי מאחריות, המסרב עד היום להתפטר מתפקידו עקב הניהול הכושל של המלחמה, וחסר בושה בקומבינות שפלות, הוא נאחז בקרנות המזבח של תפקידו, כשהוא מצפצף על אזרחי ישראל הזועקים מזה שנה תמימה "אולמרט התפטר". הקריאה הזאת חייבת להתחזק ביתר שאת בשל בריחתו הנפשעת אתמול מטכס הזיכרון.

בריחתו מאחריות זעקה לשמים בעיקר כאשר שני שותפיו לכישלון, הרמטכ"ל דן חלוץ שהשכיל להתפטר, ושר הביטחון עמיר פרץ, שהבטיח לפני הפריימריז, שיפרוש ממשרד הביטחון. שניהם להבדיל ממנו לא העזו להעדר מטכס הזיכרון, הם גייסו את אומץ הלב הדרוש והתייצבו פנים אל פנים מול המשפחות השכולות. הם לא ברחו מאחריות, הם הבינו שחלילה להם מלהיעדר מהטכס בהר הרצל ולהתנכר לאבלן של המשפחות שאיבדו את היקר ביותר במלחמה שהם היו אלה ששלחו את יקיריהם להילחם בה.

ולנו לא נותר אלא להמשיך ולזעוק: "אולמרט התפטר!!!"