שמרני מידידי, עם אויבי אתמודד לבדי

משך השנים הרבות שחלפו מאז נתפס, הואשם ונשפט יונתן פולרד למאסר עולם בארצות הברית, אנו עדים לכל אותם בעלי רוממות הדמוקרטיה שבגרונם, אשר באורח לא מפתיע מגיעים מהצד השמאלני של המפה הפוליטית, אלו העמלים להשכילנו באשר ל"נבלה" (לדעתם) אשר ביצע יונתן פולרד, אותו סוכן זר ישראלי בארה"ב שריגל לטובת שולחיו עד שנתפס, נגד מכורתו, בעבור תערובת משונה משהו של אידאולוגיה ובצע כסף.

במדינת ישראל משך אותן שנים חופפות וכפי הניראה, לכאורה, בכל אתר ואתר, נעשה בדיוק אותו מעשה נבלה של ישראלים, שוב, אלו המגיעים מהצד השמאלני מיליטנטי של המפה הפוליטית, המגובים ע"י ערבים ישראלים, נגד מכורתם ישראל, באותה מתכונת לכאורה, מעוותת אידאולוגיה המשולבת עם בצע כסף. בניגוד לפולרד אין הם פועלים במחשכים ואף גאים במעשיהם בפרהסיה. אין צורך להפעיל שירותי ביטחון על-מנת לאתרם, ניתן למצאם תחת כל אבן, מאחורי כל שיח ועל כל גבעה רמה, מפעילים צבא עורכי דין, מטוסים, ציי רכב ופעילים בשכר. הכירו בבקשה את ארגוני בצל"מ, שלום עכשיו, עדאללה, מוסאווה ודומיהם. כעת יקום בבקשה אותו שאינו יודע על קיומם.

ארגונים אלו, כפי שפורסם, לכאורה, ממומנים נכבדות ע"י מדינות האיחוד האירופי, ארגוני שמאל קיצוני מיליטנטי, הקרן החדשה לישראל וכספים אשר נצבעו בצבע כשר לבן אשר יש רגליים לסברה כי מקורו, לכאורה, גם באדיבות מדינות ערביות תורמות כגון ערב הסעודית וכווית. ארגונים פוסט-ישראלים אלו שולחים מרכולתם ותוצרתם, מידע גלוי ומסווג, מחוץ לגבולות המדינה לשימוש גורמים מתנגדי ושונאי מדינת ישראל במוצהר.

נראה הוא למתבונן האובייקטיבי כי, לכאורה, משמשים כלל הארגונים הללו כסוכנים זרים הפועלים בעבור מפעילים חיצוניים (ממש כפי שארגוני מודיעין מפעילים מרגלים בארצות יעד), כהגדרתם בחוק הישראלי אך מסיבות שכלל אינן ברורות הדין הפלילי והביטחוני כלל אינו ממוצה לגביהם.

לכל אלו המוכנים לנהוג בסלחנות לגביהם נזכיר כי ארגונים אלו אחראים במדה מכרעת להתנגדות הרוב בדעת הקהל במדינות המערב נגד ישראל. חרמות נשק, חרמות אקדמאיות, נידויים, עצרות תמיכה בפלשתינים ואנטי-ישראליות, מאמרי שטנה נגד ישראל בעיתונות המערבית (שלא לדבר על העיתונות הערבית), כתבות צבע אדום טלויזיוניות בנוגע לאכזריות "הקלגסים הישראלים" בשטחים, מדיניות מוטה נגד ישראל של מדינות רבות, כל אלו ואחרים הם תוצאתם הישירה והעקיפה של יבול ומבול מוצרי השטנה הזורמים מארגוני "הטרור התקשורתי הפנימי" נגד ישראל במימון שוטמי ישראל מוצהרים במערב אירופה ובעולם הערבי. נראה כי הנזק העצום הנגרם לישראל עקב כך, אשר אינו פחות במאום מהסכנה האירנית, לא הופנם דיו בקרב מעצבי מדיניות החוץ והביטחון בישראל ומשכך לא הניעם לפעולה מתאימה בתחום זה.

בנוסף, ולפי עדויות מוקלטות מלפני שנים מספר מפי דוברי החמאס והפת"ח, משמשים פעולות ארגוני השמאלנים הישראלים (ומיודעינו כאן אכן נכללים בהגדרה זו) כרוח הגבית המשמעותית ביותר עבור ארגוני החבלה להמשיך את מלכתם הרצחנית והנפשעת נגד ישראל. המשתמע הברור מכך הוא כי במדה ופעולות "ארגוני השטנה הפנימית" היו נמנעות, כך, ביחס ישר היו נמנעים אלפי ההרוגים ועשרות אלפי הפצועים והנכים משני הצדדים אשר נגרמו בעידודם של ארגוני שמאל ואקדמיה ישראלים.

הכשל הראשון והברור מבחינתה של ישראל הוא נושא המימון של פעולות ארגונים אלו ע"י מקורות שאין להגדירם בכל מצב כתומכי ישראל ודורשי טובתה. עצם העובדה כי ניתן לעיתים להתחקות על מקורות המימון (בניגוד לפעולות ריגול הממומנות ע"י גופי מודיעין) אין פירושו כי הינם חוקיים. גם החמאס הפועל נגד מדינת ישראל מקיים מבצעי התרמות ומשלוח כספים דרך גופים מוכרים אך אין פרושו כי הדבר חוקי ותקין.

טענת חופש הביטוי לגבי גופים אלו הפועלים במדינה דמוקרטית גם היא פסולה במקרה דנן. הגופים המדוברים אומנם פועלים במסגרת החוק במדינת ישראל (כל זמן שלא הוצאו אל מחוץ לחוק) אך תוצאות מעשיהם המיוצאות מחוץ לגבולות המדינה בכוונת מכוון לפעול נגד ולטרפד החלטות חוקיות של הדמוקרטיה הישראלית באמצעים שאינם דמוקרטיים תוך ניצול רפיסותה של הדמוקרטיה, גורמות נזק ישיר ועקיף למדינת ישראל ומשום כך חוצים אלו את גבולות המותר במדינה החייבת להגן על קיומה עקב התנאים הסביבתיים בה הינה מתקיימת.

הדוגמה הטובה ביותר לצורך לצמצם ואף למנוע את פעילותם של בצל"ם, שלום עכשיו, עדאללה, מוסאווה ועשרות אחרים מגיעה הישר מעבר לגבולנו. החיזבאללה והחמאס אשר קיומם היה חוקי במסגרת בו הינם פועלים (לבנון והרשות הפלשתינית, בהתאמה) עבו, שמנו ובאורח פרקטי הפכו למדינה בתוך מדינה הקמה על יוצרה תוך ניצול אזלת יד המערכות הדמוקרטיות, אך ורק משום שמקורותיהם הכספיים לא נחסמו בזמן ובמקום המתאימים. מימון נאות לעומת חוסר מימון הינו הוכחה בדוקה לכך כי "הכמות יוצרת איכות חדשה".

בפי שנטען בפרסומים שונים בעיתונות, לכאורה, אפילו "מרכז פרס לשלום" אשר ממומן ע"י מדינות האיחוד הארופי והקרן החדשה לישראל, אשר מצידה ולכאורה ממוממנת ע"י שוטמי ישראל מובהקים, מממן פעילות "ארגוני השטנה הפנימית" בהעברות כספים סיבוביות מולבנות-ביטחונית ואף יש רגליים לחשד, מוניטרית לעיתים, בנוסף לפעילויות אחרות שלו אשר הינן לעיתים חיוביות (האם הצד החיובי משמש ככיסוי? האם נשיא ישראל הנבחר אכן מודע לכלל פרטי פעילות מרכזו?)

זכותה של המדינה כ"דמוקרטיה מתגוננת" לנקוט בשני מסלולי פעולה אשר עולים בקנה אחד עם אותם עקרונות:

האחד, לדרוש ולקבל דיווח מפורט ומלא של כל הכספים ומקורם המגיעים לידי ארגונים אלו מכל מקור חיצוני למדינת ישראל. חקיקה חדשה אינה נדרשת כאן, כפי שאינה נדרשת בכל מקרה של משקיע זר אשר חובתו בדיווח נאות בנוגע למקורות ולסכומים המושקעים במדינה מאידך, אכיפה עקשת ומתמידה הינה נדרשת והרי היא חובת המציאות באם חפצי חיים אנו. לאור הדיווח שייתקבל, זכותה של המדינה לאשר או למנוע מסכומים אלו מלהתקבל בישראל או להחרימם וזאת בהתאם למקורותיהם המוצהרים ואלו שאינם כאלו.

השני, לדרוש ולקבל דיווח מלא בנוגע לממועניו של כל החומר הנשלח מחוץ לגבולות מדינת ישראל אם מודפס ואם בצורה אלקטרונית. אמצעי התקשורת האלקטרונית והאינטרנט הנהוגים כיום מקשים על נתון זה אך ניתן לפקח גם עליהם בצורה מושכלת ולקבוע עברה על תקנות הביטחון ובעקבותיהם האמצאים לשיפויים במדה וחומר מסווג שהוגדר ככזה נשלח מחוץ לגבולות המדינה. לצורך ענין זה אין להבדיל בין פיקוח על ארגונים טרוריסטים במדינות המערב הנעשה כענין של שגרה והפיקוח על ארגוני "השטנה התקשורתית" המדוברים כאן.

על מדינת ישראל לראות בצמצום פעילות "ארוגוני השטנה הפנימיים" במתכונתם כיום, כחלק אינטגרלי מהמלחמה לקיומה כבאותה המידה הנהוגה בתמרון הגייסות בזמן מלחמה, נזקם של אלה עולה ת"ק מונים על נזקם של קטיושות החיזבאללה, אלו שכבר נורו ואלו העתידים להיירות. ברור הוא כי רשויות הביטחון והחוק בישראל מהססים מלנקוט פעולה נגד ארגונים אלו מפאת רפיון ידיים ומחשבה יצירתית באשר לאפשרויות העומדות בפניהם תוך תימרון נאות, מושכל והוגן ובתוך הפעלת עיקרון המידתיות, במסגרת המנהל הדמוקרטי התקין.

ברור מאליו הוא כי במדה וארגונים אלו היו בוחרים בזירה הישראלית ככר פעולותיהם הבלבדי ואמצאי מימונם היו שקופים, חוקיים ונאותים, לא היתה כל מניעה להתיר פעולתם במסגרת ההליך הדמוקרטי. העובדה כי "ארגוני השטנה הפנימית" אינם חושפים את כל מקורותיהם מעלה ריח חריף של עברות ביודעין על חוקי מדינת ישראל, אלו שחוקקו ואלו החייבים להחקק כתגובה. יש להעמיד ארגונים אלו תחת חקירות עומק ובאם יימצא וידרש כצעקתה, להוציאם ללא היסוס אל מחוץ לחוק, וכל המקדים הרי זה משובח.